פרה פרק ה משנה ז

הַשֹּׁקֶת שֶׁבַּסֶּלַע, אֵין מְמַלְּאִין בָּהּ וְאֵין מְקַדְּשִׁין בָּהּ וְאֵין מַזִּין מִמֶּנָּה, וְאֵינָהּ צְרִיכָה צָמִיד פָּתִיל, וְאֵינָהּ פּוֹסֶלֶת אֶת הַמִּקְוֶה. הָיְתָה כְלִי וְחִבְּרָהּ בְּסִיד, מְמַלְּאִין בָּהּ וּמְקַדְּשִׁין בָּהּ וּמַזִּין מִמֶּנָּה, וּצְרִיכָה צָמִיד פָּתִיל, וּפוֹסֶלֶת אֶת הַמִּקְוֶה. נִקְּבָה מִלְּמַטָּן, וּפְקָקָהּ בִּסְמַרְטוּט, הַמַּיִם שֶׁבְּתוֹכָהּ פְּסוּלִין, מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן עֲגֻלִּים כֶּלִי. מִן הַצַּד וּפְקָקָהּ בִּסְמַרְטוּט, הַמַּיִם שֶׁבְּתוֹכָהּ כְּשֵׁרִים, מִפְּנֵי שֶׁהֵם עֲגֻלִּים כֶּלִי. עָשׂוּ לָהּ עֲטָרָה שֶׁל טִיט, וְהָלְכוּ הַמַּיִם לְשָׁם, פְּסוּלִין. אִם הָיָה בָרִיא כְּדֵי שֶׁיִּנָּטֵל עִמָּהּ, כְּשֵׁרִים:

ברטנורא

הַשֹּׁקֶת שֶׁבַּסֶּלַע. שֹׁקֶת הִיא אֶבֶן חֲלוּלָה שֶׁעַל שְׂפַת הַמַּעְיָן, וְהַמַּיִם נִכְנָסִים לָהּ דֶּרֶךְ חוֹר שֶׁבְּדָפְנָהּ, וּמַשְׁקִין בָּהּ הַבְּהֵמוֹת. וְהָכָא מַיְרֵי בְסֶלַע מְחֻבָּר שֶׁחֲקָקוֹ, אֵין נֶחְשָׁב כְּלִי הוֹאִיל וְלֹא הָיָה עָלָיו שֵׁם כְּלִי בְּתָלוּשׁ. וַאֲפִלּוּ הָיָה תָלוּשׁ [אֶלָּא] שֶׁחִבְּרוֹ וּלְבַסּוֹף חֲקָקוֹ: וְאֵינָהּ צְרִיכָה צָמִיד פָּתִיל. אִם הָיְתָה בְאֹהֶל הַמֵּת מַצֶּלֶת עַל מַה שֶּׁבְּתוֹכָן בְּכִסּוּי לְבַד בְּלֹא צָמִיד פָּתִיל, לְפִי שֶׁאֵינָהּ חֲשׁוּבָה כְלִי אֶלָּא כְבוֹר וְדוּת שֶׁמַּצִּילִין עַל מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ בְּכִסּוּי בְּלֹא צָמִיד פָּתִיל, כְּדִתְנַן בְּפֶרֶק ה' דְּאֳהָלוֹת [מִשְׁנָה ו]: וְאֵינָהּ פּוֹסֶלֶת אֶת הַמִּקְוֶה. אִם [נָפְלוּ] מֵי גְשָׁמִים מִתּוֹכָהּ לַמִּקְוֶה, אֵין נֶחְשָׁבִים מַיִם שְׁאוּבִים לִפְסֹל אֶת הַמִּקְוֶה: וּפְקָקָהּ. סְתָמָהּ: מִפְּנֵי שֶׁאֵינָם עֲגֻלִּים כֶּלִי. כְּלוֹמַר שֶׁאֵין כְּלִי מְסַבֵּב אֶת הַמַּיִם, דְּנֶקֶב שֶׁלְּמַטָּה מְבַטְּלוֹ מִתּוֹרַת כְּלִי, דִּסְתִימָה שֶׁל סְמַרְטוּט לֹא מְשַׁוֵּי לֵיהּ כְּלִי. אֲבָל כְּשֶׁהַנֶּקֶב מִן הַצַּד, יֵשׁ תּוֹרַת כְּלִי עָלָיו וּמְקַדְּשִׁים בַּמַּיִם שֶׁבְּתוֹכָם, שֶׁהֲרֵי הַכְּלִי מְסַבְּבָן. וְהַיְנוּ עֲגֻלִּים כֶּלִי: עָשָׂה לָהּ עֲטָרָה. שֹׁקֶת תְּלוּשָׁה שֶׁחִבְּרָהּ בְּסִיד, שֶׁהִיא חֲשׁוּבָה כְלִי, וְעָשָׂה שָׂפָה שֶׁל טִיט לְפִיהָ סָבִיב וְנִתְמַלְּאָה הַשֹּׁקֶת מַיִם עַד שֶׁנִּתְמַלֵּאת גַּם הַשָּׂפָה, הַמַּיִם פְּסוּלִים לְקַדֵּשׁ, לְפִי שֶׁאֵין הַתּוֹסֶפֶת נֶחְשֶׁבֶת כְּלִי: וְאִם הָיָה בָרִיא. כְּלוֹמַר אִם הַשָּׂפָה הַזֹּאת חֲזָקָה וּמְהֻדֶּקֶת בַּשֹּׁקֶת עַד שֶׁאִלּוּ תִנָּטֵל הַשֹּׁקֶת תִּנָּטֵל גַּם הַשָּׂפָה עִמָּהּ, כְּשֵׁרִים:

רמב"ם

שוקת. מקום מחובר יתקבצו בו המים והקבוץ ממנו שקתות המים, ואמר שבהר אם יהיה בו חפירה וישוב צורתו כזה הכלי, וזה ימצא ברוב ההרים הנה לא נחשבה כמו כלי אבנים אבל משפטה משפט חפירה בעצם הארץ, ולזה אין ממלאין בה ואין מקדשים בה ואין מזין ממנה, ואם תהיה באהל המת לא תצטרך צמיד פתיל אבל תהיה כמו הבור והדות אשר בבית אשר בכסוי לבד ימלט כל מה שבה בלתי צמיד פתיל כמו שביארנו בחמישי מאהלות (מ"ו):

ואינה פוסלת את המקוה. אם תהיינה המים נוזלים מזאת השוקת ויתקבץ בתוך המקוה כי הם ימלטו מהיות אלה המים מים שאובין כמו שהתבאר במקואות (פ"ד מ"ה), ואם לקח כלי מאבן או זולתו והדביקה בסיד ובחרסית בעצם הארץ או בהרים הנה משפטן באלה הדברים משפט הכלים שממלאין בה ומקדשין בה ומזין ממנה, ולא תציל מה שבתוכה אם תהיה באהל המת אלא בצמיד פתיל, ואם ניקבו אלו הכלים בתחתיתם וסתם זה הנקב בבלויי הסחבות והוא אשר נקראו סמרטוטים, הנה המים אשר בזה הכלי פסולים לקדש ולהזות מהם, לפי שאלה המים אינן נחין על היקף כלי. וזה כוונת אמרו עגולים כלים, ואם תהיה הנקב בצד הכלי הנה אלו המים כשרים לקדש ולהזות לפי שהם נחין בהיקף כלי, ואם נתעטר זה הכלי המחובר בסלע עטרה מטיט, ומלא הכלי במים עד שעבר ע"פ הכלי ושבו בהיקף זה הטיט הנוסף על העליונות הכלי הנה אין ראוי לקדש מאלה המים ולא להזות מהן אם היו מקודשין, לפי שאינן בכלי לפי שהן שטוחין על הסלע, ואם היה זה הטיט מחובר בפי הכלי חבור אפשר הסתלקותו עם הכלי אם יסתלק הנה שב מכלל הכלי והיא כלי אדמה, וראוי לקדש ולהזות ממנו כמו שקדם לך: