ידים פרק ד משנה ד

בּוֹ בַיּוֹם בָּא יְהוּדָה, גֵּר עַמּוֹנִי, וְעָמַד לִפְנֵיהֶן בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ. אָמַר לָהֶם, מָה אֲנִי לָבֹא בַקָּהָל. אָמַר לוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל, אָסוּר אָתָּה. אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, מֻתָּר אָתָּה. אָמַר לוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל, הַכָּתוּב אוֹמֵר (דברים כג), לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה' גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי וְגוֹ'. אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, וְכִי עַמּוֹנִים וּמוֹאָבִים בִּמְקוֹמָן הֵן. כְּבָר עָלָה סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר וּבִלְבֵּל אֶת כָּל הָאֻמּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה י), וְאָסִיר גְּבוּלֹת עַמִּים וַעֲתוּדוֹתֵיהֶם שׁוֹשֵׂתִי וְאוֹרִיד כַּאבִּיר יוֹשְׁבִים. אָמַר לוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל, הַכָּתוּב אוֹמֵר (ירמיה מט), וְאַחֲרֵי כֵן אָשִׁיב אֶת שְׁבוּת בְּנֵי עַמּוֹן, וּכְבָר חָזְרוּ. אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, הַכָּתוּב אוֹמֵר (ירמיה ל ג), וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה, וַעֲדַיִן לֹא שָׁבוּ. הִתִּירוּהוּ לָבֹא בַקָּהָל:

ברטנורא

שֶׁנֶּאֱמַר וְאָסִיר גְּבֻלוֹת עַמִּים. שֶׁהָיָה מַגְלֶה בְּנֵי עִיר זוֹ וּמוֹשִׁיבָן בְּעִיר אַחֶרֶת, וּמַגְלֶה בְּנֵי עִיר אַחֶרֶת וּמוֹשִׁיבָן בְּעִיר זוֹ: וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל וַעֲדַיִן לֹא שָׁבוּ. וּכְשֵׁם שֶׁאֵלּוּ לֹא שָׁבוּ, כָּךְ אֵלּוּ לֹא שָׁבוּ: וְהִתִּירוּהוּ לָבֹא בַקָּהָל. דְּכֵיוָן דְּמִשִּׁבְעִים הָאֻמּוֹת אֵין אָסוּר לָבֹא בַּקָּהָל אֶלָּא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי עַד עוֹלָם, וּמִצְרִי וַאֲדוֹמִי דּוֹר רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי, הַשְׁתָּא שֶׁאֵין אֵלּוּ הָאֻמּוֹת יְדוּעִים, שֶׁכְּבָר נִתְבַּלְבְּלוּ וְנִתְעָרְבוּ בֵּין שְׁאָר הָאֻמּוֹת, אָמְרִינַן כָּל דְּפָרֵישׁ מֵרֻבָּא פָּרֵישׁ, וְכָל הַמִּתְגַּיֵּר מֻתָּר לָבֹא בַּקָּהָל מִיָּד:

תוספות יום-טוב

ט הַכָּתוּב אוֹמֵר כוּ'. וְקָשֶׁה, מַאי סָלְקָא דַּעְתֵּיהּ דְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל, מִי לֹא יָדַע בְּכָל אֵלֶּה. וְגַם הַגֵּר שֶׁדָּחַק וְכָנַס בְּתוֹךְ חֲכָמִים מִסְּתָמָא יָדַע הַמִּקְרָא וְלָמָּה שָׁאַל. וְנִרְאֶה לִי, דְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל יָדַע מִזֶּה שֶׁסַּנְחֵרִיב בִּלְבֵּל וְשֶׁזֹּאת הָיְתָה שְׁאֵלַת הַגֵּר, אֶלָּא רַבָּן גַּמְלִיאֵל סָבַר שֶׁיֵּשׁ בַּפָּסוּק תְּרֵי לֹא יָבֹא, שֶׁיִּרְצֶה לֶאֱסֹר לָנוּ אַף בִּזְמַן שֶׁיְּהֵא סָפֵק. וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ חָשַׁב שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁרַבָּן גַּמְלִיאֵל סוֹבֵר סָפֵק אַחֵר וּמַיְתֵי מִלֹּא יָבֹא. וְהֵשִׁיב שֶׁיֵּשׁ לְהַתִּיר מֵחֲמַת בִּלְבּוּל. וְאָמַר לוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל הַכָּתוּב כוּ' אַף אֲנִי יוֹדֵעַ בִּלְבּוּל כוּ' וְעַל זֶה הָיִיתִי דּוֹרֵשׁ הַמִּקְרָא דְּאָתֵי לַאֲתוֹיֵי מִשּׁוּם דְּמִקְרָא מְסַיְּעֵנִי וְאַחַר כָּךְ אָשִׁיב. וְאָתֵי שַׁפִּיר מַאי דְּקָאָמַר וּכְבָר שָׁבוּ וּמְנָלֵיהּ, אֶלָּא דְּלָמַד כֵּן מִיִּתּוּרָא דִּקְרָא. וְהֵשִׁיב לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ כוּ' וְשַׁבְתִּי כוּ', וְיִתּוּרָא לִדְרָשָׁא אַחֲרִיתִי, כְּמוֹ בְּמַמְזֵר שֶׁכָּתַב שְׁתֵּי פְּעָמִים לֹא יָבֹא וּמֻתָּר הַסָּפֵק מִן הַתּוֹרָה:

רמב"ם

לפי שנתבלבלו האומות בזמן סנחריב כמו שנתפרסם בספרי הנבואה לפי שהיה מעביר האומות מקצה זו לקצה זו על כן חזרו משפחות האומות אצלינו נעלמים ואין אנו יכולין ללמוד ראיה ממקומותיהם וידוע כי ע' לשון כולם מותרין לבא בקהל מיד חוץ מעמון ומואב ומצרי ואדומי והעיקר בידינו דכל דפריש מרובא פריש וע"כ התירוהו לבא בקהל מיד והתבונן איך לא הניח ר"ג מלהכנס [בבית] המדרש ביום ההוא והוא המורד מן הישיבה והשיבו את ראב"ע כמו שנתפרסם לפי שהוא לא רצה בבטול התורה: