ידים פרק ב משנה ג

הַיָּדַיִם מִטַּמְּאוֹת וּמִטַּהֲרוֹת עַד הַפֶּרֶק. כֵּיצַד. נָטַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים עַד הַפֶּרֶק, וְאֶת הַשְּׁנִיִּים חוּץ לַפֶּרֶק, וְחָזְרוּ לַיָּד, טְהוֹרָה. נָטַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים וְאֶת הַשְּׁנִיִּים חוּץ לַפֶּרֶק וְחָזְרוּ לַיָּד, טְמֵאָה. נָטַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים לְיָדוֹ אַחַת וְנִמְלַךְ וְנָטַל אֶת הַשְּׁנִיִּים לִשְׁתֵּי יָדָיו, טְמֵאוֹת. נָטַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים לִשְׁתֵּי יָדָיו וְנִמְלַךְ וְנָטַל אֶת הַשְּׁנִיִּים לְיָדוֹ אַחַת, יָדוֹ טְהוֹרָה. נָטַל לְיָדוֹ אַחַת וְשִׁפְשְׁפָהּ בַּחֲבֶרְתָּהּ, טְמֵאָה. בְּרֹאשׁוֹ אוֹ בַכֹּתֶל, טְהוֹרָה. נוֹטְלִין אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה זֶה בְצַד זֶה אוֹ זֶה עַל גַּבֵּי זֶה, וּבִלְבַד שֶׁיְּרַפּוּ שֶׁיָּבֹאוּ בָהֶם הַמָּיִם:

ברטנורא

חָזְרוּ לַיָּד טְהוֹרָה. דְּכֵיוָן דְּרִאשׁוֹנִים לֹא יָצְאוּ חוּץ לַפֶּרֶק, לֹא נִטְמְאוּ הַשְּׁנִיִּים בִּיצִיאָתָן חוּץ לַפֶּרֶק. אֲבָל כְּשֶׁיָּצְאוּ רִאשׁוֹנִים וּשְׁנִיִּים חוּץ לַפֶּרֶק וְחָזְרוּ לַיָּד, טְמֵאָה, לְפִי שֶׁנִּטְמְאוּ הַשְּׁנִיִּים בָּרִאשׁוֹנִים שֶׁחוּץ לַפֶּרֶק, שֶׁאֵין הַשְּׁנִיִּים מְטַהֲרִים הָרִאשׁוֹנִים [מֵהַיּוֹצְאִים] חוּץ לַפֶּרֶק, אֶלָּא עַד הַפֶּרֶק בִּלְבַד הֵן מְטַהֲרִין ^יא: נָטַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים. לְיָדוֹ אַחַת, שֶׁנָּטַל בְּמַיִם רִאשׁוֹנִים כָּל יָד וְיָד בִּפְנֵי עַצְמָהּ, וְאַחַר כָּךְ צֵרֵף שְׁתֵּי יָדָיו לִשְׁפֹּךְ עֲלֵיהֶם מַיִם שְׁנִיִּים, יָדָיו טְמֵאוֹת. דִּכְשֶׁצֵּרֵף יָדָיו, נִטְמְאוּ יָדָיו בִּנְגִיעָתָן זוֹ בָּזוֹ, דְּמַיִם שֶׁעַל גַּב זוֹ מְטַמְּאִים מַיִם שֶׁעַל גַּבֵּי חֲבֶרְתָּהּ ^יב, כְּמוֹ שֶׁהָיוּ מְטַמְּאִים כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה, וְנִטְמְאוּ הַיָּדַיִם מֵחֲמַת מַשְׁקִין טְמֵאִים. וּכְשֶׁנָּטַל אֶת הַשְּׁנִיִּים, לֹא טִהֲרוּ אֶת הָרִאשׁוֹנִים, כֵּיוָן שֶׁנִּטְמְאוּ מֵחֲמַת מַיִם שֶׁל חֲבֶרְתָּהּ, אֶלָּא אַדְּרַבָּא גַּם הַשְּׁנִיִּים נִטְמְאוּ בָהֶן. וְדַוְקָא כְּשֶׁנָּטַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים זוֹ לְעַצְמָהּ וְזוֹ לְעַצְמָהּ. אֲבָל אִם נָטַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים לִשְׁתֵּי יָדָיו כְּאַחַת, נֶחֱשָׁבוֹת שְׁתֵּי יָדַיִם כְּיָד אַחַת וְאֵין מְטַמְּאוֹת זוֹ בָּזוֹ. כָּךְ מָצָאתִי פֵּרוּשׁ מִשְׁנָה זוֹ בְּפֵרוּשֵׁי רַבּוֹתַי. וְרַמְבַּ"ם פֵּרֵשׁ, נָטַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים לְיָדוֹ אַחַת, שֶׁנָּתַן מַיִם רִאשׁוֹנִים עַל גַּבֵּי יָד אַחַת בִּלְבַד, וְאַחַר כָּךְ צֵרֵף שְׁתֵּיהֶן לִשְׁפֹּךְ עֲלֵיהֶן מַיִם שְׁנִיִּים, יָדָיו טְמֵאוֹת. שֶׁהַמַּיִם שְׁנִיִּים מִטַּמְּאִין בְּאוֹתָהּ הַיָּד שֶׁלֹּא נִטְהֲרָה, וְחוֹזְרִים וּמְטַמְּאִים הַיָּד הַטְּהוֹרָה: וְשִׁפְשְׁפָהּ בַּחֲבֶרְתָּהּ. שֶׁלֹּא נְטָלָהּ. נִטְמְאוּ הַמַּיִם שֶׁעָלֶיהָ מֵחֲמַת חֲבֶרְתָּהּ דְּלֹא נְטָלָהּ, וְחוֹזְרִים וּמְטַמְּאִין אֶת הַיָּד שֶׁנָּטַל: בְּרֹאשׁוֹ אוֹ בַכֹּתֶל. אִם שִׁפְשְׁפָהּ בְּרֹאשׁוֹ אוֹ בַּכֹּתֶל כְּדֵי לְנַגְּבָהּ: טְהוֹרָה. וְאִם לְאַחַר שֶׁשִּׁפְשֵׁף חָזַר וְנָגַע בְּאוֹתָן הַמַּיִם שֶׁבָּאוּ מִיָּדוֹ לְרֹאשׁוֹ אוֹ לַכֹּתֶל, טְמֵאָה. שֶׁאוֹתָן מַיִם טְמֵאִין הֵן וְחוֹזְרִים וּמְטַמְּאִים הַיָּד שֶׁנָּגְעָה בָּהֶן. אַף עַל גַּב דְּכָל כַּמָּה דְּלֹא שִׁפְשֵׁף לֹא (מִטַּמְּאִים) [מְטַהֲרִין] בְּשִׁפְשׁוּף, כִּי שִׁפְשֵׁף וְחָזַר וְנָגַע, גָּרַע טְפֵי: נוֹטְלִים אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה זֶה בְצַד זֶה. וְאֵין חוֹשְׁשִׁים מִשּׁוּם אַרְבָּעָה דְּבָרִים, מִשּׁוּם שֶׁמָּא נִטְמְאוּ כְּשֶׁנָּפְלוּ מִיַּד זֶה לְיַד זֶה ^יג, וְשֶׁמָּא יֵשׁ לָהֶם דִּין מַיִם שֶׁנַּעֲשָׂה בָהֶם מְלָאכָה, וּמִשּׁוּם שֶׁמָּא לֹא נָטְלוּ מִן הַכְּלִי, וּמִשּׁוּם שֶׁמָּא לֹא נָטְלוּ מִן הָרְבִיעִית ^יד: וּבִלְבַד שֶׁיְּרַפּוּ. יְדֵיהֶם שֶׁלֹּא תִּהְיֶה שָׁם חֲצִיצָה:

תוספות יום-טוב

יא בֵּאוּר הָעִנְיָן, שֶׁאֵין הַיָּדַיִם מְטַמְּאִין מַשְׁקִין אֶלָּא עַד הַפֶּרֶק. וְכֵן אֵין מַיִם שְׁנִיִּים מְטַהֲרִים הָרִאשׁוֹנִים אֶלָּא בְּעוֹדָן בְּתוֹךְ הַפֶּרֶק. וְחוּץ לַפֶּרֶק דְּרֵישָׁא וְסֵיפָא, הוּא שֶׁהָיוּ בְּתוֹךְ הַפֶּרֶק וְיָצְאוּ אַחַר כָּךְ חוּץ לַפֶּרֶק. בֵּית יוֹסֵף: יב וְגַם אֶת הַיָּד. הָרֹא"שׁ: יג לְפִי שֶׁהֵם כֻּלָּם בְּמַדְרֵגַת יָד אַחַת אָנוּ חוֹשְׁבִים אוֹתָם. הָרַמְבַּ"ם: יד דְּאִם הָיָה חֲצִי לֹג לַחֲמִשָּׁה וּכְשֶׁהַשַּׁמָּשׁ שׁוֹפֵךְ מַיִם עַל יְדֵיהֶם וְנִשְׁאַר בַּכְּלִי רְבִיעִית לַשְּׁנַיִם הָאַחֲרוֹנִים, מַהֲנֵי נְטִילָה, וּסְפֵק יָדַיִם טְהוֹרוֹת. הָרַ"שׁ:

רמב"ם

כשנטל את הראשונים חוץ לפרק חזר מה שנכנס מן המים חוץ לפרק משקין טמאים כמו שהקדמנו וכן המים אשר על ידיו וכשנטל מים שניים הם מטהרים כל מה שנטל ידיו ממים ראשונים אמנם מה שנכנס מן המים הראשונים חוץ לפרק אין המים השניים מטהרין אותן לפי שאין מטהרין אלא עד הפרק ועל כן כשחזר מן המים אשר חוץ לפרק לידים טמאו אותם לפי שהם משקין טמאים כמו שבארנו ועל כן כשטהר ידו אחת ואח"כ שפך מים שניים על ב' ידיו הרי נטמאו ידיו שניהם לפי שהמים השניים יטמאו בידו האחרת אשר לא נטהרה במים ראשונים וישובו המשקין טמאין ויטמאו היד האחרת אשר כבר טהרה וכן אם נטל ידו אחת במים ראשונים ונגב ידו הטהורה בידו האחרת או חכך אותה עם ידו האחרת טמאה לפי שהמים אשר עליהם הם משקין טמאין ומטמאים את הידים עד שישפוך עליהם מים שניים ואם חכך אותה בראשו ידו טהורה שכבר ביארנו שמשקין טמאין ואוכלין טמאין אמנם יטמאו הידים לא שאר אברי הגוף והתיר שירחצו אנשים רבים ידיהם קצתם על קצתם ואם היו טמאין ולא נאמר כי המים היורדין מידיו העליונים הם משקין טמאים לפי שהם מים ראשונים והידים אשר תחתיהן לא יטהרו במים ההם כיון שהוא טמא לפי שהם כולם במדרגת יד אחת אנו חושבין אותם ובתנאי שלא ידחקו ידיהם שלא יכנסו בהם המים כדי שלא תהיה חציצה: