תומר דבורה ליום כ בחודש

פרק ה’ – כֵּיצַד יַרְגִּיל הָאָדָם עַצְמוֹ בְּמִדַּת הַחֶסֶד

עִיקָר כְּנִיסַת הָאָדָם אֶל סוֹד הַחֶסֶד הוּא לֶאֱהֹב אֶת ה’ תַּכְלִית אַהֲבָה שֶׁלֹּא יַנִיחַ עֲבוֹדָתוֹ לְשׁוּם סִבָּה מִפְּנֵי שֶּׁאֵין דָּבָר נֶאֱהָב אֶצְלוֹ כְּלָל לְעֵרֶךְ אַהֲבָתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְלָזֶה יְתַקֵּן תְּחִלָּה צָרְכֵי עֲבוֹדָתוֹ וְאַחַר כָּךְ הַמּוֹתָר יִהְיֶה לִשְׁאָר הַצְּרָכִים, וְתִהְיֶה הָאַהֲבָה הַזֹּאת תְּקוּעָה בְּלִבּוֹ בֵּין יְקַבֵּל טוֹבוֹת מֵאֵת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּבֵין יְקַבֵּל יִסּוּרִין וְתוֹכָחוֹת יַחְשְּׁבֵם לְאַהֲבָה לוֹ כְּדִכְתִיב (מִשְׁלֵי כז, ו): “נֶאֱמָנִים פִּצְעֵי אוֹהֵב”, וּכְדִכְתִיב (דְּבָרִים ו, ה): “וּבְכָל מְאֹדֶךָ” וּפֵרְשׁוּ (בְּרָכוֹת נד.) “בְּכָל מִדָּה וּמִדָּה וְכוּ'” כְּדֵי לִכְלֹל כָּל הַמִּדּוֹת בְּחֶסֶד וְנִמְצָא סוֹד הַנְהָגָתוֹ מֵהַמַּלְכוּת וְעִם הֱיוֹת שֶׁהִיא פוֹעֶלֶת דִּין הִיא קְשׁוּרָה בְּחֶסֶד, וְהַיְּנוּ מִדַּת נַחוּם אִישׁ גַם זוֹ שֶׁהָיָה אוֹמֵר “גַם זוֹ לְטוֹבָה”, רָצָה לְקָשְׁרָה תָּמִיד בְּצַד הַחֶסֶד הַנִּקְרָא טוֹב וְהָיָה אוֹמֵר גַּם זוֹ שֶׁנִּרְאֶה שֶׁהִיא בִּשְׂמֹאל קְשׁוּרָה בַּגְּבוּרָה אֵינוֹ אֶלָּא לְטוֹבָה הִיא קְשׁוּרָה בְּחֶסֶד וְהָיָה שָׂם דַּעְתּוֹ אֶל צַד הַטּוֹב בַּמִּדָּה הַהִיא וּמַסְתִּיר דִּינֶיהָ. וְזוֹ הִיא הַנְהָגָה גְּדוֹלָה לְהִקָּשֵׁר בְּחֶסֶד תָּמִיד.

וּבַתִּקּוּנִים פֵּרְשׁוּ (בַּהַקְדָּמָה) “אֵיזֶה חָסִיד הַמִּתְחַסֵּד עִם קוֹנוֹ”. לְפִי שֶׁגְּמִילוּת חֲסָדִים שֶׁאָדָם עוֹשֶׂה בַּתַּחְתּוֹנִים צָרִיךְ שֶׁיְּכַוֵּן בָּהּ הַתִּקּוּן הָעֶלְיוֹן דֻּגְמָתוֹ, וְהוּא שֶׁגּוֹמֵל חֶסֶד עִם קוֹנוֹ.

וְעַתָּה צָרִיךְ לָדַעַת כַּמָּה הֵן מִדּוֹת גְּמִילוּת חֲסָדִים בִּבְנֵי אָדָם, וְכֻלָּם יַעֲשֶׂה עִם קוֹנוֹ לְמַעְלָה אִם יִרְצֶה לִקְנוֹת מִדַּת הַחֶסֶד, וְלָזֶה נֹאמַר כִּי מִדּוֹת גְּמִילוּת חֲסָדִים הֵם אֵלּוּ:

רִאשׁוֹנָה

בְּלֵדַת הָאָדָם צָרִיךְ לִגְמֹל עִמּוֹ כָּל תִּקּוּן לִמְזוֹנוֹ. אִם כֵּן יַעֲלֶה בְּדַעְתּוֹ עֵת לֵדַת הַבִּינָה – הַתִּפְאֶרֶת. וַיְהִי בְּהַקְשֹׁתָהּ בְּלִדְתָּהּ מִצַּד הַדִּין חַס וְשָׁלוֹם, יֵצֵא הַתִּפְאֶרֶת לְצַד הַגְּבוּרוֹת וְלֵדָתָהּ בְּקֹשִׁי, צָרִיךְ לְתַקֵּן שָׁם כָּל הָאֶפְשָׁר שֶׁתִּהְיֶה לֵדַת הַתִּפְאֶרֶת לְצַד הַיְּמִין כְּדֵי שֶׁיֵּצֵא הַוָּלָד בְּלִי מוּם כְּלָל כִּדְאָמְרִינַן “וְתוֹצִיא לָאוֹר מִשְׁפָּטֵינוּ קָדוֹשׁ” דְּהַיְנוּ שֶׁיּוֹצִיא הַתִּפְאֶרֶת מִשְׁפָּט לְצַד הָאוֹר שֶׁהוּא הַיָּמִין וְיִהְיֶה קָדוֹשׁ וְנִבְדָּל מִן הַגְּבוּרוֹת, וּבָזֶה נִכְלָל הֱיוֹתוֹ מְכַוֵּן בְּמַעֲשָׂיו לְקוֹשְׁרוֹ תָמִיד בַּחֶסֶד וּלְהוֹצִיא מִן הַבִּינָה בְּצַד הַחֶסֶד וְאָז יֵצֵא הַוָּלָד מְזֹּרָז וּמְלֻבָּן וְכִמְעַט בָּזֶה נִכְלָל כָּל אַזְהָרָה שֶׁבַּתּוֹרָה כְּדֵי שֶׁלֹּא יְעוֹרְרוּ הַגְּבוּרוֹת תִּגְבֹּרֶת הַדִּינִים שָׁם וְיִהְיֶה קֹשִׁי בְּלֵדָתָהּ חַס וְשָׁלוֹם.


הועתק מ-wikisource ברישיון Creative Commons-CC-3.0