ברכות פרק ו משנה א

כֵּיצַד מְבָרְכִין עַל הַפֵּרוֹת. עַל פֵּרוֹת הָאִילָן אוֹמֵר, בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ, חוּץ מִן הַיַּיִן, שֶׁעַל הַיַּיִן אוֹמֵר בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן. וְעַל פֵּרוֹת הָאָרֶץ אוֹמֵר בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה, חוּץ מִן הַפַּת, שֶׁעַל הַפַּת הוּא אוֹמֵר הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ. וְעַל הַיְרָקוֹת אוֹמֵר בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בּוֹרֵא מִינֵי דְשָׁאִים:

ברטנורא

כֵּיצַד מְבָרְכִין. חוּץ מִן הַיַּיִן. שֶׁמִּתּוֹךְ חֲשִׁיבוּתוֹ קָבְעוּ לוֹ בְּרָכָה לְעַצְמוֹ ^ג. וְכֵן הַפַּת: בּוֹרֵא מִינֵי דְשָׁאִים. לְפִי שֶׁיֵּשׁ בִּכְלַל פְּרִי הָאֲדָמָה דֶּשֶׁא, וּזְרָעִים כְּגוֹן קִטְנִיּוֹת, וְרַבִּי יְהוּדָה בָּעֵי הֶכֵּר בְּרָכָה לְכָל מִין וָמִין. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה. וְהָא דִתְנַן עַל הַיְרָקוֹת אוֹמֵר בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה, הַנֵּי מִילֵי יְרָקוֹת שֶׁדַּרְכָּן לְאָכְלָן חַיִּין וַאֲכָלָן חַיִּין אוֹ שֶׁדַּרְכָּן לְאָכְלָן מְבֻשָּׁלִים וַאֲכָלָן מְבֻשָּׁלִים, אֲבָל אוֹתָן שֶׁדַּרְכָּן לְאָכְלָן חַיִּין וַאֲכָלָן מְבֻשָּׁלִים אוֹ שֶׁדַּרְכָּן לְאָכְלָן מְבֻשָּׁלִים וַאֲכָלָן חַיִּין אֵינוֹ מְבָרֵךְ עֲלֵיהֶן אֶלָּא שֶׁהַכֹּל. וִירָקוֹת שֶׁאוֹכְלִין אוֹתָם בֵּין חַיִּין בֵּין מְבֻשָּׁלִים מְבָרְכִין עֲלֵיהֶן בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה, בֵּין חַיִּין בֵּין מְבֻשָּׁלִים:

תוספות יום-טוב

א כֵּיצַד מְבָרְכִין. דִּסְבָרָא שֶׁמְּבָרְכִין, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵהָנֶה מֵעוֹלָם הַזֶּה בְּלֹא בְּרָכָה. תּוֹסָפוֹת. וְהָרִ"י כָּתַב דְּקָאֵי אַדִּתְנַן בְּפֶרֶק קַמָּא לַחְתֹּם וְשֶׁלֹּא לַחְתֹּם, אֶלָּא שֶׁקֹּדֶם לָזֶה הֻצְרַךְ לִגְמֹר וּלְפָרֵשׁ כָּל דִּינֵי קְרִיאַת שְׁמַע [וּבִרְכוֹתֶיהָ וְהַתְּפִלָּה]: ב בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ. וְהִנִּיחַ תְּחִלַּת כָּל בְּרָכָה מִפְּנֵי שֶׁהוּא דָּבָר מִשְׁתַּתֵּף בְּכָל הַבְּרָכוֹת, רוֹצֶה לוֹמַר בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. הָרַמְבַּ"ם: ג דִּכְתִיב וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ (תְּהִלִּים קד), וְעוֹד אִי שָׁתֵי פּוּרְתָּא סָעִיד נַמִּי. וּבְפַת, דִּכְתִיב וְלֶחֶם לְבַב אֱנוֹשׁ יִסְעָד. גְּמָרָא:

רמב"ם

כיצד מברכין על הפירות על פירות האילן הוא אומר כו' – מילת כיצד מורכבת משלוש מילות, כאי זה צד, ופירושו על איזה ענין, והיא שאלה בעד איכות דבר או הדומה לו.

וחוץ – מלת שיור. והניח תחילת כל ברכה מפני שהוא דבר משתתף בכל הברכות, רוצה לומר: ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם.ופירוש ירקות, הם העשבים אשר מנהג לאוכלם חיים או מבושלים. ואשר מנהג לאוכלם מבושלים, כגון הכרוב והתרדין, יברך עליהם כשיתבשלו "בורא פרי האדמה", אבל מי שיאכל התרדין והכרוב וכיוצא בהן בלא בישול, אין לו לברך אלא "שהכל". ואין הלכה כרבי יהודה:

ברכות פרק ו משנה ב

בֵּרַךְ עַל פֵּרוֹת הָאִילָן בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה, יָצָא. וְעַל פֵּרוֹת הָאָרֶץ בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ, לֹא יָצָא. עַל כֻּלָּם אִם אָמַר שֶׁהַכֹּל נִהְיָה, יָצָא:

ברטנורא

בֵּרַךְ עַל פֵּרוֹת הָאִילָן וְכוּ'. כָּל הֵיכָא דְכִי שָׁקְלֵי פֵּירָא אִיתֵיהּ לֶעָנָף, וְאוֹתוֹ הֶעָנָף עַצְמוֹ חוֹזֵר וּמוֹצִיא פְּרִי לַשָּׁנָה הָאַחֶרֶת, מִקְרֵי אִילָן, וּמְבָרְכִין עַל פֵּרוֹתָיו בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ, אֲבָל הֵיכָא דְכִי שָׁקְלַת לֵיהּ לַפְּרִי לֹא יִשָּׁאֵר עָנָף שֶׁיַּחֲזֹר וְיוֹצִיא פְּרִי לַשָּׁנָה הָאַחֶרֶת אֵין מְבָרְכִין עַל הַפֵּרוֹת אֶלָּא בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה: וְעַל כֻּלָּן אִם אָמַר שֶׁהַכֹּל יָצָא. וַאֲפִלּוּ עַל הַפַּת וְעַל הַיַּיִן. וּמִיהוּ לְכַתְּחִלָּה אֵין לֶאֱכֹל שׁוּם פְּרִי אִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ תְּחִלָּה שֶׁיְּבָרֵךְ עָלָיו בְּרָכָה הָרְאוּיָה לוֹ:

תוספות יום-טוב

ד יָצָא. בַּגְּמָרָא אָמְרִינַן סְבִירָא לֵיהּ דְּעִקַּר אִילָן אַרְעָא הִיא, כְּלוֹמַר הַכֹּל הוּא מֵהָאָרֶץ. בַּיְרוּשַׁלְמִי מְבֹאָר דְּדִבְרֵי הַכֹּל הִיא, דְּפֵרוֹת הָאִילָן בִּכְלַל פְּרִי הָאֲדָמָה וְאֵין פְּרִי הָאֲדָמָה בִּכְלַל פְּרִי הָעֵץ. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: ה לֹא יָצָא. דְּסַלְקָא דַעְתָּךְ אֲמֵינָא הוֹאִיל וְאָמְרִינַן חִטָּה מִין אִילָן הוּא לְבָרֵךְ עָלֶיהָ בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ, קָא מַשְׁמַע לָן. גְּמָרָא:

רמב"ם

בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא כו' – מה שאמר על כולן, ואפילו על פת ויין, אם בירך עליהם שהכל, יצא:

ברכות פרק ו משנה ג

עַל דָּבָר שֶׁאֵין גִּדּוּלוֹ מִן הָאָרֶץ אוֹמֵר שֶׁהַכֹּל. עַל הַחֹמֶץ וְעַל הַנּוֹבְלוֹת וְעַל הַגּוֹבַאי אוֹמֵר שֶׁהַכֹּל. עַל הֶחָלָב וְעַל הַגְּבִינָה וְעַל הַבֵּיצִים אוֹמֵר שֶׁהַכֹּל. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כָּל שֶׁהוּא מִין קְלָלָה אֵין מְבָרְכִין עָלָיו:

ברטנורא

נוֹבְלוֹת. פֵּרוֹת שֶׁנָּפְלוּ מִן הָאִילָן קֹדֶם שֶׁנִּתְבַּשְּׁלוּ כָּל צָרְכָּן: גּוֹבַאי. חֲגָבִים טְהוֹרִים: מִין קְלָלָה. נוֹבְלוֹת וְגוֹבַאי עַל יְדֵי קְלָלָה הֵן בָּאִים ^ו. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה:

תוספות יום-טוב

ו וַאֲפִלּוּ גּוֹבַאי שֶׁלֹּא נִפְסַד טַעֲמוֹ, כֵּיוָן שֶׁמַּזִּיק לָעוֹלָם וְאוֹכֵל הַתְּבוּאָה אֵין מְבָרְכִין עָלָיו. וְיֵשׁ מְפָרְשִׁים דְּלֹא קָאֵי אֶלָּא אַחֹמֶץ וְנוֹבְלוֹת לְבָד שֶׁהָיוּ טוֹבִים מִתְּחִלָּה וְנִפְסְדוּ, אֲבָל גּוֹבַאי כֵּיוָן שֶׁעוֹמֵד טַעֲמוֹ בּוֹ לֹא הֲוֵי מִין קְלָלָה. הָרִ"י:

רמב"ם

על דבר שאין גדולו מן הארץ אומר שהכל נהיה בדברו כו' – החומץ, ידוע. ונובלות, הם הפירות אשר נפלו מן האילנות פגים קודם שיתבשלו. ומה שאמר רבי יהודה: כל שהוא מין קללה, רוצה לומר, הארבה והפירות אשר נפלו קודם בישולם, ואין הלכה כרבי יהודה:

ברכות פרק ו משנה ד

הָיוּ לְפָנָיו מִינִים הַרְבֵּה, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם יֵשׁ בֵּינֵיהֶם מִמִּין שִׁבְעָה, מְבָרֵךְ עָלָיו. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, מְבָרֵךְ עַל אֵיזֶה מֵהֶם שֶׁיִּרְצֶה:

ברטנורא

מִין שִׁבְעָה. חִטָּה וּשְׂעוֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן זַיִת וּתְמָרִים, דַּהֲנֵי עֲדִיפֵי הוֹאִיל וְנִשְׁתַּבְּחָה בָּהֶן אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל: מְבָרֵךְ עַל אֵיזֶה מֵהֶם שֶׁיִּרְצֶה. דְּחָבִיב עָדִיף. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים:

רמב"ם

היו לפניו מינים הרבה רבי יהודה אומר אם יש ביניהם ממין שבעה כו' – ממין שבעה, אחד משבעה מינין הספורים בתורה, והם חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון, זית ודבש, והוא התמר. והלכה כחכמים:

ברכות פרק ו משנה ה

בֵּרַךְ עַל הַיַּיִן שֶׁלִּפְנֵי הַמָּזוֹן, פָּטַר אֶת הַיַּיִן שֶׁלְּאַחַר הַמָּזוֹן. בֵּרַךְ עַל הַפַּרְפֶּרֶת שֶׁלִּפְנֵי הַמָּזוֹן, פָּטַר אֶת הַפַּרְפֶּרֶת שֶׁלְּאַחַר הַמָּזוֹן. בֵּרַךְ עַל הַפַּת, פָּטַר אֶת הַפַּרְפֶּרֶת. עַל הַפַּרְפֶּרֶת, לֹא פָטַר אֶת הַפָּת. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אַף לֹא מַעֲשֵׂה קְדֵרָה:

ברטנורא

פָּטַר אֶת הַיַּיִן שֶׁלְּאַחַר הַמָּזוֹן. הַנֵּי מִילֵי בְּשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים שֶׁרְגִילִים לִקְבֹּעַ עַל הַיַּיִן לְאַחַר הַמָּזוֹן, וּכְשֶׁבֵּרַךְ עַל הַיַּיִן לִפְנֵי הַמָּזוֹן אַדַּעְתָּא דְּהָכִי בֵּרַךְ, אֲבָל בִּשְׁאָר יָמִים שֶׁאֵין רְגִילִים לִקְבֹּעַ עַצְמָן עַל הַיַּיִן שֶׁלְּאַחַר הַמָּזוֹן אֵין הַיַּיִן שֶׁלִּפְנֵי הַמָּזוֹן פּוֹטֵר הַיַּיִן שֶׁלְּאַחַר הַמָּזוֹן. וְכָל לְאַחַר הַמָּזוֹן דִתְנַן בְּמַתְנִיתִין הַיְנוּ לְאַחַר שֶׁסִּלְּקוּ יְדֵיהֶם מִן הַפַּת קֹדֶם שֶׁיְּבָרְכוּ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן: פַּרְפֶּרֶת. כָּל דָּבָר שֶׁמְּלַפְּתִים בּוֹ אֶת הַפַּת כְּגוֹן בָּשָׂר וּבֵיצִים וְדָגִים קְרוּיִם פַּרְפֶּרֶת. וּפְעָמִים שֶׁהָיוּ מְבִיאִים פַּרְפְּרָאוֹת קֹדֶם סְעֻדָּה לְהַמְשִׁיךְ הָאֲכִילָה, וְחוֹזְרִים וּמְבִיאִים פַּרְפְּרָאוֹת אֲחֵרוֹת לְאַחַר הַסְּעֻדָּה אַחַר שֶׁמָּשְׁכוּ יְדֵיהֶם מִן הַפַּת: מַעֲשֵׂה קְדֵרָה. כְּגוֹן הָרִיפוֹת וְגֶרֶשׂ כַּרְמֶל וְקֶמַח שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל בְּמַיִם כְּגוֹן הַלְּבִיבוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. וְאִית דִּמְפָרְשֵׁי פַּרְפֶּרֶת דְּמַתְנִיתִין פַּת הַצְּנוּמָה בִּקְעָרָה שֶׁאֵין בָּהּ מַרְאֵה לֶחֶם דִּמְבָרְכִים עֲלַהּ בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת. וְהַשְׁתָּא נִיחָא דְאִצְטְרִיךְ לְאַשְׁמְעִינַן בֵּרַךְ עַל הַפַּרְפֶּרֶת לֹא פָטַר אֶת הַפַּת אַף עַל גַּב דְּהִיא נַמִּי מִין פַּת, אֲבָל מַעֲשֵׂה קְדֵרָה פָּטַר. וּבֵית שַׁמַּאי סָבְרֵי כְּשֵׁם שֶׁאִם בֵּרַךְ עַל הַפַּרְפֶּרֶת לֹא פָטַר אֶת הַפַּת כָּךְ לֹא פָטַר מַעֲשֵׂה קְדֵרָה. וְאֵין הֲלָכָה כְּבֵית שַׁמַּאי:

רמב"ם

בירך על היין שלפני המזון פוטר את היין שלאחר המזון כו' – זה שאמר שכל מי שיברך על היין קודם המזון, אינו חובה לִשְנות הברכה על היין שהוא שותה אחר המזון, זה הדבר מיוחד בשבתות וימים טובים, שאדם קובע סעודתו על היין, וכשברך על היין תחילה, היה בליבו לקבוע על היין אחר המזון. אבל מי שאין בליבו לקבוע על היין אחר המזון, ונשלם המזון ונצרך לקבוע על היין, צריך לִשְנות הברכה.

ופרפרת, שם ללפתן ולכל מיני מטעמים שיאכלו בו הלחם. ולשון רבים, פרפראות. ומעשה קדירה, כגון הריפות וגריסים והבריה העשויה מן הקמח והסולת ודומיהן. ובית שמאי אומרים, שאם ברך על שום דבר מן הפרפראות, לא פטר מעשה קדרה, ואין הלכה כבית שמאי:

ברכות פרק ו משנה ו

הָיוּ יוֹשְׁבִין לֶאֱכֹל, כָּל אֶחָד וְאֶחָד מְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ. הֵסֵבּוּ, אֶחָד מְבָרֵךְ לְכֻלָּן. בָּא לָהֶם יַיִן בְּתוֹךְ הַמָּזוֹן, כָּל אֶחָד וְאֶחָד מְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ. לְאַחַר הַמָּזוֹן, אֶחָד מְבָרֵךְ לְכֻלָּם. וְהוּא אוֹמֵר עַל הַמֻּגְמָר, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מְבִיאִין אֶת הַמֻּגְמָר אֶלָּא לְאַחַר הַסְּעֻדָּה:

ברטנורא

הָיוּ יוֹשְׁבִים. בְּלֹא הֲסֵבָה, וְסִימָן הוּא שֶׁלֹּא נִתְוַעֲדוּ לֶאֱכֹל יַחַד. שֶׁרְגִילִים הָיוּ כְּשֶׁמִּתְוַעֲדִים חֲבוּרוֹת אֲנָשִׁים לֶאֱכֹל שֶׁהָיוּ מְסֻבִּים עַל הַמִּטּוֹת וְאוֹכְלִים וְשׁוֹתִים בַּהֲסֵבַת שְׂמֹאל: כָּל אֶחָד מְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ. שֶׁלֹּא הָיָה לָהֶם קְבַע סְעֻדָּה בְּלֹא הֲסֵבָה. וּמִיהוּ אִם אָמְרוּ נֵיזִיל נֵיכוֹל נַהֲמָא בְּדוּכְתָּא פְּלָן, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הֵסֵבּוּ כְּהֵסֵבּוּ דָּמִי, וְאֶחָד מְבָרֵךְ לְכֻלָּם, וּמִצְטָרְפִין נַמִּי לְזִמּוּן: בָּא לָהֶם יַיִן בְּתוֹךְ הַמָּזוֹן כָּל אֶחָד מְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ. הוֹאִיל וְאֵין בֵּית הַבְּלִיעָה פָּנוּי וְאֵין לֵב הַמְּסֻבִּים פּוֹנֶה אֶל הַמְבָרֵךְ אֶלָּא לִבְלֹעַ מַה שֶּׁבְּפִיהֶם. אִי נַמִּי חַיְשִׁינַן שֶׁמָּא יֵחָנֵק כְּשֶׁבָּא לַעֲנוֹת אָמֵן: וְהוּא אוֹמֵר עַל הַמֻּגְמָר. הַמְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן ^ז הוּא מְבָרֵךְ עַל הַמֻּגְמָר בּוֹרֵא עֲצֵי בְשָׂמִים. וְאַף עַל גַּב דְּאִיכָּא דְעָדִיף מִנֵּיהּ אֲפִלּוּ הָכִי כֵּיוָן דְּאַתְחִיל בַּחֲדָא עָבֵיד לְאִידָךְ: מֻגְמָר. רְגִילִין הָיוּ לְהָבִיא אַחַר הַסְּעֻדָּה עֲצֵי בְשָׂמִים בְּמַחְתָּה עַל הָאֵשׁ ^ח לְרֵיחַ טוֹב: לְאַחַר הַסְּעֻדָּה. לְאַחַר בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, דְּהַשְׁתָּא לָאו מִצָּרְכֵי הַסְּעֻדָּה הוּא, אֲפִלּוּ הָכִי כֵּיוָן שֶׁהִתְחִיל בִּבְרָכוֹת אַחֲרוֹנוֹת גּוֹמְרָן:

רמב"ם

היו יושבין כל אחד ואחד מברך לעצמו כו' – פירוש הסבו, היטו, ועניינו שהיתה אכילתם על דרך קיבוץ וחברה.

והטעם להיות כל אחד ואחד מברך לעצמו כשבא היין בתוך סעודה, מפני שבני הסעודה מתעסקים באכילה, ואם יענה אמן יש לחוש שמא יחנק, ולפיכך נותנין לו כוסו ויברך עליו כשיבלע מה שיש בתוך פיו.ומוגמר – הוא הקטרת בשמים. ואמר שמי שיברך ברכת המזון הוא יברך על המוגמר, ואף על פי שהמוגמר לא יביאוהו אלא לאחר ברכת המזון, שכן היה מנהגם להביא המוגמר לפני בני הסעודה לאחר הסעודה:

ברכות פרק ו משנה ז

הֵבִיאוּ לְפָנָיו מָלִיחַ בַּתְּחִלָּה וּפַת עִמּוֹ, מְבָרֵךְ עַל הַמָּלִיחַ וּפוֹטֵר אֶת הַפַּת, שֶׁהַפַּת טְפֵלָה לוֹ. זֶה הַכְּלָל, כֹּל שֶׁהוּא עִקָּר וְעִמּוֹ טְפֵלָה, מְבָרֵךְ עַל הָעִקָּר וּפוֹטֵר אֶת הַטְּפֵלָה:

ברטנורא

מָלִיחַ. כָּל דָּבָר מָלוּחַ: שֶׁהַפַּת טְפֵלָה לוֹ. מִי שֶׁאָכַל אֲכִילָה גַסָּה מִפֵּרוֹת מְתוּקִים בְּיוֹתֵר ^יא אוֹכֵל אַחֲרָיו דָּבָר מָלִיחַ לְחַתֵּךְ הַלֵּחוֹת הַנִּדְבָּקוֹת בְּגוּפוֹ מֵחֲמַת רֹב הַפֵּרוֹת, וּמִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לֶאֱכֹל הַמָּלִיחַ לְבַדּוֹ אוֹכֵל מִן הַפַּת עִמּוֹ. אֲבָל הַמָּלִיחַ לְבַדּוֹ עִקָּר וְהַפַּת טְפֵלָה לוֹ:

תוספות יום-טוב

ט מָלִיחַ בַּתְּחִלָּה. נִרְאֶה לִי לְדַקְדֵּק מִמִּלַּת בַּתְּחִלָּה לַאֲפוּקֵי אִם אוֹכֵל הַטָּפֵל בִּתְחִלָּה שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי שֶׁיִּסְמֹךְ עַל הַבְּרָכָה שֶׁיְּבָרֵךְ עַל הַמָּלִיחַ שֶׁיֹּאכַל אַחַר כָּךְ, שֶׁאִם כֵּן נִמְצָא שֶׁנֶּהֱנֶה מִן הַטָּפֵל כְּשֶׁלֹּא בֵּרַךְ עֲדַיִן. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב וְעַיֵּן שָׁם: י טְפֵלָה לוֹ. וְאַף עַל גַּב דְּשׁ דְּפַת פּוֹטֵר אֶת הַפַּרְפֶּרֶת. אִיצְטְרִיךְ לְאַשְׁמְעִינַן דִּפְעָמִים דְּפַת טָפֵל. תּוֹסָפוֹת: יא דַּוְקָא בְּכִי הָא וְלֹא בְּעִנְיָן אַחֵר, וְכֵן כָּתַב הָרַמְבַּ"ם. וְכָתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת וְאִם תֹּאמַר פֵּרוֹת הֲוֵי עִקָּר וּמָלִיחַ טָפֵל וּלְבָרֵךְ עַל הַפֵּרוֹת וְלִפְטוֹר כֻּלְּהוּ. וְיֵשׁ לוֹמַר דְּמַיְרֵי שֶׁלֹּא אָכַל הַפֵּרוֹת בְּאוֹתוֹ מַעֲמָד. אִי נַמִּי בְּשָׁעָה שֶׁאָכַל הַפֵּרוֹת לֹא הָיָה שָׁם עֲדַיִן מָלִיחַ וּפַת דְּלֹא הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁיַּחֲלֹשׁ לִבּוֹ מֵחֲמַת מְתִיקוּת:

רמב"ם

הביאו לפניו מלוח בתחלה ופת עמו מברך על המליח כו' – פירוש, עיקר הוא השורש, ופירוש טפלה – הסמוכה אליו. ודברי זאת המשנה אינה אלא בשומרי גנות, שהם אוכלים הפירות בתכלית מתיקותם, ובשביל כך עושים מאכל מלוח, כדי לחתוך הליחות המתדבקות הנקבצות באסטומכא, ואי אפשר לאכול המליח לבדו, ומפני כך אוכלין אותו בלחם, ואין כוונתם אכילת הלחם, ומפני זה תהיה הפת במקום זה טפלה, והמליח עיקר:

ברכות פרק ו משנה ח

אָכַל תְּאֵנִים עֲנָבִים וְרִמּוֹנִים, מְבָרֵךְ אַחֲרֵיהֶן שָׁלשׁ בְּרָכוֹת, דִּבְרֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, בְּרָכָה אַחַת מֵעֵין שָׁלשׁ. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אֲפִלּוּ אָכַל שֶׁלֶק וְהוּא מְזוֹנוֹ, מְבָרֵךְ אַחֲרָיו שָׁלשׁ בְּרָכוֹת. הַשּׁוֹתֶה מַיִם לִצְמָאוֹ, אוֹמֵר שֶׁהַכֹּל נִהְיֶה בִּדְבָרוֹ. רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת:

ברטנורא

מְבָרֵךְ אַחֲרֵיהֶן שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת. דְּכָל שֶׁהוּא מִשִּׁבְעַת הַמִּינִים מְבָרֵךְ אַחֲרָיו שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת, דִּסְבִירָא לֵיהּ לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל דִּוְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ לָאו אַלֶּחֶם בִּלְבָד קָאֵי אֶלָּא אַכָּל שִׁבְעַת הַמִּינִין הַמֻּזְכָּרִים לְעֵיל בַּפָּרָשָׁה. וּבְהַאי קְרָא שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת רְמִיזֵי, וּבֵרַכְתָּ זוֹ בִּרְכַּת הַזָּן, עַל הָאָרֶץ זוֹ בִּרְכַּת הָאָרֶץ, הַטּוֹבָה זוֹ בּוֹנֵה יְרוּשָׁלָיִם, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (דְּבָרִים ג) הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה: וַחֲכָמִים אוֹמְרִים בְּרָכָה אַחַת. מֵעֵין שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת, אִם עֲנָבִים תְּאֵנִים רִמּוֹנִים זֵיתִים וּתְמָרִים אָכַל, מְבָרֵךְ עַל הָעֵץ וְעַל פְּרִי הָעֵץ וְעַל אֶרֶץ חֶמְדָּה טוֹבָה וְכוּ', וְחוֹתֵם עַל הָאָרֶץ וְעַל הַפֵּרוֹת. וּבְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל חוֹתֵם עַל הָאָרֶץ וְעַל פֵּרוֹתֶיהָ. וּבְרָכָה זוֹ עַצְמָהּ מְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן אֶלָּא שֶׁפּוֹתֵחַ בָּהּ עַל הַגֶּפֶן וְעַל פְּרִי הַגֶּפֶן ^יג. וְעַל כָּל דָּבָר הַנַּעֲשֶׂה מֵחֲמֵשֶׁת מִינֵי דָגָן, בִּמְקוֹם עַל הָעֵץ וְעַל פְּרִי הָעֵץ, אוֹמֵר עַל הַמִּחְיָה וְעַל הַכַּלְכָּלָה וְחוֹתֵם עַל הָאָרֶץ וְעַל הַמִּחְיָה: אֲפִלּוּ אָכַל שֶׁלֶק. שֶׁל יָרָק, וְהוּא מְזוֹנוֹ, שֶׁסּוֹמֵךְ עָלָיו לְמָזוֹן, מְבָרֵךְ שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת, דִּוְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ אַכָּל מַאי דְאָכַל קָאֵי. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים שֶׁאֵין מְבָרְכִין שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת אֶלָּא אַלֶּחֶם, וְעַל שִׁבְעַת הַמִּינִין בְּרָכָה אַחַת מֵעֵין שָׁלֹשׁ, וְעַל כָּל שְׁאָר דְּבָרִים בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת וְחֶסְרוֹנָן. פֵּרוּשׁ חֶסְרוֹנָן כְּמוֹ לֶחֶם וּמַיִם שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהִתְקַיֵּם בְּלֹא הֵם, עַל כָּל מַה שֶּׁבָּרָא לְהַחֲיוֹת בָּהֶם נֶפֶשׁ כָּל חָי, כְּלוֹמַר עַל כָּל מַה שֶּׁבָּעוֹלָם שֶׁגַּם אִם לֹא נִבְרְאוּ יְכוֹלִין הַבְּרִיּוֹת לְהִתְקַיֵּם, וְלֹא נִבְרְאוּ כִּי אִם לְתַעֲנוּג וּלְתוֹסֶפֶת טוֹבָה. וּמִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בִּבְרָכָה זוֹ שְׁנֵי עִנְיָנִים הַוְיָא בְּרָכָה אֲרֻכָּה וּפוֹתַחַת בְּבָרוּךְ וְחוֹתֶמֶת בְּבָרוּךְ, כִּדְאִיתָא בַּיְרוּשַׁלְמִי שֶׁחוֹתְמִים בָּהּ בָּרוּךְ אַתָּה ה' חֵי הָעוֹלָמִים: הַשּׁוֹתֶה מַיִם לִצְמָאוֹ. דַּוְקָא, מְבָרֵךְ שֶׁהַכֹּל. אֲבָל הַשּׁוֹתֶה מַיִם לִבְלֹעַ מַאֲכָל שֶׁנִּתְחַב לוֹ בִּגְרוֹנוֹ וְכַיּוֹצֵא בָזֶה אֵינוֹ מְבָרֵךְ: רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת. מְבָרֵךְ לִפְנֵי שְׁתִיַּת הַמַּיִם. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי טַרְפוֹן, אֶלָּא לִפְנֵיהֶם מְבָרֵךְ שֶׁהַכֹּל וּלְאַחֲרֵיהֶם בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת:

תוספות יום-טוב

יב בְּרָכָה אַחַת. דִּסְבִירָא לֵיהּ אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנוּת הִפְסִיק הָעִנְיָן. גְּמָרָא: יג וְלֹא פֵּרֵשׁ הַחֲתִימָה בְּבִרְכַּת הַיַּיִן. מִשּׁוּם דִּסְבִירָא לֵיהּ כְּמוֹ שֶׁכָּתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת דִּבְכֻלָּן חוֹתְמִין עַל הָאָרֶץ וְעַל הַפֵּרוֹת. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

רמב"ם

אכל תאנים וענבים ורמונים מברך אחריהם שלוש ברכות דברי רבן גמליאל כו' – דעת רבן גמליאל, שעל כל אחד ואחד משבעת המינים חייב לברך שלוש ברכות, רוצה לומר ברכת המזון. שהטוב והמטיב, שהיא הברכה הרביעית, חכמים תיקנוה לימים מועטים אחר החורבן.

ומה שאמר לצמאו – רוצה לומר, השותה מים לצורך הצמא. אבל השותה מים כדי לבלוע בו שום דבר, או להטעים מה שיש בפיו, אינו חייב ברכה.

ופירוש שלק, הוא כל דבר שלוק מאיזה מין שיהיה.

ואין הלכה כרבן גמליאל ולא כרבי עקיבא ולא כרבי טרפון, שהוא אומר לברך קודם שתיית המים בורא נפשות רבות. אבל עניין הברכה לברך אחר שתיית המים, "בורא נפשות רבות וחסרונן על כל מה שברא ברוך אל חי העולמים". ומה שאמרו חכמים לברך אחר שבעת המינים ברכה אחת, צריך להיות בה מעין שלוש ברכות, וכך סידורה: ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם על העץ ועל פרי העץ ועל תנובת השדה ועל ארץ חמדה טובה ורחבה, שנתת לנו ה' אלהינו לאכול מפריה ולשבוע מטובה, רחם ה' אלהינו על עמך ועל עירך ועל נחלתך, ותבנה ירושלים בקרוב במהרה בימינו, והעלנו בתוכה בשמחה, ונאכל מפריה ונשבע מטובה, ונברכך עליה בקדושה ובטהרה, ברוך אתה ה' על הארץ ועל הפירות. ואם יהיה בארץ ישראל, יאמר: על הארץ ועל פירותיה. וזאת הברכה בעצמה יברך על היין, אבל יאמר "על הגפן ועל פרי הגפן" במקום "על העץ ועל פרי העץ". ואם אכל שום דבר מכל מה שיעשו ממיני התבואה, אומר במקום "על העץ ועל פרי העץ", "על המחיה ועל הכלכלה", ויחתום: "על הארץ ועל המחיה".