תענית פרק א משנה א

מֵאֵימָתַי מַזְכִּירִין גְּבוּרוֹת גְּשָׁמִים. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, מִיּוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חָג. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, מִיּוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חָג. אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ. הוֹאִיל וְאֵין הַגְּשָׁמִים אֶלָּא סִימַן קְלָלָה בֶּחָג, לָמָּה מַזְכִּיר. אָמַר לוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, אַף אֲנִי לֹא אָמַרְתִּי לִשְׁאוֹל, אֶלָּא לְהַזְכִּיר מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגֶּשֶׁם בְּעוֹנָתוֹ. אָמַר לוֹ, אִם כֵּן, לְעוֹלָם יְהֵא מַזְכִּיר:

ברטנורא

מֵאֵימָתַי מַזְכִּירִין גְּבוּרוֹת גְּשָׁמִים ^א. אַיְדֵי דְּתָנָא בְּמַסֶּכֶת רֹאשׁ הַשָּׁנָה דְּסָלֵיק מִנָּהּ וּבֶחָג נִדּוֹנִין עַל הַמַּיִם, תָּנָא הָכָא מֵאֵימָתַי מַזְכִּירִין גְּבוּרוֹת גְּשָׁמִים. וּלְפִי שֶׁהַגְּשָׁמִים אַחַת מִגְּבוּרוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, דִּכְתִיב (אִיּוֹב ה) עוֹשֶׂה גְדוֹלוֹת וְאֵין חֵקֶר הַנּוֹתֵן מָטָר עַל פְּנֵי אָרֶץ, מִשּׁוּם הָכִי קָרֵי לְהוּ גְּבוּרוֹת גְּשָׁמִים: מִיּוֹם טוֹב אַחֲרוֹן שֶׁל חָג. אֲבָל כָּל שִׁבְעַת יְמֵי הֶחָג לֹא, שֶׁהַגְּשָׁמִים לִימֵי סֻכָּה סִימַן קְלָלָה. מָשָׁל לְעֶבֶד שֶׁבָּא לִמְזֹג כּוֹס לְרַבּוֹ וְשָׁפַךְ לוֹ רַבּוֹ קִתּוֹן עַל פָּנָיו, כְּלוֹמַר אִי אֶפְשִׁי בְּשִׁמּוּשְׁךָ: אִם כֵּן. אַתָּה אוֹמֵר מַזְכִּירִין אַף עַל פִּי שֶׁאֵין שׁוֹאֲלִין הוֹאִיל וּמַשְׁמַע בְּעוֹנָתוֹ, אֲפִלּוּ בַּקַּיִץ יַזְכִּירוֹ, וּמַה אַתָּה נוֹתֵן סִימָן מִיּוֹם טוֹב רִאשׁוֹן. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ:

תוספות יום-טוב

א דְּמִדְּקָתָנֵי מֵאֵימָתַי מִכְּלַל דִּפְשִׁיטָא לֵיהּ דְּחַיָּבִין לְהַזְכִּיר, וְהֵיכָא חָזִינַן, אֶלָּא אַיְדֵי כוּ'. וּמִבְּרָכוֹת פֶּרֶק ה' מִשְׁנָה ב' דְּתָנֵי מַזְכִּירִין כוּ' אֵין רְאָיָה, דַּהֲוָה אֲמִינָא דִּבְכָל הַשָּׁנָה קָאָמַר. אֲבָל אַדְּתָנֵי וּבֶחָג כוּ' אוֹרְחָא דְמִלְּתָא לְרַצּוֹת לִפְנֵי שְׁאֵלָה. תּוֹסָפוֹת: ב מַזְכִּירִין. עַיֵּן בְּרָכוֹת (שָׁם. וְעַיֵּן שָׁם אוֹת ה): ג הָרִאשׁוֹן. מְפָרֵשׁ בַּגְּמָרָא דְּמִלּוּלָב קָא גָּמַר לַהּ, שֶׁבָּא לְרַצּוֹת עַל הַמַּיִם וּמַתְחִילִין לִטֹּל מִיּוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן, הִלְכָּךְ בִּתְפִלַת יוֹצֵר נַמִּי שֶׁל יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן מַזְכִּירִין גְּבוּרוֹת גְּשָׁמִים. וּמִיהוּ מֵאוּרְתָא לֹא מַתְחִילִין, כְּשֵׁם שֶׁאֵין מַתְחִילִין לִטֹּל אֶת הַלּוּלָב בַּלַּיְלָה: ד לְהַזְכִּיר. פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י לֹא אָמַרְתִּי לִשְׁאוֹל שֶׁיִּתְפַּלְּלוּ עַל הַגְּשָׁמִים בֶּחָג כְּגוֹן וְתֵן טַל וּמָטָר, אֶלָּא לְהַזְכִּיר בֶּחָג גְּבוּרוֹת שֶׁל מָקוֹם שֶׁמּוֹרִיד גְּשָׁמִים בְּעוֹנָתָן כְּלוֹמַר בִּזְמַנָּן: ה בְּעוֹנָתוֹ. כְּשֵׁם שֶׁתְּחִיַּת הַמֵּתִים מַזְכִּיר כָּל הַשָּׁנָה כֻלָּהּ וְאֵינָהּ אֶלָּא בִּזְמַנָּהּ. וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אָמַר לְךָ בִּשְׁלָמָא תְּחִיַּת הַמֵּתִים מַזְכִּיר, דְּכֻלָּהּ יוֹמָא זִמְנֵיהּ הוּא, אֶלָּא גְּשָׁמִים הָתְנַן סוֹף פִּרְקִין יָצָא נִיסָן וְיָרְדוּ גְשָׁמִים סִימַן קְלָלָה. גְּמָרָא: ו לְעוֹלָם כוּ'. וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר סְבִירָא לֵיהּ בַּבְּרַיְתָא בַּגְּמָרָא דְּאִם בָּא לְהַזְכִּיר כָּל הַשָּׁנָה כֻלָּהּ מַזְכִּיר, דִּלְעוֹלָם בְּעוֹנָתוֹ מַשְׁמַע, מִיהוּ עַד הַשְׁתָּא לֹא רָמֵי עֲלֵיהּ חוֹבָה, אֲבָל בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן חוֹבָה לְרַצּוֹת לִפְנֵי שְׁאֵלָה, שֶׁכָּל הַבָּא לְבַקֵּשׁ מַקְדִּים וּמְרַצֶּה. תּוֹסָפוֹת:

רמב"ם

מאימתי מזכירין גבורות גשמים רבי אליעזר אומר מיום טוב הראשון כו': כבר קדם לך בסוף הפרק השני מסוכה כי ירידת הגשמים בסוכות אינו סימן ברכה. והלכה כרבי יהושע:

תענית פרק א משנה ב

אֵין שׁוֹאֲלִין אֶת הַגְּשָׁמִים אֶלָּא סָמוּךְ לַגְּשָׁמִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה בְּיוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חַג, הָאַחֲרוֹן מַזְכִּיר, הָרִאשׁוֹן אֵינוֹ מַזְכִּיר. בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח, הָרִאשׁוֹן מַזְכִּיר, הָאַחֲרוֹן אֵינוֹ מַזְכִּיר. עַד אֵימָתַי שׁוֹאֲלִין אֶת הַגְּשָׁמִים, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, עַד שֶׁיַּעֲבֹר הַפָּסַח. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, עַד שֶׁיֵּצֵא נִיסָן, שֶׁנֶּאֱמַר (יואל ב) וַיּוֹרֶד לָכֶם גֶּשֶׁם, מוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ בָּרִאשׁוֹן:

ברטנורא

אֵין שׁוֹאֲלִין אֶת הַגְּשָׁמִים. הַיְנוּ אֵין מַזְכִּירִין אֶת הַגְּשָׁמִים: אֶלָּא סָמוּךְ לַגְּשָׁמִים. דְּהַיְנוּ יוֹם שְׁמִינִי שֶׁל חָג, דְּמִן הֶחָג וְאֵילָךְ זְמַן גְּשָׁמִים הוּא. וּסְתָמָא כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ ^ז. פֵּרוּשׁ אַחֵר, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דִּפְלִיגֵי לְעֵיל בְּהַזְכָּרַת גְּשָׁמִים, מוֹדִים הֵם לְעִנְיַן שְׁאֵלָה דְּהַיְנוּ לוֹמַר וְתֵן טַל וּמָטָר, שֶׁאֵין שׁוֹאֲלִין אוֹתָן אֶלָּא סָמוּךְ לַגֶּשֶׁם, דְּהַיְנוּ בִּשְׁלִישִׁי בְּמַרְחֶשְׁוָן אוֹ בַשְּׁבִיעִי בּוֹ, כְּדִמְפָרְשֵׁי תַּנָּאֵי לְקַמָּן בְּמַתְנִיתִין: הָאַחֲרוֹן. הַמִּתְפַּלֵּל תְּפִלַּת מוּסָף ^ח מַזְכִּיר מוֹרִיד הַגֶּשֶׁם: וְהָרִאשׁוֹן. הַמִּתְפַּלֵּל תְּפִלַּת שַׁחֲרִית אֵינוֹ מַזְכִּיר גֶּשֶׁם אֶלָּא טַל ^ט. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה. וְהָא דִתְנַן בְּסָמוּךְ רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר עַד שֶׁיַּעֲבֹר הַפֶּסַח, וְהָכָא קָאָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח הָאַחֲרוֹן אֵינוֹ מַזְכִּיר, תְּרֵי תַּנָּאֵי נִינְהוּ וְאַלִּיבָּא דְרַבִּי יְהוּדָה:

תוספות יום-טוב

ז וְאִם כֵּן רַבִּי יְהוּדָה פָּלֵיג. וְכֵן הוּא בְּהֶדְיָא בַּגְּמָרָא: ח מִנְהָגָם הָיָה שֶׁהָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה בְּמוּסָף אֵינוֹ אוֹתוֹ שֶׁעוֹבֵר בְּשַׁחֲרִית. וּבַיְרוּשַׁלְמִי קָאָמַר אַמַּאי אֵינוֹ מַזְכִּיר מֵאוּרְתָא, פֵּרוּשׁ בִּתְפִלַּת עַרְבִית, וּמְשָׁנֵי דְּלֵית תַּמָּן כָּל עַמָּא, נִמְצָא זֶה מַזְכִּיר וְזֶה אֵינוֹ מַזְכִּיר, וְיִהְיֶה אֲגֻדּוֹת אֲגֻדּוֹת. וּפָרֵיךְ וְלִדְכְּרוּ בְּצַפְרָא, פֵּרוּשׁ בִּתְפִלַּת שַׁחֲרִית, וּמְשָׁנֵי דַּהֲווֹ סָבְרֵי מַדְכְּרֵי לֵיהּ מֵאוּרְתָא וּלְשָׁנָה הַבָּאָה יַזְכִּירוּ גַּם מִבָּעֶרֶב: ט כֵּן כָּתַב הָרַמְבַּ"ם אֲבָל אוֹמֵר וּמוֹרִיד הַטַּל. וְזֶה כְּמִנְהַג בְּנֵי סְפָרַד שֶׁנּוֹהֲגִים לְהַזְכִּיר בִּימוֹת הַחַמָּה מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַטַּל: י אֵינוֹ כוּ'. יְרוּשַׁלְמִי, מַאי טַעֲמָא דְרַבִּי יְהוּדָה, כְּדֵי שֶׁיֵּצְאוּ הַמּוֹעֲדוֹת בַּטַּל, מִפְּנֵי שֶׁהַטַּל סִימָן יָפֶה לָעוֹלָם, וְיַזְכִּיר מִבָּעֶרֶב כוּ' כְּדִלְעֵיל: יא עַד שֶׁיַּעֲבֹר. אֶפְשָׁר לִי לוֹמַר שֶׁסּוֹבֵר דְּכֵיוָן דְּאֵין מַתְחִילִין לְהַזְכִּיר אֶלָּא בְּיוֹם טוֹב אַחֲרוֹן שֶׁל חָג, הָכִי נַמִּי אֵין פּוֹסְקִין אֶלָּא עַד שֶׁיַּעֲבֹר הַפֶּסַח, וְעוֹד שֶׁרְגִילִין לְהִתְאַחֵר בִּירוּשָׁלַיִם עַד שֶׁיַּעֲבֹר הַפֶּסַח וְאֵין כָּל כָּךְ עוֹבְרֵי דְרָכִים בְּחַג הַפֶּסַח שֶׁהַגְּשָׁמִים יַפְסִיקוּם, אֲבָל בִּימֵי הַסֻּכּוֹת סִימַן קְלָלָה הֵם: יב שֶׁנֶּאֱמַר כוּ'. וְאִינָךְ סְבִירָא לֵיהּ דְּאֵין לְמֵדִין מֵהָא דְּנִבֵּא לִשְׁעָתוֹ שֶׁהָיָה שְׁנַת רְעָבוֹן וַעֲצִירַת גְּשָׁמִים שֶׁבִּשֵּׂר לָהֶם שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁיָּצָא אֲדָר וְלֹא יָרְדוּ גְשָׁמִים שֶׁיֵּצְאוּ וְיִזְרְעוּ:

רמב"ם

אין שואלין את הגשמים אלא סמוך לגשמים כו': סמוך לגשמים היא תפלת מוסף של יום טוב האחרון של חג כמו שביאר רבי יהודה וביום טוב הראשון של פסח הראשון והוא המתפלל שחרית אומר מוריד הגשם והאחרון והוא המתפלל תפלת מוסף אינו זוכר גשם אבל אומר מוריד הטל. ובזמן הזה שאנו עושים שני ימים טובים מפני המנהג אומר מוריד הגשם במוסף יום טוב הראשון מן הימים האחרונים של חג רוצה לומר יום שמיני עצרת ויתמיד זה ביום השני ומה שאחריו והלכה כרבי יהודה:

תענית פרק א משנה ג

בִּשְׁלשָׁה בְמַרְחֶשְׁוָן שׁוֹאֲלִין אֶת הַגְּשָׁמִים. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, בְּשִׁבְעָה בוֹ, חֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם אַחַר הֶחָג, כְּדֵי שֶׁיַּגִּיעַ אַחֲרוֹן שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל לִנְהַר פְּרָת:

ברטנורא

בִּשְׁלֹשָׁה בְמַרְחֶשְׁוָן שׁוֹאֲלִין אֶת הַגְּשָׁמִים. אוֹמְרִים וְתֵן טַל וּמָטָר בְּבִרְכַּת הַשָּׁנִים. וְהַנֵּי מִלֵּי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אֲבָל בַּגּוֹלָה אֵין שׁוֹאֲלִים עַד שִׁשִּׁים יוֹם לִתְקוּפַת תִּשְׁרֵי ^יד, וּבְיוֹם שִׁשִּׁים עַצְמוֹ מַתְחִילִין לִשְׁאֹל הַגְּשָׁמִים: הָאַחֲרוֹן שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל לִנְהַר פְּרָת. אוֹתָן שֶׁעָלוּ לָרֶגֶל הַחוֹזְרִים לְבָתֵּיהֶן, וְלֹא יַפְסִיקוּם הַגְּשָׁמִים:

תוספות יום-טוב

יג בִּשְׁלֹשָׁה כוּ'. דְּאָז זְמַן רְבִיעָה רִאשׁוֹנָה: יד לְפִי שֶׁהוּא מָקוֹם נָמוּךְ וְאֵינוֹ צָרִיךְ מָטָר כָּל כָּךְ. רַשִׁ"י: טו בְּשִׁבְעָה כוּ'. לְשׁוֹן רַשִׁ"י כְּלוֹמַר בְּז' בְּמַרְחֶשְׁוָן הוּא חֲמִשָּׁה עָשָׂר אַחַר הֶחָג. וְזֶה יִצְדַּק לְעוֹלָם כְּפִי סֵדֶר הָעִבּוּר הַמָּסוּר בְּיָדֵינוּ שֶׁאָנוּ חוֹשְׁבִים בּוֹ עַכְשָׁיו שֶׁלְּעוֹלָם תִּשְׁרֵי מָלֵא. אֲבָל כְּשֶׁקִּדְּשׁוּ עַל פִּי הָרְאִיָּה וְזֶה הָיָה בִּימֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל אֶפְשָׁר שֶׁהָיָה חָסֵר. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: טז אַחֲרוֹן. שֶׁלִּפְעָמִים מִתְעַכְּבִין קְצָת בִּירוּשָׁלַיִם עַד שֶׁיַּעֲבֹר הֶחָג כֻּלּוֹ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב. וּמְסַיֵּם הֲרֵי לְךָ שֶׁמִּן יְרוּשָׁלַיִם מִדְּרוֹמָהּ עַד קְצֵה הַצָּפוֹן שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא נְהַר פְּרָת, מַהֲלַךְ חֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם. וְאַל תִּתְמַהּ עַל הַשַּׁבָּתוֹת שֶׁבְּתוֹךְ אֵלּוּ הַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם, שֶׁהֲרֵי אֶפְשָׁר שֶׁיֵּלֵךְ עַל יְדֵי בּוּרְגָּנִין וְגַם עַל יְדֵי עִבּוּרֵי עִיר. וְהוֹאִיל וְאֶפְשָׁר לִהְיוֹת כֵּן שִׁעֲרוּהוּ חֲכָמִים בְּכָךְ יָמִים, כֵּיוָן שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁאֵין הַשַּׁבָּתוֹת מְעַכְּבוֹת:

רמב"ם

עד אימתי שואלין את הגשמים ר' יהודה אומר עד שיעבור כו': בשלשה במרחשון שואלין את הגשמים כו': התנא ששנה בכאן בשם רבי יהודה עד שיעבור הפסח לא היה אותו ששנה על שמו מה שקדם זכרו. וכבר אמרנו במה שקדם מן המשנה הלכה כרבי יהודה והלכה כרבן גמליאל. וכל זה בארץ ישראל ובארצות הדומות לה. וכמו כן כל מה שיגיע לידך מן הדבר בזמני התעניות הוא בארץ ישראל. ומה שהוא קרוב לאוירה. אבל בשאר ארצות השאלה בזמן שהמטר טוב והגון באותו המקום ונתן אותו הזמן כאילו הוא שבעה במרחשון וכשיתעכבו הגשמים לאחר אותו הזמן על אלו הדרכים הנזכרים יתנהגו בתעניות כמו שזכר. כי יש ארצות לא יתחילו בהם הגשמים אלא מניסן. וארצות שיש בהם במרחשון הקיץ והגשמים אינם להם טובים אלא ממיתין ומאבדין והיאך ישאלו אנשי זה המקום גשם במרחשון הלא זה מן השקר והאולת וכל זה דבר אמיתי וגלוי:

תענית פרק א משנה ד

הִגִּיעַ שִׁבְעָה עָשָׂר בְּמַרְחֶשְׁוָן וְלֹא יָרְדוּ גְשָׁמִים, הִתְחִילוּ הַיְחִידִים מִתְעַנִּין שָׁלשׁ תַּעֲנִיּוֹת. אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין מִשֶּׁחֲשֵׁכָה, וּמֻתָּרִין בִּמְלָאכָה וּבִרְחִיצָה וּבְסִיכָה וּבִנְעִילַת הַסַּנְדָּל וּבְתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה:

ברטנורא

הִגִּיעַ שִׁבְעָה עָשָׂר בְּמַרְחֶשְׁוָן. וּכְבָר עָבְרוּ שְׁלֹשָׁה זְמַנִּים, שֶׁהֵן שְׁלִישִׁי בְּמַרְחֶשְׁוָן, וּשְׁבִיעִי, וְשִׁבְעָה עָשָׂר ^יז: הִתְחִילוּ הַיְחִידִים. תַּלְמִידֵי חֲכָמִים ^יח: שָׁלֹשׁ תַּעֲנִיּוֹת. שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי וְשֵׁנִי ^יט: אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים מִשֶּׁחֲשֵׁכָה. מֻתָּר לָהֶם לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת כָּל לֵיל הַתַּעֲנִית עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר כָּל זְמַן שֶׁלֹּא יָשֵׁן. אֲבָל לְאַחַר שֶׁיָּשֵׁן שֵׁינַת קְבַע אָסוּר לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת אִם לֹא הִתְנָה מִתְּחִלָּה קֹדֶם שֶׁיָּשֵׁן. וְאִית דְּאָמְרֵי דַּאֲכִילָה בָּעֵי תְּנַאי, שְׁתִיָּה לֹא בָּעֵי תְּנַאי, דְּאֵין קֶבַע לִשְׁתִיָּה ^כ. וְהָכִי מִסְתַּבְּרָא:

תוספות יום-טוב

יז גְּמָרָא, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר: יח שֶׁמְּיֻחָדִים בְּמַעֲשֵׂיהֶם. הָרֹא"שׁ. וּתְמֵהַנִי, דְּבַגְּמָרָא מַאן יְחִידִים אָמַר רַב הוּנָא רַבָּנָן, וּבָתַר הָכִי תָּנֵי אֵיזֶהוּ יָחִיד כוּ' כָּל שֶׁרָאוּי לְמַנּוֹתוֹ פַּרְנָס עַל הַצִּבּוּר, וְאֵיזֶהוּ תַּלְמִיד כָּל שֶׁשּׁוֹאֲלִין אוֹתוֹ דְּבַר הֲלָכָה וְאוֹמֵר אֲפִלּוּ בְּמַסֶּכֶת כַּלָּה. עַד כָּאן. שְׁמַע מִנָּהּ דְּיָחִיד עָדִיף מִתַּלְמִיד כוּ', וְאִם כֵּן קָשֶׁה עַל הָרֹא"שׁ וְהָרַ"ב שֶׁכָּתְבוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים. אֶלָּא הֲוָה לְהוּ לְמִכְתָּב רַבָּנָן, אִי נַמִּי חֲכָמִים: יט וּבַגְּמָרָא, כְּמוֹ שֶׁאֵין גּוֹזְרִין תַּעֲנִית עַל הַצִּבּוּר לְכַתְּחִלָּה בַּחֲמִישִׁי, הוּא הַדִּין נַמִּי לִיחִידִים: כ כְּלוֹמַר שֶׁאֵין לָאָדָם קְבִיעַת זְמַן לְשֶׁיִּשְׁתֶּה בוֹ. וְאֵין לָשׁוֹן דְּהָכָא כְּלִישְׁנָא דִגְמָרָא אֵין קֶבַע לְשֵׁינָה [בְּפֶרֶק קַמָּא דְּסֻכָּה]:

רמב"ם

הגיע שבעה עשר במרחשון ולא ירדו גשמים כו': יחידים הם התלמידים חכמים ואלו התעניות שני וחמישי ושני:

תענית פרק א משנה ה

הִגִּיעַ רֹאשׁ חֹדֶשׁ כִּסְלֵו וְלֹא יָרְדוּ גְשָׁמִים, בֵּית דִּין גּוֹזְרִין שָׁלשׁ תַּעֲנִיוֹת עַל הַצִּבּוּר. אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין מִשֶּׁחֲשֵׁכָה, וּמֻתָּרִין בִּמְלָאכָה וּבִרְחִיצָה וּבְסִיכָה וּבִנְעִילַת הַסַּנְדָּל וּבְתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה:

תוספות יום-טוב

כא הִגִּיעַ רֹאשׁ חֹדֶשׁ כוּ'. אַף עַל גַּב דִּזְמַן רְבִיעָה הָאֲפִילָה הוּא שִׁבְעָה עָשָׂר בְּמַרְחֶשְׁוָן כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי לְעֵיל, אַשְׁכְּחָן רַבִּי יוֹסֵי דְּפָלֵיג וּסְבִירָא לֵיהּ שֶׁהוּא בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ כִּסְלֵו. הִלְכָּךְ לְרַבִּי מֵאִיר אֲפִלּוּ בְּמִעוּט הַשָּׁנִים אֵינָהּ מִתְאַחֶרֶת יוֹתֵר, וּלְפִיכָךְ רָאוּי שֶׁיִּהְיוּ בֵּית דִּין גּוֹזְרִין תַּעֲנִית. הָרַ"ן. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

רמב"ם

הגיע ר"ח כסליו ולא ירדו גשמים כו': בכל מקום שאומר לך אוכלין משחשיכה מותר לאכול עד שיעלה עמוד השחר אלא אם ישן לפי שאין מותר לאכול ולשתות אחר שישן בשום פנים באי זה תענית שיהיה:

תענית פרק א משנה ו

עָבְרוּ אֵלּוּ וְלֹא נַעֲנוּ, בֵּית דִּין גּוֹזְרִין שָׁלשׁ תַּעֲנִיּוֹת אֲחֵרוֹת עַל הַצִּבּוּר. אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין מִבְּעוֹד יוֹם, וַאֲסוּרִין בִּמְלָאכָה וּבִרְחִיצָה וּבְסִיכָה וּבִנְעִילַת הַסַּנְדָּל וּבְתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה, וְנוֹעֲלִין אֶת הַמֶּרְחֲצָאוֹת. עָבְרוּ אֵלּוּ וְלֹא נַעֲנוּ, בֵּית דִּין גּוֹזְרִין עֲלֵיהֶם עוֹד שֶׁבַע, שֶׁהֵן שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה תַּעֲנִיּוֹת עַל הַצִּבּוּר. הֲרֵי אֵלּוּ יְתֵרוֹת עַל הָרִאשׁוֹנוֹת, שֶׁבָּאֵלּוּ מַתְרִיעִין וְנוֹעֲלִין אֶת הַחֲנוּיוֹת, בַּשֵּׁנִי מַטִּין עִם חֲשֵׁכָה, וּבַחֲמִישִׁי מֻתָּרִין מִפְּנֵי כְבוֹד הַשַּׁבָּת:

ברטנורא

שֶׁהֵן שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה תַּעֲנִיּוֹת עַל הַצִּבּוּר. שֶׁכְּבָר הִתְעַנּוּ שֵׁשׁ, וְתַעֲנִיּוֹת דִּיחִידִים אֵינָם מִן הַמִּנְיָן: מַתְרִיעִין. בַּשּׁוֹפָרוֹת: בַּשֵּׁנִי מַטִּין. בְּשֵׁנִי שֶׁל תַּעֲנִית פּוֹתְחִין דַּלְתֵי הַחֲנֻיּוֹת קְצָת לְעֵת עֶרֶב, אֲבָל אֵין מוֹצִיאִין סְחוֹרָתָן לַחוּץ ^כה: וּבַחֲמִישִׁי מֻתָּרִים. לִפְתֹּחַ כָּל הַיּוֹם:

תוספות יום-טוב

כב מִבְּעוֹד יוֹם. כְּמוֹ שֶׁעוֹשִׂים בְּצוֹם כִּפּוּר. הָרַמְבַּ"ם: כג וַאֲסוּרִין בִּמְלָאכָה. בַּגְּמָרָא פָּרֵיךְ בִּשְׁלָמָא כֻּלְּהוּ אִית בְּהוּ תַּעֲנוּג, אֲבָל מְלָאכָה צַעַר הוּא, וּמְשָׁנֵי אָמַר קְרָא [יוֹאֵל א] קַדְּשׁוּ צוֹם קִרְאוּ עֲצָרָה, כַּעֲצֶרֶת, מַה עֲצֶרֶת אָסוּר בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה, אַף תַּעֲנִית אָסוּר בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה: כד שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה תַּעֲנִיּוֹת. מִנְיָנָא לָמָּה לִי, וְנִרְאֶה לִי לוֹמַר שֶׁהֵם כְּנֶגֶד שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת שֶׁל רַחֲמִים. וְעוֹד יֵשׁ לוֹמַר דְּאָתֵי לְמֵימַר דְּאֵין גּוֹזְרִין עַל הַגְּשָׁמִים יוֹתֵר מִשְּׁלֹשָׁה עָשָׂר תַּעֲנִיּוֹת כִּדְאִיתָא בַּגְּמָרָא: כה וּפָשׁוּט דְּלֹא קָאָמְרֵי אֶלָּא בְּמִידֵי דְמֵיכָל, דְּאִם לֹא כֵן מַאי כְּבוֹד שַׁבָּת אִיכָּא. אֲבָל הָחֲנוּיוֹת הַמּוֹכְרוֹת שְׁאָר דְּבָרִים אֵין פּוֹתְחִין כְּלָל. בֵּית יוֹסֵף:

רמב"ם

עברו אלו ולא נענו ב"ד גוזרין ג' תעניות כו': אלו השבע תעניות משלימין שלשה עשר תעניות על הצבור. לפני שכבר התענו ששה: ומטין עם חשיכה פירוש שפותחין קצת דלתי החנויות עם חשיכה ואין מוציאין הסחורות שבחנות ואין עושה מהן שורה:

תענית פרק א משנה ז

עָבְרוּ אֵלּוּ וְלֹא נַעֲנוּ, מְמַעֲטִין בְּמַשָּׂא וּמַתָּן, בְּבִנְיָן וּבִנְטִיעָה, בְּאֵרוּסִין וּבְנִשּׂוּאִין וּבִשְׁאֵלַת שָׁלוֹם בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, כִּבְנֵי אָדָם הַנְּזוּפִין לַמָּקוֹם. הַיְחִידִים חוֹזְרִים וּמִתְעַנִּים עַד שֶׁיֵּצֵא נִיסָן. יָצָא נִיסָן וְלֹא יָרְדוּ גְשָׁמִים, סִימַן קְלָלָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א יב) הֲלוֹא קְצִיר חִטִּים הַיּוֹם, וְגוֹ':

ברטנורא

בְּבִנְיָן וּבִנְטִיעָה. וְדַוְקָא בִּנְיָן שֶׁל שִׂמְחָה כְּגוֹן בֵּית חָתְנוּת לַעֲשׂוֹת בּוֹ חֻפָּתוֹ, וּנְטִיעָה שֶׁל שִׂמְחָה כְּגוֹן אִילָן גָּדוֹל הַמֵּסֵךְ עַל הָאָרֶץ לְטַיֵּל הַמְּלָכִים תַּחְתָּיו. אֲבָל בַּיִת לָדוּר בּוֹ וּנְטִיעַת אִילָן לְפֵרוֹתָיו מֻתָּר: יָצָא נִיסָן. הַגְּשָׁמִים סִימַן קְלָלָה כְּשֶׁלֹּא יָרְדוּ כְּלָל קֹדֶם [שֶׁיָּצָא] נִיסָן ^ל. וְכָל הַדִּינִים הַלָּלוּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְכַיּוֹצֵא בָהּ, אֲבָל הָאִיִּים הָרְחוֹקִים שֶׁזְּמַן הַגְּשָׁמִים שֶׁלָּהֶם אֵינוֹ כִזְמַן הַגְּשָׁמִים שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כָּל אֶחָד וְאֶחָד שׁוֹאֵל הַגְּשָׁמִים בַּזְּמָן שֶׁהוּא צָרִיךְ לָהֶם, וְאִם עָבַר אוֹתוֹ הַזְּמָן הַיָּדוּעַ לָהֶן וְלֹא יָרְדוּ גְשָׁמִים, בֵּית דִּין שֶׁל אוֹתוֹ מָקוֹם גּוֹזְרִים תַּעֲנִיּוֹת עַל הַצִּבּוּר אַחַר שֶׁהִתְעַנּוּ הַיְחִידִים כַּסֵּדֶר הַשָּׁנוּי בְּמַתְנִיתִין:

תוספות יום-טוב

כו בְּמַשָּׂא וּמַתָּן. פֵּרוּשׁ שֶׁל שִׂמְחָה, דּוּמְיָא דְבִנְיָן וּנְטִיעָה. תּוֹסָפוֹת: כז בְּאֵרוּסִין כוּ'. רְצוֹנוֹ לוֹמַר שֶׁלֹּא יִהְיוּ שָׂשִׂים כְּלָל, וְחָמִיר מִתִּשְׁעָה בְּאָב שֶׁמְּאָרְסִין בּוֹ. תּוֹסָפוֹת: כח הַנְּזוּפִין. כְּמוֹ גְּעוּרִין, תַּרְגּוּם וַיִּגְעַר בּוֹ וְנָזַף בֵּיהּ. הָרַמְבַּ"ם: כט נִיסָן. שֶׁל תְּקוּפָה כְּשֶׁהִגִּיעַ הַשֶּׁמֶשׁ לִתְחִלַּת מַזַּל שׁוֹר. הָרַמְבַּ"ם. כְּלוֹמַר וְלֹא נִיסָן שֶׁל חֹדֶשׁ הַלְּבָנָה. וְהוּא מִירוּשַׁלְמִי: ל וּלְנֻסַּח אַחֵר [וְלֹא יָרְדוּ גְשָׁמִים] מַתְנִיתִין הָכִי קָאָמַר, יָצָא נִיסָן וְלֹא יָרְדוּ גְשָׁמִים, שׁוּב סִימַן קְלָלָה הֵם כוּ':

רמב"ם

עברו אלו ולא נענו ממעטין במשא ומתן כו': נזופין כמו גיעורין תרגם ויגער בו ונזף ביה [בראשית לז] ובנין ונטיעה האסורים באלו התעניות הוא בנין של שמחה ונטיעה של שמחה כמו הפתוחים והציורין כמו שעושין העשירים המאריכים בבנינם ונטיעת הבשמים והפרדסים שעושין המלכים. אבל בנין לדירה ונטיעה הנטועה לפירותי' ולחיות בשבחה אינו אסור ואין מבטלין אותה לעולם. וירידת הגשמים אחר ניסן סימן קללה הוא כשלא ירדו מתחילת השנה עד ניסן ובארץ ישראל או מקום שהוא כמוהו כמו שבארנו במה שקדם: