ידים פרק ד משנה א

בּוֹ בַיּוֹם נִמְנוּ וְגָמְרוּ עַל עֲרֵבַת הָרַגְלַיִם, שֶׁהִיא מִשְּׁנֵי לֻגִּין וְעַד תִּשְׁעָה קַבִּין שֶׁנִּסְדְּקָה, שֶׁהִיא טְמֵאָה מִדְרָס. שֶׁרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, עֲרֵבַת הָרַגְלַיִם כִּשְׁמָהּ:

ברטנורא

בּוֹ בַיּוֹם. אַפִּרְקִין דִּלְעֵיל קָאֵי, אַמִּלְּתֵיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן עַזַּאי, דְּמַיְרֵי בַּיּוֹם שֶׁהוֹשִׁיבוּ אֶת רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה בַּיְשִׁיבָה. וְכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר בַּמִּשְׁנָה בּוֹ בַּיּוֹם, עַל אוֹתוֹ יוֹם נֶאֱמַר: נִמְנוּ. עָמְדוּ לְמִנְיָן, לָדַעַת מִנְיַן הַמְטַמְּאִים וּמִנְיַן הַמְטַהֲרִים, וְגָמְרוּ הַדִּין עַל פִּי הָרֹב: עֲרֵבַת הָרַגְלַיִם. עֲרֵבָה עֲשׂוּיָה לִרְחִיצַת הָרַגְלַיִם: שֶׁנִּסְדְּקָה. סָמוּךְ לְשׁוּלֶיהָ, וְאֵינָהּ מַחֲזֶקֶת מַיִם כְּדֵי רְחִיצַת רַגְלוֹ אַחַת: טְמֵאָה מִדְרָס. דַּעֲרֵבָה קֹדֶם שֶׁנִּסְדְּקָה נַמִּי הָיוּ רְגִילִים לֵישֵׁב בָּהּ, וְהָיְתָה מְשַׁמֶּשֶׁת יְשִׁיבָה עִם מְלַאכְתָּהּ ^א: שֶׁרַבִּי עֲקִיבָא. הָיָה חוֹלֵק וְאוֹמֵר עֲרֵבַת הָרַגְלַיִם כִּשְׁמָהּ, כְּלוֹמַר כִּשְׁמָהּ כֵּן הִיא, שֶׁאֵין שֵׁם מִדְרָס עָלֶיהָ. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי עֲקִיבָא:

תוספות יום-טוב

א וְקָשֶׁה, דְּאִם כֵּן גַּם קֹדֶם שֶׁנִּסְדְּקָה תְּהֵא טְמֵאָה מִדְרָס, כְּמוֹ תֵּבָה שֶׁפִּתְחָהּ מִצִּדָּהּ. אֲבָל בְּפֶרֶק כ' דְּכֵלִים מִשְׁנָה ב' כְּתָב הָרַ"ב, שֶׁכְּשֶׁנִּסְדְּקָה אֵינָהּ רְאוּיָה אֶלָּא לִשְׁכִיבָה, וּכְשֶׁלֹּא נִסְדְּקָה אוֹמְרִים לוֹ עֲמֹד. וְכֵן פֵּרֵשׁ הָרַמְבַּ"ם. וְכֵן עִקָּר. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

רמב"ם

כבר זכרנו כי בכל מקום שיאמר במשנה בו ביום רומז אל היום הזה אשר הושיבו את ר"א בן עזריה ופירוש נמנו וגמרו שהם מנו על נפשם כדי שיסכימו על עצת הרוב ונמצא הרוב חולקין על ר"ע ופסקו ההלכה כמו שזכר בכאן לא כמו שאמר רבי עקיבא וכבר נתבאר ההלכה הזאת בפ' (עשירי) של כלים תעיינה שם: