ידים פרק ב משנה א

נָטַל לְיָדוֹ אַחַת מִשְּׁטִיפָה אַחַת, יָדוֹ טְהוֹרָה. לִשְׁתֵּי יָדָיו מִשְּׁטִיפָה אַחַת, רַבִּי מֵאִיר מְטַמֵּא, עַד שֶׁיִּטֹּל מֵרְבִיעִית. נָפַל כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה, טָהוֹר. רַבִּי יוֹסֵי מְטַמֵּא:

ברטנורא

נָטַל יָדוֹ אַחַת מִשְּׁטִיפָה אַחַת. קָא קָרֵי שְׁטִיפָה אַחַת כָּל זְמַן שֶׁלֹּא נָטַל כִּי אִם פַּעַם אַחַת עַד הַפֶּרֶק. וּבְיָדוֹ אַחַת הוּא דְּסַגִּי בְּפַעַם אַחַת ^ב, אַף עַל גַּב דְּאֵין בַּכְּלִי רְבִיעִית אֶלָּא דַּאֲתוּ מִשְּׁיָרֵי טָהֳרָה. אֲבָל לִשְׁתֵּי יָדָיו, אַף עַל גַּב דַּאֲתוּ מִשְּׁיָרֵי טָהֳרָה, לֹא מַהֲנֵי עַד שֶׁיִּטֹּל שְׁתֵּי פְּעָמִים. רִאשׁוֹנִים עַד הַפֶּרֶק, וּשְׁנִיִּים עַד הַפֶּרֶק. וְרַמְבַּ"ם מְפָרֵשׁ, מִשְּׁטִיפָה אַחַת, מִשְּׁפִיכָה אַחַת. וּכְשֶׁנּוֹטֵל שְׁתֵּי יָדָיו בִּשְׁפִיכָה אַחַת, הַמַּיִם מִטַּמְּאִים בְּיָדוֹ אַחַת, וְנִמְצָא רוֹחֵץ הַשְּׁנִיָּה בַּמַּיִם שֶׁנִּטְמָא, וְלֹא טָהֲרוּ יָדָיו עַד שֶׁיִּטֹּל מַיִם שְׁנִיִּים מֵרְבִיעִית ^ג. אֲבָל כְּשֶׁנּוֹטֵל יָדוֹ אַחַת בִּלְבַד, בִּשְׁפִיכָה אַחַת, נִטְהֲרָה יָדוֹ. וּכְשֶׁנּוֹטֵל מַיִם שְׁנִיִּים לְטַהֵר הַמַּיִם שֶׁעַל יָדוֹ, סַגִּי בְּפָחוֹת מֵרְבִיעִית. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי מֵאִיר: נָפַל כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה. הֵיכָא דְּנָטַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים מֵרְבִיעִית ^ד, וְנָפַל עֲלֵיהֶם כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה, אוֹ נָגַע בְּכִכָּר שֶׁל תְּרוּמָה עִם הַמַּיִם שֶׁבְּיָדוֹ קֹדֶם שֶׁיְּנַגְּבֵם, אוֹ קֹדֶם שֶׁיִּשְׁפֹּךְ עֲלֵיהֶן מַיִם שְׁנִיִּים: טָהוֹר. דְּכִי הֵיכִי דְּמַהֲנוּ לְטַהֵר יָדָיו, מַהֲנוּ נַמִּי לְטַהֵר עַצְמָן: רַבִּי יוֹסֵי מְטַמֵּא. דְּסָבַר לְטַהֵר יָדָיו מַהֲנוּ, אֲבָל אִינְהוּ גּוּפַיְהוּ טְמֵאִים:

תוספות יום-טוב

א אַחַת. נִתְבָּאֵר בַּחֲגִיגָה כְּשֶׁנִּטְמְאָה יָדוֹ אַחַת, לֹא תִּטַּמֵּא הַשְּׁנִיָּה, וְכֵן כְּשֶׁנִּטְמְאוּ שְׁנֵיהֶם מְטַהֲרָן אַחַת אַחַת. וְכָל זֶה לַתְּרוּמָה וְלֹא לַקֹּדֶשׁ. הָרַמְבַּ"ם: ב וְהוּא שֶׁאוֹתָהּ הַשְּׁטִיפָה מְרֻבָּה כִּשְׁתַּיִם. תּוֹסָפוֹת: ג לְשִׁיטָתֵיהּ בְּרֵישׁ פֶּרֶק קַמָּא, דְּנוֹתְנִים לַיָּדַיִם, אַמַּיִם שְׁנִיִּים קָאֵי: ד הַיְנוּ לַפֵּרוּשׁ הָרִאשׁוֹן. אֲבָל לְהָרַמְבַּ"ם, מְפֹרָשׁ בְּנֻסְחַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל דְּקָאֵי אַמַּיִם שְׁנִיִּים, שֶׁאִם נָפַל כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה בְּאֵלּוּ מַיִם שְׁנִיִּים, טָהוֹר לְתַנָּא קַמָּא כְּמוֹ בְּמַיִם שְׁנִיִּים דְּעָלְמָא. וְרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר שֶׁמְּטַמְּאִין כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה כְּמוֹ מַיִם רִאשׁוֹנִים שֶׁהֵם תְּחִלָּה, הוֹאִיל וּמַיִם רִאשׁוֹנִים הָיוּ שְׁטִיפָה אַחַת לִשְׁתֵּי הַיָּדַיִם:

רמב"ם

כבר נתבאר בחגיגה (דף כד:) כשנטמאת ידו האחת לא תטמא האחרת וכן כשנטמאו הידים יחדיו מטהרין אחד אחד וזה מותר לתרומה וכאשר נטמאו ידיו שניהם ורחץ אותם בשפיכה אחת אמר רבי מאיר כי לא יצא ברחיצה הזאת לפי שהמים מטמאים בידו האחת ואז תרחץ האחרת וכאילו רוחץ השניה ברחיצה האחרת וע"כ צריך שירחץ אותה אח"כ ברביעית ואז תטהר והוא מצריך במים שניים רביעית כיון שמים ראשונים היו שטיפה אחת לב' ידים והלכתא כת"ק אשר יאמר כי אפילו היו שתי ידיו משטיפה אחת יצא ורחץ מים ראשונים כמצותן:

ידים פרק ב משנה ב

נָטַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים לְמָקוֹם אֶחָד, וְאֶת הַשְּׁנִיִּים לְמָקוֹם אַחֵר, וְנָפַל כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה עַל הָרִאשׁוֹנִים, טָמֵא, וְעַל הַשְּׁנִיִּים, טָהוֹר. נָטַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים וְאֶת הַשְּׁנִיִּים לְמָקוֹם אֶחָד, וְנָפַל כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה, טָמֵא. נָטַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים וְנִמְצָא עַל יָדָיו קֵיסָם אוֹ צְרוֹר, יָדָיו טְמֵאוֹת, שֶׁאֵין הַמַּיִם הָאַחֲרוֹנִים מְטַהֲרִים אֶלָּא הַמַּיִם שֶׁעַל גַּבֵּי הַיָּד. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, כֹּל שֶׁהוּא מִבְּרִיַּת הַמַּיִם, טָהוֹר:

ברטנורא

נָטַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים לְמָקוֹם אֶחָד. שֶׁנָּטַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים בְּפָחוֹת מֵרְבִיעִית ^ה, כְּגוֹן דַּאֲתוּ מִשְּׁיָרֵי טָהֳרָה ^ו, וְצָרִיךְ לִטֹּל אֶת הַשְּׁנִיִּים. וְנָטַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים בְּזָוִית זוֹ, וּשְׁנִיִּים בְּזָוִית אַחֶרֶת: וְנָפַל כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה. לַמָּקוֹם שֶׁנָּפְלוּ רִאשׁוֹנִים: טָמֵא. הַכִּכָּר. וְהוּא הַדִּין אִם נָגַע הַכִּכָּר בְּמַיִם רִאשׁוֹנִים שֶׁעַל יָדָיו, שֶׁהַכִּכָּר טָמֵא: עַל הַשְּׁנִיִּים טָהוֹר. דִּשְׁנִיִּים טְהוֹרִים הֵן. אֲבָל נָטַל רִאשׁוֹנִים וּשְׁנִיִּים לְמָקוֹם אֶחָד וְנָפַל כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה עַל הַמַּיִם, טָמֵא, כִּדְקָתָנֵי סֵיפָא שֶׁאֵין הַשְּׁנִיִּים מְטַהֲרִים אֶלָּא מַיִם שֶׁעַל גַּבֵּי הַיָּד, כְּלוֹמַר הָרִאשׁוֹנִים שֶׁעַל גַּבֵּי יָדָיו, הַשְּׁנִיִּים מְטַהֲרִים, אֲבָל הָרִאשׁוֹנִים שֶׁנָּפְלוּ לָאָרֶץ, אֵין הַשְּׁנִיִּים מְטַהֲרִים: וְנִמְצָא עַל יָדָיו קֵיסָם אוֹ צְרוֹר. אַף עַל פִּי שֶׁהֵן רְפוּיִין וְלֹא חָיְצֵי, שֶׁהַמַּיִם בָּאִים בָּהֶם: יָדָיו טְמֵאוֹת. אַף עַל פִּי שֶׁנָּתַן בָּהֶן אֶת הַשְּׁנִיִּים. מִשּׁוּם דְּמַיִם שֶׁעַל הַצְּרוֹר נִטְמְאוּ מֵחֲמַת יָדָיו, וְאֵין הַמַּיִם הַשְּׁנִיִּים מְטַהֲרִים אֶלָּא מַיִם שֶׁעַל גַּבֵּי הַיָּד, וְלֹא מַיִם שֶׁעַל גַּבֵּי צְרוֹר וְקֵיסָם ^ח. פֵּרוּשׁ אַחֵר, וְנִמְצָא עַל יָדָיו קֵיסָם אוֹ צְרוֹר, וְכָל דָּבָר הַחוֹצֵץ ^ט בִּנְטִילַת יָדַיִם, אַף עַל פִּי שֶׁנָּתַן עַל יָדָיו מַיִם שְׁנִיִּים, טְמֵאוֹת הַיָּדַיִם, וְלֹא טָהֲרוּ מֵחֲמַת הַמַּיִם שְׁנִיִּים, שֶׁאֵין הַמַּיִם הַשְּׁנִיִּים מְטַהֲרִים אֶלָּא הַמַּיִם שֶׁעַל גַּבֵּי הַיָּד, לֹא הַיָּדַיִם עַצְמָן ^י: כֹּל שֶׁהוּא מִבְּרִיַּת הַמַּיִם טָהוֹר. כְּגוֹן יַבְחוּשִׁים וְיַתּוּשִׁים הַגְּדֵלִים בַּמַּיִם, אִם נָפְלוּ עַל הַיָּדַיִם בִּשְׁעַת נְטִילָה, אֵינָם חוֹצְצִים, הוֹאִיל וְהֵן מִבְּרִיַּת הַמַּיִם. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל:

תוספות יום-טוב

ה דְּאִלּוּ מֵרְבִיעִית, הָא סְבִירָא לֵיהּ לְתַנָּא קַמָּא דְּרַבִּי יוֹסֵי דְּהַמַּיִם גַּם כֵּן נִטְהֲרוּ. וַהֲלָכָה כְּוָתֵיהּ: ו קָשֶׁה, דְּזֶה אֵינוֹ אֶלָּא לְרַבִּי מֵאִיר דְּמַצְרִיךְ מַיִם שְׁנִיִּים אַף לְדַאֲתוּ מִשְּׁיָרֵי טָהֳרָה כְּשֶׁנָּטַל שְׁתֵּי יָדָיו, וּכְבָר כָּתַב דְּאֵין הֲלָכָה כְּמוֹתוֹ. וְיֵשׁ לוֹמַר, דְּמַה שֶּׁכָּתַב אֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי מֵאִיר הַיְנוּ לְהָרַמְבַּ"ם, אֲבָל לַפֵּרוּשׁ הָרִאשׁוֹן, הֲלָכָה כְּרַבִּי מֵאִיר. וְכֵן כָּתַב הָרַ"שׁ בְּהֶדְיָא. וְתֵדַע, דְּהָא לְהָרַמְבַּ"ם לֹא אָמְרוּ פָּחוֹת מֵרְבִיעִית אֶלָּא בְּמַיִם שְׁנִיִּים: ז תְּרוּמָה. מִזֶּה מוֹכִיחַ הָרַמְבַּ"ם דְּלֹא הִצְרִיכוּ מַיִם שְׁנִיִּים אֶלָּא לִתְרוּמָה, אֲבָל לְחֻלִּין אַף בָּרִאשׁוֹנָה נִטְהֲרוּ הַיָּדַיִם [וּמִמֵּילָא דְּהוּא הַדִּין הַמַּיִם], וְכִי נָפַל עֲלֵיהֶן כִּכָּר שֶׁל חֻלִּין, טָהוֹר. וּשְׁאָר הַפּוֹסְקִים מַצְרִיכִים אַף לְחֻלִּין מַיִם שְׁנִיִּים. וּמִדְּנָקַט בְּמַתְנִיתִין תְּרוּמָה, נִרְאֶה לִי דְּאַף דִּלְדִבְרֵיהֶם טָהוֹר הַכִּכָּר, דְּכֵיוָן דִּנְטִילַת יָדַיִם לְחֻלִּין רַק מִשּׁוּם סְרַךְ תְּרוּמָה הוּא, הֵקֵלּוּ לְעִנְיַן טֻמְאָה, דְּהֵם אָמְרוּ וְהֵם אָמְרוּ. וּמֵהַאי טַעֲמָא נִרְאֶה לִי דְּלֹא קָשֶׁה אֵיךְ הַשְּׁנִיִּים טְהוֹרִים, הָא הָרִאשׁוֹנִים טְמֵאִים וִיטַמְּאוּ הַיָּדַיִם וְהַיָּדַיִם שְׁנִיִּים, דְּהֵם אָמְרוּ כוּ'. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: ח שֶׁנִּטְמְאוּ מֵחֲמַת יָדָיו וְחוֹזְרִין וּמְטַמְּאִין אֶת הַיָּד. בֵּית יוֹסֵף: ט וְכָל דָּבָר הַחוֹצֵץ בַּגּוּף, חוֹצֵץ בַּיָּדַיִם לְחֻלִּין. גְּמָרָא: י וַאֲפִלּוּ לַפֵּרוּשׁ הָרִאשׁוֹן שֶׁל הָרַ"ב בְּרֵישׁ פִּרְקִין, יֵשׁ לוֹמַר דְּלֹא מַצְרִיךְ שְׁתֵּי פְּעָמִים אֶלָּא לְטַהֵר הַמַּיִם לְעִנְיַן טֻמְאַת כִּכָּר. אֲבָל הַיָּדַיִם נִטְהֲרוּ בְּפַעַם אַחַת כְּשֶׁאֵין דָּבָר חוֹצֵץ:

רמב"ם

כבר הודעתיך בהקדמה אשר קדמתי כי מים הראשונים תחלה וכשנגע בהן ככר של תרומה חזר שני כמו שנשתרש אמנם מים שניים הם טהורים וכאשר טהר ידיו במים ראשונים ומצא על ידיו עץ או אבן היא חציצה ואין ידיו טהורים והם נשארים בטומאתן ולא יהיו מים שניים אשר ירחץ בהם טהורים ולא יטהרו הידים לפי שאין כונתו במים שניים שיטהרו הידים ויסירו טומאתם ואמנם הכונה בהם שיסירו מה שנתלה ביד ממים הראשונים אשר הם משקין טמאים כמו שביארנו וזה ענין אמרו שאין המים האחרונים מטהרין אלא המים שעל גב היד והבן זה ואמרו כל שהוא מבריית המים טהור רצה לומר שהוא אינו חוצץ ואם נפלו על ידיו במים ראשונים דבר מן הרמשים המתילדים במים העומדים ידיו טהורות ואין הלכה כרשב"ג ובתוספת' (פ"א) כל החוצצין בגוף חוצצין בידים ובקדוש ידים ורגלים בבהמ"ק. וכבר ביארנו חציצת הגוף במקואות:

ידים פרק ב משנה ג

הַיָּדַיִם מִטַּמְּאוֹת וּמִטַּהֲרוֹת עַד הַפֶּרֶק. כֵּיצַד. נָטַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים עַד הַפֶּרֶק, וְאֶת הַשְּׁנִיִּים חוּץ לַפֶּרֶק, וְחָזְרוּ לַיָּד, טְהוֹרָה. נָטַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים וְאֶת הַשְּׁנִיִּים חוּץ לַפֶּרֶק וְחָזְרוּ לַיָּד, טְמֵאָה. נָטַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים לְיָדוֹ אַחַת וְנִמְלַךְ וְנָטַל אֶת הַשְּׁנִיִּים לִשְׁתֵּי יָדָיו, טְמֵאוֹת. נָטַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים לִשְׁתֵּי יָדָיו וְנִמְלַךְ וְנָטַל אֶת הַשְּׁנִיִּים לְיָדוֹ אַחַת, יָדוֹ טְהוֹרָה. נָטַל לְיָדוֹ אַחַת וְשִׁפְשְׁפָהּ בַּחֲבֶרְתָּהּ, טְמֵאָה. בְּרֹאשׁוֹ אוֹ בַכֹּתֶל, טְהוֹרָה. נוֹטְלִין אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה זֶה בְצַד זֶה אוֹ זֶה עַל גַּבֵּי זֶה, וּבִלְבַד שֶׁיְּרַפּוּ שֶׁיָּבֹאוּ בָהֶם הַמָּיִם:

ברטנורא

חָזְרוּ לַיָּד טְהוֹרָה. דְּכֵיוָן דְּרִאשׁוֹנִים לֹא יָצְאוּ חוּץ לַפֶּרֶק, לֹא נִטְמְאוּ הַשְּׁנִיִּים בִּיצִיאָתָן חוּץ לַפֶּרֶק. אֲבָל כְּשֶׁיָּצְאוּ רִאשׁוֹנִים וּשְׁנִיִּים חוּץ לַפֶּרֶק וְחָזְרוּ לַיָּד, טְמֵאָה, לְפִי שֶׁנִּטְמְאוּ הַשְּׁנִיִּים בָּרִאשׁוֹנִים שֶׁחוּץ לַפֶּרֶק, שֶׁאֵין הַשְּׁנִיִּים מְטַהֲרִים הָרִאשׁוֹנִים [מֵהַיּוֹצְאִים] חוּץ לַפֶּרֶק, אֶלָּא עַד הַפֶּרֶק בִּלְבַד הֵן מְטַהֲרִין ^יא: נָטַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים. לְיָדוֹ אַחַת, שֶׁנָּטַל בְּמַיִם רִאשׁוֹנִים כָּל יָד וְיָד בִּפְנֵי עַצְמָהּ, וְאַחַר כָּךְ צֵרֵף שְׁתֵּי יָדָיו לִשְׁפֹּךְ עֲלֵיהֶם מַיִם שְׁנִיִּים, יָדָיו טְמֵאוֹת. דִּכְשֶׁצֵּרֵף יָדָיו, נִטְמְאוּ יָדָיו בִּנְגִיעָתָן זוֹ בָּזוֹ, דְּמַיִם שֶׁעַל גַּב זוֹ מְטַמְּאִים מַיִם שֶׁעַל גַּבֵּי חֲבֶרְתָּהּ ^יב, כְּמוֹ שֶׁהָיוּ מְטַמְּאִים כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה, וְנִטְמְאוּ הַיָּדַיִם מֵחֲמַת מַשְׁקִין טְמֵאִים. וּכְשֶׁנָּטַל אֶת הַשְּׁנִיִּים, לֹא טִהֲרוּ אֶת הָרִאשׁוֹנִים, כֵּיוָן שֶׁנִּטְמְאוּ מֵחֲמַת מַיִם שֶׁל חֲבֶרְתָּהּ, אֶלָּא אַדְּרַבָּא גַּם הַשְּׁנִיִּים נִטְמְאוּ בָהֶן. וְדַוְקָא כְּשֶׁנָּטַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים זוֹ לְעַצְמָהּ וְזוֹ לְעַצְמָהּ. אֲבָל אִם נָטַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים לִשְׁתֵּי יָדָיו כְּאַחַת, נֶחֱשָׁבוֹת שְׁתֵּי יָדַיִם כְּיָד אַחַת וְאֵין מְטַמְּאוֹת זוֹ בָּזוֹ. כָּךְ מָצָאתִי פֵּרוּשׁ מִשְׁנָה זוֹ בְּפֵרוּשֵׁי רַבּוֹתַי. וְרַמְבַּ"ם פֵּרֵשׁ, נָטַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים לְיָדוֹ אַחַת, שֶׁנָּתַן מַיִם רִאשׁוֹנִים עַל גַּבֵּי יָד אַחַת בִּלְבַד, וְאַחַר כָּךְ צֵרֵף שְׁתֵּיהֶן לִשְׁפֹּךְ עֲלֵיהֶן מַיִם שְׁנִיִּים, יָדָיו טְמֵאוֹת. שֶׁהַמַּיִם שְׁנִיִּים מִטַּמְּאִין בְּאוֹתָהּ הַיָּד שֶׁלֹּא נִטְהֲרָה, וְחוֹזְרִים וּמְטַמְּאִים הַיָּד הַטְּהוֹרָה: וְשִׁפְשְׁפָהּ בַּחֲבֶרְתָּהּ. שֶׁלֹּא נְטָלָהּ. נִטְמְאוּ הַמַּיִם שֶׁעָלֶיהָ מֵחֲמַת חֲבֶרְתָּהּ דְּלֹא נְטָלָהּ, וְחוֹזְרִים וּמְטַמְּאִין אֶת הַיָּד שֶׁנָּטַל: בְּרֹאשׁוֹ אוֹ בַכֹּתֶל. אִם שִׁפְשְׁפָהּ בְּרֹאשׁוֹ אוֹ בַּכֹּתֶל כְּדֵי לְנַגְּבָהּ: טְהוֹרָה. וְאִם לְאַחַר שֶׁשִּׁפְשֵׁף חָזַר וְנָגַע בְּאוֹתָן הַמַּיִם שֶׁבָּאוּ מִיָּדוֹ לְרֹאשׁוֹ אוֹ לַכֹּתֶל, טְמֵאָה. שֶׁאוֹתָן מַיִם טְמֵאִין הֵן וְחוֹזְרִים וּמְטַמְּאִים הַיָּד שֶׁנָּגְעָה בָּהֶן. אַף עַל גַּב דְּכָל כַּמָּה דְּלֹא שִׁפְשֵׁף לֹא (מִטַּמְּאִים) [מְטַהֲרִין] בְּשִׁפְשׁוּף, כִּי שִׁפְשֵׁף וְחָזַר וְנָגַע, גָּרַע טְפֵי: נוֹטְלִים אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה זֶה בְצַד זֶה. וְאֵין חוֹשְׁשִׁים מִשּׁוּם אַרְבָּעָה דְּבָרִים, מִשּׁוּם שֶׁמָּא נִטְמְאוּ כְּשֶׁנָּפְלוּ מִיַּד זֶה לְיַד זֶה ^יג, וְשֶׁמָּא יֵשׁ לָהֶם דִּין מַיִם שֶׁנַּעֲשָׂה בָהֶם מְלָאכָה, וּמִשּׁוּם שֶׁמָּא לֹא נָטְלוּ מִן הַכְּלִי, וּמִשּׁוּם שֶׁמָּא לֹא נָטְלוּ מִן הָרְבִיעִית ^יד: וּבִלְבַד שֶׁיְּרַפּוּ. יְדֵיהֶם שֶׁלֹּא תִּהְיֶה שָׁם חֲצִיצָה:

תוספות יום-טוב

יא בֵּאוּר הָעִנְיָן, שֶׁאֵין הַיָּדַיִם מְטַמְּאִין מַשְׁקִין אֶלָּא עַד הַפֶּרֶק. וְכֵן אֵין מַיִם שְׁנִיִּים מְטַהֲרִים הָרִאשׁוֹנִים אֶלָּא בְּעוֹדָן בְּתוֹךְ הַפֶּרֶק. וְחוּץ לַפֶּרֶק דְּרֵישָׁא וְסֵיפָא, הוּא שֶׁהָיוּ בְּתוֹךְ הַפֶּרֶק וְיָצְאוּ אַחַר כָּךְ חוּץ לַפֶּרֶק. בֵּית יוֹסֵף: יב וְגַם אֶת הַיָּד. הָרֹא"שׁ: יג לְפִי שֶׁהֵם כֻּלָּם בְּמַדְרֵגַת יָד אַחַת אָנוּ חוֹשְׁבִים אוֹתָם. הָרַמְבַּ"ם: יד דְּאִם הָיָה חֲצִי לֹג לַחֲמִשָּׁה וּכְשֶׁהַשַּׁמָּשׁ שׁוֹפֵךְ מַיִם עַל יְדֵיהֶם וְנִשְׁאַר בַּכְּלִי רְבִיעִית לַשְּׁנַיִם הָאַחֲרוֹנִים, מַהֲנֵי נְטִילָה, וּסְפֵק יָדַיִם טְהוֹרוֹת. הָרַ"שׁ:

רמב"ם

כשנטל את הראשונים חוץ לפרק חזר מה שנכנס מן המים חוץ לפרק משקין טמאים כמו שהקדמנו וכן המים אשר על ידיו וכשנטל מים שניים הם מטהרים כל מה שנטל ידיו ממים ראשונים אמנם מה שנכנס מן המים הראשונים חוץ לפרק אין המים השניים מטהרין אותן לפי שאין מטהרין אלא עד הפרק ועל כן כשחזר מן המים אשר חוץ לפרק לידים טמאו אותם לפי שהם משקין טמאים כמו שבארנו ועל כן כשטהר ידו אחת ואח"כ שפך מים שניים על ב' ידיו הרי נטמאו ידיו שניהם לפי שהמים השניים יטמאו בידו האחרת אשר לא נטהרה במים ראשונים וישובו המשקין טמאין ויטמאו היד האחרת אשר כבר טהרה וכן אם נטל ידו אחת במים ראשונים ונגב ידו הטהורה בידו האחרת או חכך אותה עם ידו האחרת טמאה לפי שהמים אשר עליהם הם משקין טמאין ומטמאים את הידים עד שישפוך עליהם מים שניים ואם חכך אותה בראשו ידו טהורה שכבר ביארנו שמשקין טמאין ואוכלין טמאין אמנם יטמאו הידים לא שאר אברי הגוף והתיר שירחצו אנשים רבים ידיהם קצתם על קצתם ואם היו טמאין ולא נאמר כי המים היורדין מידיו העליונים הם משקין טמאים לפי שהם מים ראשונים והידים אשר תחתיהן לא יטהרו במים ההם כיון שהוא טמא לפי שהם כולם במדרגת יד אחת אנו חושבין אותם ובתנאי שלא ידחקו ידיהם שלא יכנסו בהם המים כדי שלא תהיה חציצה:

ידים פרק ב משנה ד

סָפֵק נַעֲשָׂה בָהֶם מְלָאכָה סָפֵק לֹא נַעֲשָׂה בָהֶם מְלָאכָה, סָפֵק יֵשׁ בָּהֶם כַּשִּׁעוּר סָפֵק שֶׁאֵין בָּהֶם כַּשִּׁעוּר, סָפֵק טְמֵאִים סָפֵק טְהוֹרִין, סְפֵקָן טָהוֹר, מִפְּנֵי שֶׁאָמְרוּ, סְפֵק הַיָּדַיִם לִטָּמֵא וּלְטַמֵּא וְלִטָּהֵר, טָהוֹר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, לִטָּהֵר, טָמֵא. כֵּיצַד. הָיוּ יָדָיו טְהוֹרוֹת וּלְפָנָיו שְׁנֵי כִכָּרִים טְמֵאִים, סָפֵק נָגַע סָפֵק לֹא נָגַע, הָיוּ יָדָיו טְמֵאוֹת וּלְפָנָיו שְׁנֵי כִכָּרִים טְהוֹרִים, סָפֵק נָגַע סָפֵק לֹא נָגַע. הָיוּ יָדָיו אַחַת טְמֵאָה וְאַחַת טְהוֹרָה וּלְפָנָיו שְׁנֵי כִכָּרִים טְהוֹרִים, נָגַע בְּאַחַד מֵהֶם, סָפֵק בַּטְּמֵאָה נָגַע סָפֵק בַּטְּהוֹרָה נָגַע. הָיוּ יָדָיו טְהוֹרוֹת וּלְפָנָיו שְׁנֵי כִכָּרִים, אֶחָד טָמֵא וְאֶחָד טָהוֹר, נָגַע בְּאַחַד מֵהֶן, סָפֵק בַּטָּמֵא נָגַע סָפֵק בַּטָּהוֹר נָגַע. הָיוּ יָדָיו אַחַת טְמֵאָה וְאַחַת טְהוֹרָה וּלְפָנָיו שְׁנֵי כִכָּרִים אֶחָד טָמֵא וְאֶחָד טָהוֹר, נָגַע בִּשְׁתֵּיהֶן, סָפֵק טְמֵאָה בַטָּמֵא וּטְהוֹרָה בַטָּהוֹר, אוֹ טְהוֹרָה בַטָּמֵא וּטְמֵאָה בַטָּהוֹר, הַיָּדַיִם כְּמוֹ שֶׁהָיוּ וְהַכִּכָּרִים כְּמוֹת שֶׁהָיוּ:

ברטנורא

סָפֵק נַעֲשָׂה בָהֶן מְלָאכָה. דִּמְלָאכָה פּוֹסֶלֶת מַיִם לִנְטִילָה, כְּדִתְנַן בְּפֶרֶק קַמָּא: טְמֵאִים. פְּסוּלִים לִנְטִילָה: סְפֵקָן טָהוֹר. אֲפִלּוּ יֵשׁ בַּמַּיִם שֶׁנָּטַל כָּל הָנָךְ סְפֵקוֹת. וְהַיְנוּ סָפֵק לִטָּהֵר דִּפְלִיגֵי בְּסֵיפָא רַבָּנָן וְרַבִּי יוֹסֵי. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי: סְפֵק יָדַיִם לִטַּמֵא וּלְטַמֵּא. לְקַמָּן בְּאִידָךְ בָּבָא מְפָרֵשׁ לָהּ: שְׁנֵי כִכָּרִים טְמֵאִים. דָּאֳכָלִים טְמֵאִים מְטַמְּאִים אֶת הַיָּדַיִם, כְּדִתְנַן לְקַמָּן בְּפֶרֶק ג' [מִשְׁנָה ב'], כָּל הַפּוֹסֵל אֶת הַתְּרוּמָה מְטַמֵּא אֶת הַיָּדַיִם לִהְיוֹת שְׁנִיּוֹת: שְׁנֵי כִכָּרִים טְהוֹרִים. בְּשֶׁל תְּרוּמָה אַיְרֵי. שֶׁהַיָּדַיִם פּוֹסְלוֹת אֶת הַתְּרוּמָה: הַיָּדַיִם כְּמוֹ שֶׁהָיוּ וְהַכִּכָּרִים כְּמוֹת שֶׁהָיוּ. הַטָּמֵא בְּטֻמְאָתוֹ וְהַטָּהוֹר בְּטָהֳרָתוֹ:

תוספות יום-טוב

טו שְׁנֵי כוּ'. מִשּׁוּם בָּבָא דְּיָדָיו אַחַת כוּ', נָקַט בְּכֻלְּהוּ שְׁנֵי כִּכָּרוֹת, אַף עַל גַּב דִּבְחַד הָוֵי מָצֵי לְאַשְׁמְעִינַן:

רמב"ם

כבר ביארנו ברביעי של טהרות כי ספק ידים מכלל ספקות שטהרו חכמים וכבר קדם לך במסכתא הזאת כי מים שנעשה בהם מלאכה פסולים לנטילת ידים וידוע הוא כי אוכלין טמאים מטמאין את הידים וכן ידים טמאין פוסלין את התרומה וזה הענין מבואר וזה כי הוא שם כל ספק שנפל בטומאות הידים או בטמאם לזולתם הכל טהור ונשאר הדבר בחזקתו שהיה והוא אמרם הידים כמות שהיו וכן מבואר כי כשיפול הספק אם טהרו את הידים הטמאים כראוי או לא טהרו הרי הן טהורות ואין הלכה כרבי יוסי: