ידים פרק ב משנה ד

סָפֵק נַעֲשָׂה בָהֶם מְלָאכָה סָפֵק לֹא נַעֲשָׂה בָהֶם מְלָאכָה, סָפֵק יֵשׁ בָּהֶם כַּשִּׁעוּר סָפֵק שֶׁאֵין בָּהֶם כַּשִּׁעוּר, סָפֵק טְמֵאִים סָפֵק טְהוֹרִין, סְפֵקָן טָהוֹר, מִפְּנֵי שֶׁאָמְרוּ, סְפֵק הַיָּדַיִם לִטָּמֵא וּלְטַמֵּא וְלִטָּהֵר, טָהוֹר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, לִטָּהֵר, טָמֵא. כֵּיצַד. הָיוּ יָדָיו טְהוֹרוֹת וּלְפָנָיו שְׁנֵי כִכָּרִים טְמֵאִים, סָפֵק נָגַע סָפֵק לֹא נָגַע, הָיוּ יָדָיו טְמֵאוֹת וּלְפָנָיו שְׁנֵי כִכָּרִים טְהוֹרִים, סָפֵק נָגַע סָפֵק לֹא נָגַע. הָיוּ יָדָיו אַחַת טְמֵאָה וְאַחַת טְהוֹרָה וּלְפָנָיו שְׁנֵי כִכָּרִים טְהוֹרִים, נָגַע בְּאַחַד מֵהֶם, סָפֵק בַּטְּמֵאָה נָגַע סָפֵק בַּטְּהוֹרָה נָגַע. הָיוּ יָדָיו טְהוֹרוֹת וּלְפָנָיו שְׁנֵי כִכָּרִים, אֶחָד טָמֵא וְאֶחָד טָהוֹר, נָגַע בְּאַחַד מֵהֶן, סָפֵק בַּטָּמֵא נָגַע סָפֵק בַּטָּהוֹר נָגַע. הָיוּ יָדָיו אַחַת טְמֵאָה וְאַחַת טְהוֹרָה וּלְפָנָיו שְׁנֵי כִכָּרִים אֶחָד טָמֵא וְאֶחָד טָהוֹר, נָגַע בִּשְׁתֵּיהֶן, סָפֵק טְמֵאָה בַטָּמֵא וּטְהוֹרָה בַטָּהוֹר, אוֹ טְהוֹרָה בַטָּמֵא וּטְמֵאָה בַטָּהוֹר, הַיָּדַיִם כְּמוֹ שֶׁהָיוּ וְהַכִּכָּרִים כְּמוֹת שֶׁהָיוּ:

ברטנורא

סָפֵק נַעֲשָׂה בָהֶן מְלָאכָה. דִּמְלָאכָה פּוֹסֶלֶת מַיִם לִנְטִילָה, כְּדִתְנַן בְּפֶרֶק קַמָּא: טְמֵאִים. פְּסוּלִים לִנְטִילָה: סְפֵקָן טָהוֹר. אֲפִלּוּ יֵשׁ בַּמַּיִם שֶׁנָּטַל כָּל הָנָךְ סְפֵקוֹת. וְהַיְנוּ סָפֵק לִטָּהֵר דִּפְלִיגֵי בְּסֵיפָא רַבָּנָן וְרַבִּי יוֹסֵי. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי: סְפֵק יָדַיִם לִטַּמֵא וּלְטַמֵּא. לְקַמָּן בְּאִידָךְ בָּבָא מְפָרֵשׁ לָהּ: שְׁנֵי כִכָּרִים טְמֵאִים. דָּאֳכָלִים טְמֵאִים מְטַמְּאִים אֶת הַיָּדַיִם, כְּדִתְנַן לְקַמָּן בְּפֶרֶק ג' [מִשְׁנָה ב'], כָּל הַפּוֹסֵל אֶת הַתְּרוּמָה מְטַמֵּא אֶת הַיָּדַיִם לִהְיוֹת שְׁנִיּוֹת: שְׁנֵי כִכָּרִים טְהוֹרִים. בְּשֶׁל תְּרוּמָה אַיְרֵי. שֶׁהַיָּדַיִם פּוֹסְלוֹת אֶת הַתְּרוּמָה: הַיָּדַיִם כְּמוֹ שֶׁהָיוּ וְהַכִּכָּרִים כְּמוֹת שֶׁהָיוּ. הַטָּמֵא בְּטֻמְאָתוֹ וְהַטָּהוֹר בְּטָהֳרָתוֹ:

תוספות יום-טוב

טו  שְׁנֵי כוּ'. מִשּׁוּם בָּבָא דְּיָדָיו אַחַת כוּ', נָקַט בְּכֻלְּהוּ שְׁנֵי כִּכָּרוֹת, אַף עַל גַּב דִּבְחַד הָוֵי מָצֵי לְאַשְׁמְעִינַן:

רמב"ם

כבר ביארנו ברביעי של טהרות כי ספק ידים מכלל ספקות שטהרו חכמים וכבר קדם לך במסכתא הזאת כי מים שנעשה בהם מלאכה פסולים לנטילת ידים וידוע הוא כי אוכלין טמאים מטמאין את הידים וכן ידים טמאין פוסלין את התרומה וזה הענין מבואר וזה כי הוא שם כל ספק שנפל בטומאות הידים או בטמאם לזולתם הכל טהור ונשאר הדבר בחזקתו שהיה והוא אמרם הידים כמות שהיו וכן מבואר כי כשיפול הספק אם טהרו את הידים הטמאים כראוי או לא טהרו הרי הן טהורות ואין הלכה כרבי יוסי:
לראש הדף גלול מסך