ידים פרק ב משנה א

נָטַל לְיָדוֹ אַחַת מִשְּׁטִיפָה אַחַת, יָדוֹ טְהוֹרָה. לִשְׁתֵּי יָדָיו מִשְּׁטִיפָה אַחַת, רַבִּי מֵאִיר מְטַמֵּא, עַד שֶׁיִּטֹּל מֵרְבִיעִית. נָפַל כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה, טָהוֹר. רַבִּי יוֹסֵי מְטַמֵּא:

ברטנורא

נָטַל יָדוֹ אַחַת מִשְּׁטִיפָה אַחַת. קָא קָרֵי שְׁטִיפָה אַחַת כָּל זְמַן שֶׁלֹּא נָטַל כִּי אִם פַּעַם אַחַת עַד הַפֶּרֶק. וּבְיָדוֹ אַחַת הוּא דְּסַגִּי בְּפַעַם אַחַת ^ב, אַף עַל גַּב דְּאֵין בַּכְּלִי רְבִיעִית אֶלָּא דַּאֲתוּ מִשְּׁיָרֵי טָהֳרָה. אֲבָל לִשְׁתֵּי יָדָיו, אַף עַל גַּב דַּאֲתוּ מִשְּׁיָרֵי טָהֳרָה, לֹא מַהֲנֵי עַד שֶׁיִּטֹּל שְׁתֵּי פְּעָמִים. רִאשׁוֹנִים עַד הַפֶּרֶק, וּשְׁנִיִּים עַד הַפֶּרֶק. וְרַמְבַּ"ם מְפָרֵשׁ, מִשְּׁטִיפָה אַחַת, מִשְּׁפִיכָה אַחַת. וּכְשֶׁנּוֹטֵל שְׁתֵּי יָדָיו בִּשְׁפִיכָה אַחַת, הַמַּיִם מִטַּמְּאִים בְּיָדוֹ אַחַת, וְנִמְצָא רוֹחֵץ הַשְּׁנִיָּה בַּמַּיִם שֶׁנִּטְמָא, וְלֹא טָהֲרוּ יָדָיו עַד שֶׁיִּטֹּל מַיִם שְׁנִיִּים מֵרְבִיעִית ^ג. אֲבָל כְּשֶׁנּוֹטֵל יָדוֹ אַחַת בִּלְבַד, בִּשְׁפִיכָה אַחַת, נִטְהֲרָה יָדוֹ. וּכְשֶׁנּוֹטֵל מַיִם שְׁנִיִּים לְטַהֵר הַמַּיִם שֶׁעַל יָדוֹ, סַגִּי בְּפָחוֹת מֵרְבִיעִית. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי מֵאִיר: נָפַל כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה. הֵיכָא דְּנָטַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים מֵרְבִיעִית ^ד, וְנָפַל עֲלֵיהֶם כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה, אוֹ נָגַע בְּכִכָּר שֶׁל תְּרוּמָה עִם הַמַּיִם שֶׁבְּיָדוֹ קֹדֶם שֶׁיְּנַגְּבֵם, אוֹ קֹדֶם שֶׁיִּשְׁפֹּךְ עֲלֵיהֶן מַיִם שְׁנִיִּים: טָהוֹר. דְּכִי הֵיכִי דְּמַהֲנוּ לְטַהֵר יָדָיו, מַהֲנוּ נַמִּי לְטַהֵר עַצְמָן: רַבִּי יוֹסֵי מְטַמֵּא. דְּסָבַר לְטַהֵר יָדָיו מַהֲנוּ, אֲבָל אִינְהוּ גּוּפַיְהוּ טְמֵאִים:

תוספות יום-טוב

א אַחַת. נִתְבָּאֵר בַּחֲגִיגָה כְּשֶׁנִּטְמְאָה יָדוֹ אַחַת, לֹא תִּטַּמֵּא הַשְּׁנִיָּה, וְכֵן כְּשֶׁנִּטְמְאוּ שְׁנֵיהֶם מְטַהֲרָן אַחַת אַחַת. וְכָל זֶה לַתְּרוּמָה וְלֹא לַקֹּדֶשׁ. הָרַמְבַּ"ם: ב וְהוּא שֶׁאוֹתָהּ הַשְּׁטִיפָה מְרֻבָּה כִּשְׁתַּיִם. תּוֹסָפוֹת: ג לְשִׁיטָתֵיהּ בְּרֵישׁ פֶּרֶק קַמָּא, דְּנוֹתְנִים לַיָּדַיִם, אַמַּיִם שְׁנִיִּים קָאֵי: ד הַיְנוּ לַפֵּרוּשׁ הָרִאשׁוֹן. אֲבָל לְהָרַמְבַּ"ם, מְפֹרָשׁ בְּנֻסְחַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל דְּקָאֵי אַמַּיִם שְׁנִיִּים, שֶׁאִם נָפַל כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה בְּאֵלּוּ מַיִם שְׁנִיִּים, טָהוֹר לְתַנָּא קַמָּא כְּמוֹ בְּמַיִם שְׁנִיִּים דְּעָלְמָא. וְרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר שֶׁמְּטַמְּאִין כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה כְּמוֹ מַיִם רִאשׁוֹנִים שֶׁהֵם תְּחִלָּה, הוֹאִיל וּמַיִם רִאשׁוֹנִים הָיוּ שְׁטִיפָה אַחַת לִשְׁתֵּי הַיָּדַיִם:

רמב"ם

כבר נתבאר בחגיגה (דף כד:) כשנטמאת ידו האחת לא תטמא האחרת וכן כשנטמאו הידים יחדיו מטהרין אחד אחד וזה מותר לתרומה וכאשר נטמאו ידיו שניהם ורחץ אותם בשפיכה אחת אמר רבי מאיר כי לא יצא ברחיצה הזאת לפי שהמים מטמאים בידו האחת ואז תרחץ האחרת וכאילו רוחץ השניה ברחיצה האחרת וע"כ צריך שירחץ אותה אח"כ ברביעית ואז תטהר והוא מצריך במים שניים רביעית כיון שמים ראשונים היו שטיפה אחת לב' ידים והלכתא כת"ק אשר יאמר כי אפילו היו שתי ידיו משטיפה אחת יצא ורחץ מים ראשונים כמצותן: