ידים פרק ב משנה ב

נָטַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים לְמָקוֹם אֶחָד, וְאֶת הַשְּׁנִיִּים לְמָקוֹם אַחֵר, וְנָפַל כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה עַל הָרִאשׁוֹנִים, טָמֵא, וְעַל הַשְּׁנִיִּים, טָהוֹר. נָטַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים וְאֶת הַשְּׁנִיִּים לְמָקוֹם אֶחָד, וְנָפַל כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה, טָמֵא. נָטַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים וְנִמְצָא עַל יָדָיו קֵיסָם אוֹ צְרוֹר, יָדָיו טְמֵאוֹת, שֶׁאֵין הַמַּיִם הָאַחֲרוֹנִים מְטַהֲרִים אֶלָּא הַמַּיִם שֶׁעַל גַּבֵּי הַיָּד. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, כֹּל שֶׁהוּא מִבְּרִיַּת הַמַּיִם, טָהוֹר:

ברטנורא

נָטַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים לְמָקוֹם אֶחָד. שֶׁנָּטַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים בְּפָחוֹת מֵרְבִיעִית ^ה, כְּגוֹן דַּאֲתוּ מִשְּׁיָרֵי טָהֳרָה ^ו, וְצָרִיךְ לִטֹּל אֶת הַשְּׁנִיִּים. וְנָטַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים בְּזָוִית זוֹ, וּשְׁנִיִּים בְּזָוִית אַחֶרֶת: וְנָפַל כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה. לַמָּקוֹם שֶׁנָּפְלוּ רִאשׁוֹנִים: טָמֵא. הַכִּכָּר. וְהוּא הַדִּין אִם נָגַע הַכִּכָּר בְּמַיִם רִאשׁוֹנִים שֶׁעַל יָדָיו, שֶׁהַכִּכָּר טָמֵא: עַל הַשְּׁנִיִּים טָהוֹר. דִּשְׁנִיִּים טְהוֹרִים הֵן. אֲבָל נָטַל רִאשׁוֹנִים וּשְׁנִיִּים לְמָקוֹם אֶחָד וְנָפַל כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה עַל הַמַּיִם, טָמֵא, כִּדְקָתָנֵי סֵיפָא שֶׁאֵין הַשְּׁנִיִּים מְטַהֲרִים אֶלָּא מַיִם שֶׁעַל גַּבֵּי הַיָּד, כְּלוֹמַר הָרִאשׁוֹנִים שֶׁעַל גַּבֵּי יָדָיו, הַשְּׁנִיִּים מְטַהֲרִים, אֲבָל הָרִאשׁוֹנִים שֶׁנָּפְלוּ לָאָרֶץ, אֵין הַשְּׁנִיִּים מְטַהֲרִים: וְנִמְצָא עַל יָדָיו קֵיסָם אוֹ צְרוֹר. אַף עַל פִּי שֶׁהֵן רְפוּיִין וְלֹא חָיְצֵי, שֶׁהַמַּיִם בָּאִים בָּהֶם: יָדָיו טְמֵאוֹת. אַף עַל פִּי שֶׁנָּתַן בָּהֶן אֶת הַשְּׁנִיִּים. מִשּׁוּם דְּמַיִם שֶׁעַל הַצְּרוֹר נִטְמְאוּ מֵחֲמַת יָדָיו, וְאֵין הַמַּיִם הַשְּׁנִיִּים מְטַהֲרִים אֶלָּא מַיִם שֶׁעַל גַּבֵּי הַיָּד, וְלֹא מַיִם שֶׁעַל גַּבֵּי צְרוֹר וְקֵיסָם ^ח. פֵּרוּשׁ אַחֵר, וְנִמְצָא עַל יָדָיו קֵיסָם אוֹ צְרוֹר, וְכָל דָּבָר הַחוֹצֵץ ^ט בִּנְטִילַת יָדַיִם, אַף עַל פִּי שֶׁנָּתַן עַל יָדָיו מַיִם שְׁנִיִּים, טְמֵאוֹת הַיָּדַיִם, וְלֹא טָהֲרוּ מֵחֲמַת הַמַּיִם שְׁנִיִּים, שֶׁאֵין הַמַּיִם הַשְּׁנִיִּים מְטַהֲרִים אֶלָּא הַמַּיִם שֶׁעַל גַּבֵּי הַיָּד, לֹא הַיָּדַיִם עַצְמָן ^י: כֹּל שֶׁהוּא מִבְּרִיַּת הַמַּיִם טָהוֹר. כְּגוֹן יַבְחוּשִׁים וְיַתּוּשִׁים הַגְּדֵלִים בַּמַּיִם, אִם נָפְלוּ עַל הַיָּדַיִם בִּשְׁעַת נְטִילָה, אֵינָם חוֹצְצִים, הוֹאִיל וְהֵן מִבְּרִיַּת הַמַּיִם. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל:

תוספות יום-טוב

ה דְּאִלּוּ מֵרְבִיעִית, הָא סְבִירָא לֵיהּ לְתַנָּא קַמָּא דְּרַבִּי יוֹסֵי דְּהַמַּיִם גַּם כֵּן נִטְהֲרוּ. וַהֲלָכָה כְּוָתֵיהּ: ו קָשֶׁה, דְּזֶה אֵינוֹ אֶלָּא לְרַבִּי מֵאִיר דְּמַצְרִיךְ מַיִם שְׁנִיִּים אַף לְדַאֲתוּ מִשְּׁיָרֵי טָהֳרָה כְּשֶׁנָּטַל שְׁתֵּי יָדָיו, וּכְבָר כָּתַב דְּאֵין הֲלָכָה כְּמוֹתוֹ. וְיֵשׁ לוֹמַר, דְּמַה שֶּׁכָּתַב אֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי מֵאִיר הַיְנוּ לְהָרַמְבַּ"ם, אֲבָל לַפֵּרוּשׁ הָרִאשׁוֹן, הֲלָכָה כְּרַבִּי מֵאִיר. וְכֵן כָּתַב הָרַ"שׁ בְּהֶדְיָא. וְתֵדַע, דְּהָא לְהָרַמְבַּ"ם לֹא אָמְרוּ פָּחוֹת מֵרְבִיעִית אֶלָּא בְּמַיִם שְׁנִיִּים: ז תְּרוּמָה. מִזֶּה מוֹכִיחַ הָרַמְבַּ"ם דְּלֹא הִצְרִיכוּ מַיִם שְׁנִיִּים אֶלָּא לִתְרוּמָה, אֲבָל לְחֻלִּין אַף בָּרִאשׁוֹנָה נִטְהֲרוּ הַיָּדַיִם [וּמִמֵּילָא דְּהוּא הַדִּין הַמַּיִם], וְכִי נָפַל עֲלֵיהֶן כִּכָּר שֶׁל חֻלִּין, טָהוֹר. וּשְׁאָר הַפּוֹסְקִים מַצְרִיכִים אַף לְחֻלִּין מַיִם שְׁנִיִּים. וּמִדְּנָקַט בְּמַתְנִיתִין תְּרוּמָה, נִרְאֶה לִי דְּאַף דִּלְדִבְרֵיהֶם טָהוֹר הַכִּכָּר, דְּכֵיוָן דִּנְטִילַת יָדַיִם לְחֻלִּין רַק מִשּׁוּם סְרַךְ תְּרוּמָה הוּא, הֵקֵלּוּ לְעִנְיַן טֻמְאָה, דְּהֵם אָמְרוּ וְהֵם אָמְרוּ. וּמֵהַאי טַעֲמָא נִרְאֶה לִי דְּלֹא קָשֶׁה אֵיךְ הַשְּׁנִיִּים טְהוֹרִים, הָא הָרִאשׁוֹנִים טְמֵאִים וִיטַמְּאוּ הַיָּדַיִם וְהַיָּדַיִם שְׁנִיִּים, דְּהֵם אָמְרוּ כוּ'. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: ח שֶׁנִּטְמְאוּ מֵחֲמַת יָדָיו וְחוֹזְרִין וּמְטַמְּאִין אֶת הַיָּד. בֵּית יוֹסֵף: ט וְכָל דָּבָר הַחוֹצֵץ בַּגּוּף, חוֹצֵץ בַּיָּדַיִם לְחֻלִּין. גְּמָרָא: י וַאֲפִלּוּ לַפֵּרוּשׁ הָרִאשׁוֹן שֶׁל הָרַ"ב בְּרֵישׁ פִּרְקִין, יֵשׁ לוֹמַר דְּלֹא מַצְרִיךְ שְׁתֵּי פְּעָמִים אֶלָּא לְטַהֵר הַמַּיִם לְעִנְיַן טֻמְאַת כִּכָּר. אֲבָל הַיָּדַיִם נִטְהֲרוּ בְּפַעַם אַחַת כְּשֶׁאֵין דָּבָר חוֹצֵץ:

רמב"ם

כבר הודעתיך בהקדמה אשר קדמתי כי מים הראשונים תחלה וכשנגע בהן ככר של תרומה חזר שני כמו שנשתרש אמנם מים שניים הם טהורים וכאשר טהר ידיו במים ראשונים ומצא על ידיו עץ או אבן היא חציצה ואין ידיו טהורים והם נשארים בטומאתן ולא יהיו מים שניים אשר ירחץ בהם טהורים ולא יטהרו הידים לפי שאין כונתו במים שניים שיטהרו הידים ויסירו טומאתם ואמנם הכונה בהם שיסירו מה שנתלה ביד ממים הראשונים אשר הם משקין טמאים כמו שביארנו וזה ענין אמרו שאין המים האחרונים מטהרין אלא המים שעל גב היד והבן זה ואמרו כל שהוא מבריית המים טהור רצה לומר שהוא אינו חוצץ ואם נפלו על ידיו במים ראשונים דבר מן הרמשים המתילדים במים העומדים ידיו טהורות ואין הלכה כרשב"ג ובתוספת' (פ"א) כל החוצצין בגוף חוצצין בידים ובקדוש ידים ורגלים בבהמ"ק. וכבר ביארנו חציצת הגוף במקואות: