שבת פרק טז משנה ה

רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן נַנָּס אוֹמֵר, פּוֹרְסִין עוֹר שֶׁל גְּדִי עַל גַּבֵּי שִׁדָּה תֵּבָה וּמִגְדָּל שֶׁאָחַז בָּהֶן אֶת הָאוּר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְחָרֵךְ. וְעוֹשִׂין מְחִצָּה בְּכָל הַכֵּלִים, בֵּין מְלֵאִים בֵּין רֵיקָנִים, בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא תַעֲבֹר הַדְּלֵקָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹסֵר בִּכְלֵי חֶרֶס חֲדָשִׁים מְלֵאִין מַיִם, לְפִי שֶׁאֵין יְכוֹלִין לְקַבֵּל אֶת הָאוּר וְהֵן מִתְבַּקְּעִין וּמְכַבִּין אֶת הַדְּלֵקָה:

ברטנורא

שִׁדָּה. עֲשׂוּיָה כְּמִין אָרוֹן: תֵּבָה. קְטַנָּה שֶׁל שֻׁלְחָנִים: וּמִגְדָּל. ארמאריא"ו בְּלַעַ"ז, וּבַעֲרָבִי מנשא"ר, וּשְׁלָשְׁתָּן שֶׁל עֵץ: מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְחָרֵךְ. וְאֵין הָאוּר נֶאֱחֶזֶת בּוֹ, וּמַצִּיל עַל כְּלִי עֵץ שֶׁלֹּא יִשָּׂרֵף: בֵּין מְלֵאִים. מַיִם: שֶׁאֵין יְכוֹלִין לְקַבֵּל אֶת הָאוּר. מִפְּנֵי שֶׁחֲדָשִׁים הֵם, וְסָבַר רַבִּי יוֹסֵי גְּרַם כִּבּוּי אָסוּר אֲפִלּוּ בִּמְקוֹם הֶפְסֵד מָמוֹן. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי:

תוספות יום-טוב

ט גְּדִי. לְפֵרוּשׁ רַשִׁ"י הַנִּזְכָּר בְּפֶרֶק ד' מְפָרֵשׁ הַתּוֹסָפוֹת דְּהָכָא מַיְרֵי כְּשֶׁיִּחֲדוֹ לִישִׁיבָה. וּלְרַבֵּנוּ תַּם דְּאֵינוֹ מְחַלֵּק בֵּין גַּסָּה לְדַקָּה לְעֵיל וְהָכָא בִּיבֵשִׁים, וּבְיוֹם טוֹב אַף בְּלַחִין: י מִפְּנֵי כוּ'. מוֹדִיעַ תּוֹעֶלֶת פְּרִישַׂת הָעוֹר. הָרַמְבַּ"ם:

רמב"ם

רבי שמעון בן ננס אומר פורסין עור של גדי כו': שידה צורתה ידועה אצלינו והיא תיבה קטנה. וגם כן תיבה ידועה. ומגדל אוצר של עץ ידוע אצלנו ונקרא בערבי מנשא"ר: ואמרו מפני שהוא מחריך יודיעך תועלת פרישת עור של גדי כי הוא יתחרך ולא יתלהב וימנע האש מהגיע אל העץ ור' סבר גרם כבוי אסור אפי' בשעת נפילת האש. ואין הלכה כרבי יוסי: