ידים פרק ד משנה ה

תַּרְגּוּם שֶׁבְּעֶזְרָא וְשֶׁבְּדָנִיֵּאל, מְטַמֵּא אֶת הַיָּדַיִם. תַּרְגּוּם שֶׁכְּתָבוֹ עִבְרִית וְעִבְרִית שֶׁכְּתָבוֹ תַּרְגּוּם, וּכְתָב עִבְרִי, אֵינוֹ מְטַמֵּא אֶת הַיָּדַיִם. לְעוֹלָם אֵינוֹ מְטַמֵּא, עַד שֶׁיִּכְתְּבֶנּוּ אַשּׁוּרִית, עַל הָעוֹר, וּבִדְיוֹ:

ברטנורא

תַּרְגּוּם שֶׁכְּתָבוֹ עִבְרִית. תַּרְגּוּם שֶׁבְּדָנִיֵּאל וְעֶזְרָא, וּכְגוֹן כִּדְנָה תֵּאמְרוּן לְהוֹם שֶׁבְּיִרְמְיָה (פֶּרֶק י), אִם כְּתָבוֹ בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, וְכֵן דִּבְרֵי הַנָּבִיא הַנֶּאֱמָרִים בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ שֶׁכְּתָבָן תַּרְגּוּם, אֵין מְטַמְּאִים אֶת הַיָּדַיִם: כְּתָב עִבְרִי. הַכְּתָב שֶׁבָּא מֵעֵבֶר הַנָּהָר ^י. וְהַכּוּתִיִּים כּוֹתְבִים בּוֹ עַד הַיּוֹם, וְיִשְׂרָאֵל הָיוּ מִשְׁתַּמְּשִׁין בְּאוֹתוֹ כְּתָב בְּדִבְרֵי חֹל. וּבְמַטְבְּעוֹת שֶׁל כְּתָב הַנִּמְצָאִים בְּיָדֵינוּ הַיּוֹם שֶׁהָיוּ מִזְּמַן מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל, מְפֻתָּחוֹת בְּאוֹתוֹ כְּתָב. אֲבָל הַכְּתָב שֶׁאָנוּ כּוֹתְבִים בּוֹ סְפָרִים הַיּוֹם, כְּתָב אַשּׁוּרִי הוּא נִקְרָא, וְהוּא הַכְּתָב שֶׁהָיָה בַּלּוּחוֹת. וְנִקְרָא אַשּׁוּרִי, שֶׁהוּא הַמְאֻשָּׁר שֶׁבַּכְּתִיבוֹת ^יא, לְשׁוֹן בְּאָשְׁרִי כִּי אִשְּׁרוּנִי בָּנוֹת (בְּרֵאשִׁית ל):

תוספות יום-טוב

י וְעִבְרִית שֶׁהוּא לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, גַּם כֵּן, עַל שֵׁם שֶׁכָּךְ הָיָה לְשׁוֹנָם שֶׁל בְּנֵי עֵבֶר הַנָּהָר. וְכֵן פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י אַבְרָהָם הָעִבְרִי, שֶׁבָּא מֵעֵבֶר הַנָּהָר: יא לְפִי שֶׁאֵינוֹ מִשְׁתַּנֶּה, וְלֹא יִפֹּל בּוֹ דִּמְיוֹן לְעוֹלָם לְפִי שֶׁאוֹתִיּוֹתָיו בִּלְתִּי מִתְדַּמּוֹת, וּלְפִי שֶׁאֵינוֹ נִדְבָּק אוֹת בְּאוֹת בְּשִׁיטַת כְּתִיבָתוֹ. וְאֵין כָּזֶה שְׁאָר הַכְּתִיבוֹת. הָרַמְבַּ"ם: יב הָעוֹר. וּבִכְתִיבַת מְגִלָּה [מְגִלָּה פ"ב מ"ב] תְּנַן עַל הַסֵּפֶר, וּפֵרֵשׁ הָרַ"ב קְלָף, וּבְפֶרֶק ח' דְּשַׁבָּת מִשְׁנָה ג' דִּתְנַן הָעוֹר וּקְלָף, כָּל חַד מִלְּתָא בְּאַפֵּי נַפְשֵׁיהּ הוּא, וְלָכֵן צָרִיךְ עִיּוּן אַמַּאי סַגִּי הָכָא בְּעוֹר:

רמב"ם

עברית. הלשון העברית וכתב העברי כתב עבר והוא כתב אשר כותבין בו התורה העם הנקראים אל סמירה והכתב הזה אשר נכתב בו אנחנו התורה הוא כתב אשורי והכתב אשר כתב יתברך התורה נקראת אשורי מן הגדולה והתפארת כמו (בראשית ל) באשרי כי אשרוני בנות והוא אמרם אשורי שהוא מאושר שבכתב לפי שאינו משתנה ולא יפול בו דמיון לעולם לפי שאותיותיו בלתי מתדמות ולפי שאינו נדבק אות באות בשיטת כתיבתו ואין כזה שאר הכתיבות: