ידים פרק ד משנה ו

אוֹמְרִים צְדוֹקִים, קוֹבְלִין אָנוּ עֲלֵיכֶם, פְּרוּשִׁים, שֶׁאַתֶּם אוֹמְרִים, כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ מְטַמְּאִין אֶת הַיָּדַיִם, וְסִפְרֵי הוֹמֵרִיס אֵינוֹ מְטַמֵּא אֶת הַיָּדַיִם. אָמַר רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, וְכִי אֵין לָנוּ עַל הַפְּרוּשִׁים אֶלָּא זוֹ בִלְבָד. הֲרֵי הֵם אוֹמְרִים, עַצְמוֹת חֲמוֹר טְהוֹרִים וְעַצְמוֹת יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל טְמֵאִים. אָמְרוּ לוֹ, לְפִי חִבָּתָן הִיא טֻמְאָתָן, שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה אָדָם עַצְמוֹת אָבִיו וְאִמּוֹ תַּרְוָדוֹת. אָמַר לָהֶם, אַף כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ לְפִי חִבָּתָן הִיא טֻמְאָתָן, וְסִפְרֵי הוֹמֵרִיס, שֶׁאֵינָן חֲבִיבִין, אֵינָן מְטַמְּאִין אֶת הַיָּדָיִם:

ברטנורא

אוֹמְרִים צְדוֹקִין. הַמַּכְחִישִׁין תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה נִקְרָאִים צְדוֹקִים, עַל שֵׁם צָדוֹק וּבַיְתּוֹס תַּלְמִידָיו שֶׁל אַנְטִיגְנוֹס אִישׁ סוֹכוֹ שֶׁהִתְחִילוּ בְּקַלְקָלָה זוֹ תְּחִלָּה. לְפִי שֶׁשָּׁמְעוּ מֵאַנְטִיגְנוֹס רַבָּן אַל תִּהְיוּ כָּעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס. אָמְרוּ, אֶפְשָׁר פּוֹעֵל טוֹרֵחַ וְעוֹשֶׂה מְלָאכָה כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ וְלָעֶרֶב אֵינוֹ מְקַבֵּל שָׂכָר, וּפָרְשׁוּ מִדִּבְרֵי חֲכָמִים, וְנִתְחַבְּרוּ עִמָּהֶם כִּתּוֹת מִיִּשְׂרָאֵל, וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה נִשְׁאֲרוּ מֵהֶם פְּלִיטִים בְּמִצְרַיִם בְּדַמֶּשֶׂק וּבְקוֹסְטַאנְטִינָ"א, וְהֵם לְשִׂכִּים בְּעֵינֵינוּ וְלִצְנִינִים בְּצִדֵּנוּ, וְאָנוּ קוֹרִים לָהֶם קָרָאִים, לְפִי שֶׁאֵין לָהֶם אֶלָּא הַמִּקְרָא בִּלְבַד: קוֹבְלִין אָנוּ עֲלֵיכֶם. מִתְרַעֲמִים אָנוּ עַל מִדּוֹתֵיכֶם: פְּרוּשִׁים. לְחַכְמֵי יִשְׂרָאֵל הָיוּ קוֹרִין פְּרוּשִׁים, לְפִי שֶׁאוֹכְלִין חֻלֵּיהֶן בְּטָהֳרָה וּפְרוּשִׁים מִמַּגַּע עַם הָאָרֶץ, דִּתְנַן בִּגְדֵי עַם הָאָרֶץ מִדְרָס לַפְּרוּשִׁים: וְסִפְרֵי הֲמִירָם. סִפְרֵי הַמִּינִים. וְנִקְרָאִים הֲמִירָם, שֶׁהֵמִירוּ דַּת הָאֱמֶת בְּדִבְרֵי שֶׁקֶר: תַּרְוָדוֹת. כַּפּוֹת שֶׁאוֹכְלִים בָּהֶן. לְשׁוֹן מְלֹא תַּרְוַד רָקָב: אַף סִפְרֵי הַקֹּדֶשׁ לְפִי חִבָּתָן הִיא טֻמְאָתָן. שֶׁלֹּא יַעֲשֵׂם אָדָם שְׁטִיחִין עַל גַּבֵּי בְּהֵמָה. וּלְפִי דִּבְרֵיהֶם הָיָה מֵשִׁיב לָהֶם, וְלֹא לְפִי הָאֱמֶת ^יג. דְּטַעֲמָא דְּסִפְרֵי הַקֹּדֶשׁ מְטַמְּאִין אֶת הַיָּדַיִם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבֹאוּ הַסְּפָרִים לִידֵי פְּסֵידָא, שֶׁהָעַכְבָּרִים הַמְּצוּיִּן אֵצֶל הָאֳכָלִים הָיוּ מַפְסִידִים אֶת הַסְּפָרִים, כִּדְפָרְשִׁינַן בְּסוֹף זָבִים:

תוספות יום-טוב

יג דּוּמְיָא דִּלְפִי חִבָּתָן שֶׁאָמְרוּ הֵם בָּעֲצָמוֹת דְּגַם כֵּן לָאו אֱמֶת הוּא, אֶלָּא קְרָא כְּתִיב אוֹ בְעֶצֶם אָדָם, אֲבָל מָצִינוּ כֵּן בְּעוֹר הָאָדָם:

רמב"ם

כבר ביארנו בראשון של אבות ענין צדוק ובייתוס וחברתם והם היוצאים מתורתנו המכחישים אותנו בקבלתנו:

ופי' קובלין. מתרעמים:

וספרי מירם. הם ספרים שמשיבין על תורתנו וחולקין עליה ונקראו ספרי מירם כלומר ספרים ידחם האלהים ויסירם מן המציאות כענין תכלה כמו שקוראים לבית אשר מתקבצים בו לדברים האלו בית אבידן וענינו בית יכריתהו האלהים ותשובת רבן יוחנן להם תשובתו בענין הבזיון וליצנות בהם:

ותרוודות כפות. וכבר ביארנו כי הסבה אשר אנו אומרים כי כתבי הקדש מטמאין את הידים כדי שנשמרם ונרחיק מהם סבות הפסדם כמו שזכרנו בסוף זבים: