שבת פרק טז משנה ו נָכְרִי שֶׁבָּא לְכַבּוֹת, אֵין אוֹמְרִים לוֹ כַּבֵּה וְאַל תְּכַבֶּה, מִפְּנֵי שֶׁאֵין שְׁבִיתָתוֹ עֲלֵיהֶן, אֲבָל קָטָן שֶׁבָּא לְכַבּוֹת, אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, מִפְּנֵי שֶׁשְּׁבִיתָתוֹ עֲלֵיהֶן: ברטנורא אֵין אוֹמְרִים לוֹ כַּבֵּה. דַּאֲמִירָה לְנָכְרִי שְׁבוּת: וְאַל תְּכַבֶּה. אֵין צָרִיךְ לִמְחוֹת בְּיָדוֹ, אֶלָּא יַנִּיחֶנּוּ וִיכַבֶּה, מִפְּנֵי שֶׁאֵין שְׁבִיתַת הַנָּכְרִי עֲלֵיהֶם, דְּיִשְׂרָאֵל אֵינוֹ מֻזְהָר עַל שְׁבִיתַת הַנָּכְרִי כְּשֶׁאֵינוֹ עַבְדּוֹ: תוספות יום-טוב יא שֶׁשְּׁבִיתָתוֹ עֲלֵיהֶן. וְאַף דְּקַיְמָא לָן קָטָן אוֹכֵל אִסּוּר אֵין בֵּית דִּין מְצֻוִּים לְהַפְרִישׁוֹ, מוֹקֵי לַהּ בַּגְּמָרָא דְּהָכָא בְּקָטָן הָעוֹשֶׂה לְדַעַת אָבִיו, שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁהַכִּבּוּי נוֹחַ לְאָבִיו וְעוֹשֶׂה בִּשְׁבִילוֹ. וְדִכְוָתֵיהּ בְּנָכְרִי, וַאֲפִלּוּ הָכִי שָׁרֵי, דְּאַף עַל גַּב דְּיוֹדֵעַ דְּנוֹחַ לְיִשְׂרָאֵל אֲפִלּוּ הָכִי אַדַּעְתָּא דְּנַפְשֵׁיהּ עָבֵיד וְלַהֲנָאַת עַצְמוֹ, שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁלֹּא יַפְסִיד: רמב"ם נכרי שבא לכבות אין אומרים לו כבה ואל תכבה כו': זה מבואר: