תומר דבורה ליום כט בחודש

פֶּרֶק י

פֵּרֵשׁ רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּפָרָשַׁת בְּרֵאשִׁית (דַּף יא.) עֵצָה רַבָּה וּגְדוֹלָה מִן הַתּוֹרָה הֵיאַךְ יִתְקַשֵּׁר הָאָדָם בִּקְדֻשָּׁה הָעֶלְיוֹנָה וְיִתְנַהֵג בָּהּ, וְלֹא יִפָּרֵד מִן הַסְּפִירוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת תָּדִיר, וְצָרִיךְ הָאָדָם בָּזֶה לְהִתְנַהֵג כְּפִי הַזְּמַן, רוֹצֶה לוֹמַר לָדַעַת אֵיזוֹ סְפִירָה שׁוֹלֶטֶת וּלְהִתְקַשֵּׁר בָּהּ וְלַעֲשׂוֹת הַתִּקּוּן הַמִּתְיַחֵס אֶל הַמִּדָּה הַשּׁוֹלֶטֶת.

וְהִתְחִיל מֵהַלַּיְלָה עֵת שְׁכִיבַת הָאָדָם עַל מִטָּתוֹ, וַהֲרֵי הַשְּׁלִיטָה הִיא לַיְלָה מִדַּת הַמַּלְכוּת, וְהוּא הוֹלֵךְ לִישֹׁן, הַשֵּׁנָה הִיא כְּעֵין מִיתָה וְאִילָנָא דְמוֹתָא שָׁלְטָא, מַה יַעֲשֶׂה, יְתַקֵּן וְיַקְדִּים לְהִתְקַשֵּׁר בְּסוֹד הַקְּדֻשָּׁה דְּהַיְנוּ סוֹד מִדַּת הַמַּלְכוּת בִּבְחִינַת קְדֻשָּׁתָהּ, וְלָזֶה יֵלֵךְ עַל מִטָּתוֹ וִיקַבֵּל עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם שְׁלֵמָה בכונת הַלֵּב. קָם בַּחֲצוֹת לַיְלָה יִטּוֹל יָדָיו מֵהַקְּלִפָּה הַשּׁוֹלֶטֶת עֲלֵיהֶם וְיַעֲבִיר רָעָה מִבְּשָׂרוֹ וִיבָרֵךְ, וִיתַקֵּן הַשְּׁכִינָה בְּעֵסֶק הַתּוֹרָה, וְעַל זֶה נֶאֱמַר עָלֶיהָ (מִשְׁלֵי ו, כב): “בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ” מִן הַחִצוֹנִים “וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ”. וְתִתְקַשֵּׁר עִמּוֹ וְהוּא עִמָּהּ, וְיִתְעַלֶּה דְּיוֹקַן נִשְׁמָתוֹ בְגַן עֵדֶן עִם הַשְּׁכִינָה הַנִּכְנֶסֶת שָׁם עִם הַצַּדִּיקִים, וְהַתִּפְאֶרֶת יָבֹא שָׁם גַּם הוּא לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ עִם הַצַּדִּיקִים וְעִמּוֹ בְּחֶבְרָתָם, שֶׁכֻּלָּם מַקְשִׁיבִים לְקוֹלוֹ. הֲרֵי מַמָּשׁ נָסַע עִמָּהּ מֵהַמִּיתָה וְהַשֵּׁנָה אֶל סוֹד הַחַיִּים הָעֶלְיוֹנִים וְנִקְשָׁר בְּסוֹד גַּן עֵדֶן וְהִתְחִיל לְהִתְנוֹצֵץ עָלָיו אוֹר הַתִּפְאֶרֶת הַמִּתְנוֹצֵץ בְּגַן עֵדֶן עַל הַצַּדִּיקִים, וְכֵן פֵּרֵשׁ בְּפָרָשַׁת תְּרוּמָה (דַּף קל:).

הִשְׁכִּים וְעָלָה עַמּוּד הַשָּׁחַר, הִתְחִיל הוּא גַּם כֵּן לָבֹא לִכָּנֵס לְבֵית הַכְּנֶסֶת, וְקָשַׁר עַצְמוֹ בִּשְׁלֹשָׁה אָבוֹת. בְּפֶתַח בֵּית הַכְּנֶסֶת אוֹמֵר “וַאֲנִי בְּרֹב חַסְדְּךָ אָבוֹא” (תְּהִלִּים ה, ח) וְכוּ’, וְכוֹלֵל עַצְמוֹ בְּסוֹד הַתִּפְאֶרֶת אָדָם כָּלוּל חֶסֶד גְּבוּרָה תִּפְאֶרֶת, וְנִכְנָס לִכְנֶסֶת מַלְכוּת.

וּמְכַוֵּן בַּפָּסוּק בִּשְׁלֹשָׁה אָבוֹת:
“בְּרֹב חַסְדְּךָ” – דָּא אַבְרָהָם,
“אֶשְׁתַּחֲוֶה אֶל הֵיכַל קָדְשְׁךָ” – דָּא יִצְחָק, דְּמִסִּטְרֵיהּ הִשְׁתַּחֲוָיָה לִכְפֹּף קוֹמָתוֹ נֶגֶד מִדַּת הַדִּין לִהְיוֹת נִדְחֶה מִפָּנֶיהָ, וְאָז הַשָּׁעָה נִדְחֵית מִפָּנָיו כִּי יֻמְשַׁךְ שֶׁפַע הָרַחֲמִים מִלְמַעְלָה עָלֶיהָ לְמַתְּקָהּ.
“בְּיִרְאָתֶךָ” – דָּא יַעֲקֹב, דִּכְתִיב בֵּיהּ (בְּרֵאשִׁית כח, יז): “מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה”.
וַהֲרֵי כָּלַל עַצְמוֹ בָהֶם בְּמַחְשָׁבָה דִּבּוּר וּמַעֲשֶׂה, כִּי מַחֲשָׁבָה שֶׁזָּכַרְנוּ הִיא הַכַּוָּנָה, הַדִּבּוּר הוּא הַפָּסוּק, וְהַמַּעֲשֶׂה הַבִּיאָה לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְהִשְׁתַחֲוָיָתוֹ נֶגֶד הֵיכָלוֹ.


הועתק מ-wikisource ברישיון Creative Commons-CC-3.0