שבת פרק טז משנה ב

מַצִּילִין מְזוֹן שָׁלשׁ סְעֻדּוֹת, הָרָאוּי לְאָדָם לְאָדָם, הָרָאוּי לִבְהֵמָה לִבְהֵמָה. כֵּיצַד. נָפְלָה דְלֵקָה בְלֵילֵי שַׁבָּת, מַצִּילִין מְזוֹן שָׁלשׁ סְעֻדּוֹת, בְּשַׁחֲרִית, מַצִּילִין מְזוֹן שְׁתֵּי סְעֻדּוֹת, בְּמִנְחָה, מְזוֹן סְעֻדָּה אֶחָת. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, לְעוֹלָם מַצִּילִין מְזוֹן שָׁלשׁ סְעֻדּוֹת:

ברטנורא

מַצִּילִין מְזוֹן שָׁלֹשׁ סְעֻדּוֹת. וְאַף עַל גַּב דִּבְהֶתֵּרָא קָא טָרַח דְּהָא לֹא שָׁרוּ לֵיהּ לְאַצּוֹלֵי אֶלָּא לֶחָצֵר הַמְעֹרֶבֶת בִּלְבַד, אֲפִלּוּ הָכִי לֹא שָׁרוּ לֵיהּ לְאַצּוֹלֵי טְפֵי, מִפְּנֵי שֶׁאָדָם בָּהוּל עַל מָמוֹנוֹ וְאִי שָׁרֵית לֵיהּ אָתֵי לְכִבּוּיֵי ^ג: נָפְלָה דְלֵקָה בְלֵילֵי שַׁבָּת. קֹדֶם אֲכִילָה: שַׁחֲרִית. קֹדֶם סְעוּדָה: רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר לְעוֹלָם הוּא מַצִּיל. הוֹאִיל וְיוֹמָא בַּר הָכִי הוּא וּבְהֶתֵּרָא טָרַח. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי:

תוספות יום-טוב

ב שָׁלֹשׁ סְעֻדּוֹת. לְפִי שֶׁחַיָּב אָדָם לֶאֱכֹל שָׁלֹשׁ סְעֻדּוֹת בְּשַׁבָּת: ג כְּלוֹמַר שֶׁמִּתּוֹךְ בְּהִילוּתוֹ יִשְׁכַּח שֶׁהוּא שַׁבָּת, וּלְפִיכָךְ אָמְרוּ שֶׁלֹּא יַצִּיל, וּמֵעַתָּה לֹא יְהֵא בָּהוּל וְלֹא יִשְׁכַּח בְּשַׁבָּת:

רמב"ם

מצילין מזון ג' סעודות הראוי לאדם לאדם כו': אדם חייב בשלש סעודות בשבת האחת לילי שבת והשני יום שבת שחרית והשלישי במנחה ועוד יתבאר כי זאת ההצלה אינה אלא לחצר המעורבת מה שחייבנו שלא נתיר לו להציל כל מה שיוכל דילמא אתי לכבויי לפי שהוא בהול על אבוד ממונו וכשנאמר לו אין מצילין אלא שלש סעודות יסכים על אבוד ממונו ולא יחוש לכבות האש. ואין הלכה כר' יוסי: