שבת פרק טז משנה ג

מַצִּילִין סַל מָלֵא כִכָּרוֹת, וְאַף עַל פִּי שֶׁיֶּשׁ בּוֹ מֵאָה סְעֻדּוֹת, וְעִגּוּל שֶׁל דְּבֵלָה, וְחָבִית שֶׁל יַיִן. וְאוֹמֵר לַאֲחֵרִים, בֹּאוּ וְהַצִּילוּ לָכֶם. וְאִם הָיוּ פִקְחִין, עוֹשִׂין עִמּוֹ חֶשְׁבּוֹן אַחַר הַשַּׁבָּת. לְהֵיכָן מַצִּילִין אוֹתָן, לְחָצֵר הַמְעֹרֶבֶת. בֶּן בְּתֵירָא אוֹמֵר, אַף לְשֶׁאֵינָהּ מְעֹרָבֶת:

ברטנורא

מַצִּילִין סַל מָלֵא כִכָּרוֹת. הוֹאִיל וּבְבַת אַחַת הוּא מַצִּיל מַה לִּי פּוּרְתָּא מַה לִּי טוּבָא: וְעִגּוּל שֶׁל דְּבֵלָה. אַף עַל פִּי שֶׁהוּא גָּדוֹל וְיֵשׁ בּוֹ סְעוּדוֹת הַרְבֵּה: וְאִם הָיוּ פִקְּחִים. וְיוֹדְעִים שֶׁאִם יִשְׁאֲלוּ שָׂכָר כְּפוֹעֲלִים לָאו שְׂכַר שַׁבָּת שָׁקְלֵי, כֵּיוָן דְּמֵעִקָּרָא לָאו אַדַּעְתָּא דִּשְׂכַר פְּעֻלָּה בָּאוּ ^ד, עוֹשִׂין עִמּוֹ חֶשְׁבּוֹן לְאַחַר שַׁבָּת. וּבִירֵא שָׁמַיִם עָסְקִינַן, דְּאַף עַל גַּב דְּמֵהֶפְקֵירָא קָא זָכִי וּמַה שֶּׁהִצִּיל דִּידֵיהּ הֲוֵי, מִכָּל מָקוֹם לֹא נִיחָא לֵיהּ דְּלִתְהָנֵי מֵאֲחֵרִים, דְּיָדַע דְּעַל כָּרְחֵיהּ אַפְקְרֵיהּ, וּבְחִנָּם נַמִּי לֹא נִיחָא לֵיהּ דְּלִטְרַח, הִלְכָּךְ שָׁקֵיל אַגְרֵיהּ:

תוספות יום-טוב

ד אֲבָל לוֹקְחִים שְׂכָרָם מִתּוֹךְ שֶׁהֵם זוֹכִים בַּכֹּל מֵהֶפְקֵרָא, אֶלָּא שֶׁאֵינָם רוֹצִים לִזְכּוֹת בַּכֹּל כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַ"ב:

רמב"ם

מצילין סל מלא ככרות ואע"פ שיש בו ק' סעודות כו': לפי שהסל כלי אחד התירו לו להוציאו כולו אע"פ שיש לו יותר ממזון שלש סעודות. ופירוש אם היו פקחין כאשר אגיד לך והוא כי כל מה שהצילו המצילים מן הדליקה הכל הוא להם? מן הדין כי מהפקרא קא זכו אבל דבר באנשים *חסידים שאינם רוצים לקחת לעצמן דבר שאינו שלהם ואינם רוצים גם כן ליגע עצמם בחנם ע"כ אמר כי אם היו המצילים פקחין רוצה לומר מחודדין ידעו כי השכר שיקחו ממנו אחר השבת אינו שכר שבת ויהיה אסור אלא שכר עמלם ויהיה מותר. ואין הלכה כבן בתירא: