ברכות פרק ו משנה א
כֵּיצַד מְבָרְכִין עַל הַפֵּרוֹת. עַל פֵּרוֹת הָאִילָן אוֹמֵר, בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ, חוּץ מִן הַיַּיִן, שֶׁעַל הַיַּיִן אוֹמֵר בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן. וְעַל פֵּרוֹת הָאָרֶץ אוֹמֵר בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה, חוּץ מִן הַפַּת, שֶׁעַל הַפַּת הוּא אוֹמֵר הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ. וְעַל הַיְרָקוֹת אוֹמֵר בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בּוֹרֵא מִינֵי דְשָׁאִים:תוספות יום-טוב
א כֵּיצַד מְבָרְכִין. דִּסְבָרָא שֶׁמְּבָרְכִין, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵהָנֶה מֵעוֹלָם הַזֶּה בְּלֹא בְּרָכָה. תּוֹסָפוֹת. וְהָרִ"י כָּתַב דְּקָאֵי אַדִּתְנַן בְּפֶרֶק קַמָּא לַחְתֹּם וְשֶׁלֹּא לַחְתֹּם, אֶלָּא שֶׁקֹּדֶם לָזֶה הֻצְרַךְ לִגְמֹר וּלְפָרֵשׁ כָּל דִּינֵי קְרִיאַת שְׁמַע [וּבִרְכוֹתֶיהָ וְהַתְּפִלָּה]: ב בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ. וְהִנִּיחַ תְּחִלַּת כָּל בְּרָכָה מִפְּנֵי שֶׁהוּא דָּבָר מִשְׁתַּתֵּף בְּכָל הַבְּרָכוֹת, רוֹצֶה לוֹמַר בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. הָרַמְבַּ"ם: ג דִּכְתִיב וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ (תְּהִלִּים קד), וְעוֹד אִי שָׁתֵי פּוּרְתָּא סָעִיד נַמִּי. וּבְפַת, דִּכְתִיב וְלֶחֶם לְבַב אֱנוֹשׁ יִסְעָד. גְּמָרָא:רמב"ם
כיצד מברכין על הפירות על פירות האילן הוא אומר כו' – מילת כיצד מורכבת משלוש מילות, כאי זה צד, ופירושו על איזה ענין, והיא שאלה בעד איכות דבר או הדומה לו.
ברכות פרק ו משנה ב
בֵּרַךְ עַל פֵּרוֹת הָאִילָן בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה, יָצָא. וְעַל פֵּרוֹת הָאָרֶץ בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ, לֹא יָצָא. עַל כֻּלָּם אִם אָמַר שֶׁהַכֹּל נִהְיָה, יָצָא:תוספות יום-טוב
ד יָצָא. בַּגְּמָרָא אָמְרִינַן סְבִירָא לֵיהּ דְּעִקַּר אִילָן אַרְעָא הִיא, כְּלוֹמַר הַכֹּל הוּא מֵהָאָרֶץ. בַּיְרוּשַׁלְמִי מְבֹאָר דְּדִבְרֵי הַכֹּל הִיא, דְּפֵרוֹת הָאִילָן בִּכְלַל פְּרִי הָאֲדָמָה וְאֵין פְּרִי הָאֲדָמָה בִּכְלַל פְּרִי הָעֵץ. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: ה לֹא יָצָא. דְּסַלְקָא דַעְתָּךְ אֲמֵינָא הוֹאִיל וְאָמְרִינַן חִטָּה מִין אִילָן הוּא לְבָרֵךְ עָלֶיהָ בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ, קָא מַשְׁמַע לָן. גְּמָרָא:רמב"ם
בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא כו' – מה שאמר על כולן, ואפילו על פת ויין, אם בירך עליהם שהכל, יצא:
ברכות פרק ו משנה ג
עַל דָּבָר שֶׁאֵין גִּדּוּלוֹ מִן הָאָרֶץ אוֹמֵר שֶׁהַכֹּל. עַל הַחֹמֶץ וְעַל הַנּוֹבְלוֹת וְעַל הַגּוֹבַאי אוֹמֵר שֶׁהַכֹּל. עַל הֶחָלָב וְעַל הַגְּבִינָה וְעַל הַבֵּיצִים אוֹמֵר שֶׁהַכֹּל. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כָּל שֶׁהוּא מִין קְלָלָה אֵין מְבָרְכִין עָלָיו:תוספות יום-טוב
ו וַאֲפִלּוּ גּוֹבַאי שֶׁלֹּא נִפְסַד טַעֲמוֹ, כֵּיוָן שֶׁמַּזִּיק לָעוֹלָם וְאוֹכֵל הַתְּבוּאָה אֵין מְבָרְכִין עָלָיו. וְיֵשׁ מְפָרְשִׁים דְּלֹא קָאֵי אֶלָּא אַחֹמֶץ וְנוֹבְלוֹת לְבָד שֶׁהָיוּ טוֹבִים מִתְּחִלָּה וְנִפְסְדוּ, אֲבָל גּוֹבַאי כֵּיוָן שֶׁעוֹמֵד טַעֲמוֹ בּוֹ לֹא הֲוֵי מִין קְלָלָה. הָרִ"י:רמב"ם
על דבר שאין גדולו מן הארץ אומר שהכל נהיה בדברו כו' – החומץ, ידוע. ונובלות, הם הפירות אשר נפלו מן האילנות פגים קודם שיתבשלו. ומה שאמר רבי יהודה: כל שהוא מין קללה, רוצה לומר, הארבה והפירות אשר נפלו קודם בישולם, ואין הלכה כרבי יהודה:
ברכות פרק ו משנה ד
הָיוּ לְפָנָיו מִינִים הַרְבֵּה, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם יֵשׁ בֵּינֵיהֶם מִמִּין שִׁבְעָה, מְבָרֵךְ עָלָיו. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, מְבָרֵךְ עַל אֵיזֶה מֵהֶם שֶׁיִּרְצֶה:רמב"ם
היו לפניו מינים הרבה רבי יהודה אומר אם יש ביניהם ממין שבעה כו' – ממין שבעה, אחד משבעה מינין הספורים בתורה, והם חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון, זית ודבש, והוא התמר. והלכה כחכמים:
ברכות פרק ו משנה ה
בֵּרַךְ עַל הַיַּיִן שֶׁלִּפְנֵי הַמָּזוֹן, פָּטַר אֶת הַיַּיִן שֶׁלְּאַחַר הַמָּזוֹן. בֵּרַךְ עַל הַפַּרְפֶּרֶת שֶׁלִּפְנֵי הַמָּזוֹן, פָּטַר אֶת הַפַּרְפֶּרֶת שֶׁלְּאַחַר הַמָּזוֹן. בֵּרַךְ עַל הַפַּת, פָּטַר אֶת הַפַּרְפֶּרֶת. עַל הַפַּרְפֶּרֶת, לֹא פָטַר אֶת הַפָּת. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אַף לֹא מַעֲשֵׂה קְדֵרָה:רמב"ם
בירך על היין שלפני המזון פוטר את היין שלאחר המזון כו' – זה שאמר שכל מי שיברך על היין קודם המזון, אינו חובה לִשְנות הברכה על היין שהוא שותה אחר המזון, זה הדבר מיוחד בשבתות וימים טובים, שאדם קובע סעודתו על היין, וכשברך על היין תחילה, היה בליבו לקבוע על היין אחר המזון. אבל מי שאין בליבו לקבוע על היין אחר המזון, ונשלם המזון ונצרך לקבוע על היין, צריך לִשְנות הברכה.
ברכות פרק ו משנה ו
הָיוּ יוֹשְׁבִין לֶאֱכֹל, כָּל אֶחָד וְאֶחָד מְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ. הֵסֵבּוּ, אֶחָד מְבָרֵךְ לְכֻלָּן. בָּא לָהֶם יַיִן בְּתוֹךְ הַמָּזוֹן, כָּל אֶחָד וְאֶחָד מְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ. לְאַחַר הַמָּזוֹן, אֶחָד מְבָרֵךְ לְכֻלָּם. וְהוּא אוֹמֵר עַל הַמֻּגְמָר, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מְבִיאִין אֶת הַמֻּגְמָר אֶלָּא לְאַחַר הַסְּעֻדָּה:רמב"ם
היו יושבין כל אחד ואחד מברך לעצמו כו' – פירוש הסבו, היטו, ועניינו שהיתה אכילתם על דרך קיבוץ וחברה.
ברכות פרק ו משנה ז
הֵבִיאוּ לְפָנָיו מָלִיחַ בַּתְּחִלָּה וּפַת עִמּוֹ, מְבָרֵךְ עַל הַמָּלִיחַ וּפוֹטֵר אֶת הַפַּת, שֶׁהַפַּת טְפֵלָה לוֹ. זֶה הַכְּלָל, כֹּל שֶׁהוּא עִקָּר וְעִמּוֹ טְפֵלָה, מְבָרֵךְ עַל הָעִקָּר וּפוֹטֵר אֶת הַטְּפֵלָה:תוספות יום-טוב
ט מָלִיחַ בַּתְּחִלָּה. נִרְאֶה לִי לְדַקְדֵּק מִמִּלַּת בַּתְּחִלָּה לַאֲפוּקֵי אִם אוֹכֵל הַטָּפֵל בִּתְחִלָּה שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי שֶׁיִּסְמֹךְ עַל הַבְּרָכָה שֶׁיְּבָרֵךְ עַל הַמָּלִיחַ שֶׁיֹּאכַל אַחַר כָּךְ, שֶׁאִם כֵּן נִמְצָא שֶׁנֶּהֱנֶה מִן הַטָּפֵל כְּשֶׁלֹּא בֵּרַךְ עֲדַיִן. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב וְעַיֵּן שָׁם: י טְפֵלָה לוֹ. וְאַף עַל גַּב דְּשׁ דְּפַת פּוֹטֵר אֶת הַפַּרְפֶּרֶת. אִיצְטְרִיךְ לְאַשְׁמְעִינַן דִּפְעָמִים דְּפַת טָפֵל. תּוֹסָפוֹת: יא דַּוְקָא בְּכִי הָא וְלֹא בְּעִנְיָן אַחֵר, וְכֵן כָּתַב הָרַמְבַּ"ם. וְכָתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת וְאִם תֹּאמַר פֵּרוֹת הֲוֵי עִקָּר וּמָלִיחַ טָפֵל וּלְבָרֵךְ עַל הַפֵּרוֹת וְלִפְטוֹר כֻּלְּהוּ. וְיֵשׁ לוֹמַר דְּמַיְרֵי שֶׁלֹּא אָכַל הַפֵּרוֹת בְּאוֹתוֹ מַעֲמָד. אִי נַמִּי בְּשָׁעָה שֶׁאָכַל הַפֵּרוֹת לֹא הָיָה שָׁם עֲדַיִן מָלִיחַ וּפַת דְּלֹא הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁיַּחֲלֹשׁ לִבּוֹ מֵחֲמַת מְתִיקוּת:רמב"ם
הביאו לפניו מלוח בתחלה ופת עמו מברך על המליח כו' – פירוש, עיקר הוא השורש, ופירוש טפלה – הסמוכה אליו. ודברי זאת המשנה אינה אלא בשומרי גנות, שהם אוכלים הפירות בתכלית מתיקותם, ובשביל כך עושים מאכל מלוח, כדי לחתוך הליחות המתדבקות הנקבצות באסטומכא, ואי אפשר לאכול המליח לבדו, ומפני כך אוכלין אותו בלחם, ואין כוונתם אכילת הלחם, ומפני זה תהיה הפת במקום זה טפלה, והמליח עיקר:
ברכות פרק ו משנה ח
אָכַל תְּאֵנִים עֲנָבִים וְרִמּוֹנִים, מְבָרֵךְ אַחֲרֵיהֶן שָׁלשׁ בְּרָכוֹת, דִּבְרֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, בְּרָכָה אַחַת מֵעֵין שָׁלשׁ. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אֲפִלּוּ אָכַל שֶׁלֶק וְהוּא מְזוֹנוֹ, מְבָרֵךְ אַחֲרָיו שָׁלשׁ בְּרָכוֹת. הַשּׁוֹתֶה מַיִם לִצְמָאוֹ, אוֹמֵר שֶׁהַכֹּל נִהְיֶה בִּדְבָרוֹ. רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת:תוספות יום-טוב
יב בְּרָכָה אַחַת. דִּסְבִירָא לֵיהּ אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנוּת הִפְסִיק הָעִנְיָן. גְּמָרָא: יג וְלֹא פֵּרֵשׁ הַחֲתִימָה בְּבִרְכַּת הַיַּיִן. מִשּׁוּם דִּסְבִירָא לֵיהּ כְּמוֹ שֶׁכָּתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת דִּבְכֻלָּן חוֹתְמִין עַל הָאָרֶץ וְעַל הַפֵּרוֹת. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:רמב"ם
אכל תאנים וענבים ורמונים מברך אחריהם שלוש ברכות דברי רבן גמליאל כו' – דעת רבן גמליאל, שעל כל אחד ואחד משבעת המינים חייב לברך שלוש ברכות, רוצה לומר ברכת המזון. שהטוב והמטיב, שהיא הברכה הרביעית, חכמים תיקנוה לימים מועטים אחר החורבן.
ומה שאמר לצמאו – רוצה לומר, השותה מים לצורך הצמא. אבל השותה מים כדי לבלוע בו שום דבר, או להטעים מה שיש בפיו, אינו חייב ברכה.
ופירוש שלק, הוא כל דבר שלוק מאיזה מין שיהיה.