בבא קמא פרק ג משנה א

הַמַּנִּיחַ אֶת הַכַּד בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּבָא אַחֵר וְנִתְקַל בָּהּ וּשְׁבָרָהּ, פָּטוּר. וְאִם הֻזַּק בָּהּ, בַּעַל הֶחָבִית חַיָּב בְּנִזְקוֹ. נִשְׁבְּרָה כַדּוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְהֻחְלַק אֶחָד בַּמַּיִם, אוֹ שֶׁלָּקָה בַחֲרָסֶיהָ, חַיָּב. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בְּמִתְכַּוֵּן, חַיָּב. בְּאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן, פָּטוּר:

ברטנורא

הַמַּנִּיחַ אֶת הַכַּד וְכוּ' וּשְׁבָרָהּ פָּטוּר. לְפִי שֶׁאֵין דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לְהִתְבּוֹנֵן בַּדְּרָכִים א: וְאִם הֻזַּק בָּהּ בַּעַל הֶחָבִית חַיָּב. וַאֲפִלּוּ הִפְקִירָהּ, שֶׁכָּל הַמַּפְקִיר נְזָקָיו שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ רְשׁוּת מִתְּחִלָּה לַעֲשׂוֹתָן, כְּאִלּוּ לֹא הִפְקִירָן: אוֹ שֶׁלָּקָה בַחֲרָסֶיהָ חַיָּב. דְּסָבַר נִתְקַל פּוֹשֵׁעַ הוּא ד וְלָאו אֹנֶס הוּא, וּלְכָךְ חַיָּב: בְּמִתְכַּוֵּן חַיָּב. אִם נִתְכַּוֵּן לִזְכּוֹת בַּחֲרָסֶיהָ ה וּבַמַּיִם אַחַר שֶׁנִּשְׁבְּרָה כַדּוֹ, חַיָּב בְּהֶזֵּקָן, דַּהֲוֵי לֵיהּ בּוֹרוֹ שֶׁהִזִּיק. וְאִם לֹא נִתְכַּוֵּן לִזְכּוֹת בָּהֶן, הוֹאִיל וְעִקָּרוֹ אָנוּס הוּא, דְּסָבַר נִתְקַל לָאו פּוֹשֵׁעַ הוּא, הֲרֵי הַחֲרָסִים וְהַמַּיִם הֶפְקֵר ו לְאַחַר שֶׁנֶּאֱנַס, וּלְפִיכָךְ פָּטוּר. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה דְּנִתְקַל לָאו פּוֹשֵׁעַ הוּא. וּמֵאַחַר דְּאָנוּס הוּא וְלֹא נִתְכַּוֵּן לִזְכּוֹת בַּחֲרָסִים וּבַמַּיִם, הָוֵי כְּאִלּוּ לֹא הָיוּ מֵעוֹלָם שֶׁלּוֹ וּפָטוּר עַל נִזְקֵיהֶם:

תוספות יום-טוב

א מִשּׁוּם דְּאָדָם בַּעַל מַחְשָׁבוֹת הוּא וְאַגַּב טִרְדָא דְּלִבֵּיהּ לָאו אוֹרְחָא לְעַיּוֹנֵי וּמֵיזָל. נִמּוּקֵי יוֹסֵף. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: ב  הֶחָבִית. פָּתַח בְּכַד וְסִיֵּם בֶּחָבִית, לוֹמַר לְךָ הַיְנוּ כַּד הַיְנוּ חָבִית. לְמַאי נָפְקָא מִנַּהּ, לְמִקָּח וּמִמְכָּר. עַיֵּן בַּגְּמָרָא: ג  נִשְׁבְּרָה. שֶׁלֹּא הִנִּיחַ אֶלָּא נִתְקַל וְנִשְׁבְּרָה. וְהַיְנוּ דְּהָרַ"ב קָרֵי לֵיהּ נִתְקַל לְמַזִּיק בְּכַדּוֹ שֶׁנִּשְׁבַּר: ד כְּלוֹמַר וּבִלְאַחַר נְפִילָה פְּלִיגֵי. דְּהָא בְּדִבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה מְפָרֵשׁ בְּמִתְכַּוֵּן, אִם נִתְכַּוֵּן לִזְכּוֹת בַּחֲרָסֶיהָ כוּ', הַיְנוּ אַחַר הַנְּפִילָה, דְּאִי בִּשְׁעַת נְפִילָה לֹא שַׁיָּךְ לוֹמַר נִתְכַּוֵּן לִזְכּוֹת בַּחֲרָסֶיהָ אֶלָּא מִתְכַּוֵּן לְשָׁבְרָהּ כְּפֵרוּשׁ רַשִׁ"י. וְקָשֶׁה דְּאִם כֵּן תַּרְתֵּי לָמָּה לִי, מַיִם וַחֲרָסִים. וּבַגְּמָרָא, חֲדָא לִשְׁעַת נְפִילָה (דְּבֵיהּ נַמִּי פְּלִיגֵי), וַחֲדָא לְאַחַר נְפִילָה, וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: ה דְּמִתְכַּוֵּן לְהַשְׁלִיכָהּ מַמָּשׁ לֵיכָּא לְמֵימַר, דְּאִם כֵּן הֲוָה מַשְׁמַע דְּבִכְגוֹן הַאי הוּא דִּמְחַיֵּב רַבִּי יְהוּדָה, אֲבָל אִם לֹא כִּוֵּן לְהַשְׁלִיכָהּ אַף עַל גַּב דַּהֲוֵי פּוֹשֵׁעַ לְגַבֵּי נְפִילָה פָּטוּר, וְלֵיתָא, דְּעַד כָּאן לֹא פָּטְרֵי רַבָּנָן דְּרַבִּי מֵאִיר אֶלָּא בְּמַפְקִיר נְזָקָיו דְּנִתְקַל: ו הֲוָה לֵיהּ כְּהֶפְקֵר דְּאָתֵי מִמֵּילָא. הָרִי"ף:

רמב"ם

המניח את הכד ברשות הרבים כו': נשברה כדו ברה"ר והוחלק אחד במים כו': עיקר הוא אצלנו אין דרכן של בני אדם להתבונן בדרכים ולפיכך אם בא אדם ונתקל בה פטור ולא נאמר היה לך להתבונן היאך אתה הולך. ומה שאמר נשברה כדו והוחלק אחד מהם במים חייב שענינו כי כשיזיק אדם בעת נפילתו או שבר שום דבר שחייב הנכשל לשלם מה שהזיק הוא דעת ר"מ שאומר נתקל פושע הוא אבל חכמים אומרים כי הוא אנוס בעת נפלו ואינו חייב כלום ודעת דברי יהודה שאומר דנתקל פושע הוא אם נתכוין לקחת החרסים. לפי שהוא אנוס כמו שבארנו וכאילו לא היה [לו] מעולם באותן החרסים רשות. והלכה כר"י ולא כר"מ:

בבא קמא פרק ג משנה ב

הַשּׁוֹפֵךְ מַיִם בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְהֻזַּק בָּהֶן אַחֵר, חַיָּב בְּנִזְקוֹ. הַמַּצְנִיעַ אֶת הַקּוֹץ, וְאֶת הַזְּכוּכִית, וְהַגּוֹדֵר אֶת גְּדֵרוֹ בְּקוֹצִים, וְגָדֵר שֶׁנָּפַל לִרְשׁוּת הָרַבִּים, וְהֻזְּקוּ בָהֶן אֲחֵרִים, חַיָּב בְּנִזְקָן:

ברטנורא

הַשּׁוֹפֵךְ מַיִם בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. אַף עַל גַּב דְּבִרְשׁוּת קָעֲבֵיד, כְּגוֹן בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים שֶׁמֻּתָּר לִשְׁפֹּךְ מַיִם בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, אֲפִלּוּ הָכִי אִם הֻזַּק בָּהֶן אַחֵר, חַיָּב בְּנִזְקוֹ: הַמַּצְנִיעַ אֶת הַקּוֹץ וְכוּ'. וּכְגוֹן שֶׁהִצְנִיעָן בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. וְכֵן הַגּוֹדֵר גִּדְרוֹ בְּקוֹצִים וְהִפְרִיחָן לִרְשׁוּת הָרַבִּים. אֲבָל הַמְצַמְצֵם בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ וְהֻזַּק בָּהֶן אַחֵר י, פָּטוּר. שֶׁאֵין דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לְהִתְחַכֵּךְ בַּכְּתָלִים:

תוספות יום-טוב

ז  הַשּׁוֹפֵךְ כוּ'. וַאֲפִלּוּ אַפְקְרִינְהוּ, דְּהָכָא שׁוֹפֵךְ וּמַצְנִיעַ שֶׁלֹּא בְּאֹנֶס, וְקָיְמָא לָן לְעֵיל דְּמַפְקִיר נְזָקָיו שֶׁלֹּא בְּאֹנֶס לְכֻלֵּי עָלְמָא חַיָּב. נִמּוּקֵי יוֹסֵף: ח  בְּנִזְקוֹ. פֵּרוּשׁ, דְּעַצְמוֹ וְלֹא כֵּלָיו: ט  בְּקוֹצִים. שֶׁעָשָׂה גֶּדֶר קוֹצִים, דִּסְתָם גָּדֵר שֶׁל אֲבָנִים הוּא, דִּכְתִיב [מִשְׁלֵי כד] וְגֶדֶר אֲבָנָיו נֶהֱרָסָה. רַשִׁ"י: י שֶׁנִּסְמָךְ אָדָם שָׁם יוֹתֵר מִן הָרָאוּי. נִמּוּקֵי יוֹסֵף: יא  שֶׁנָּפַל. כֵּיוָן דְּאָנִיס צָרִיךְ לָן לְאוֹקְמֵי הַךְ סֵיפָא בִּדְלָא אַפְקְרִינְהוּ וְאִתְּזַק לְאַחַר נְפִילָה, דַּהֲוָה לֵיהּ לְסַלֵּק וְלֹא סִלֵּק, דִּבְהָכִי מוֹדֶה רַבִּי יְהוּדָה, כְּדִתְנַן אִם נִתְכַּוֵּן כוּ'. נִמּוּקֵי יוֹסֵף:

רמב"ם

השופך מים ברשות הרבים והוזק בהן אחר כו': מה שאמר המצניע את הקוץ ואת הזכוכית והגודר גדרו בקוצים והוזק בהן אחר חייב זהו כשהוציאו לרשות הרבים אבל אם עשה זה בסוף מצרו אינו חייב כלום. לפי שעיקר הוא אצלנו אין דרכן של בני אדם להתחכך בכתלים:

בבא קמא פרק ג משנה ג

הַמּוֹצִיא אֶת תִּבְנוֹ וְאֶת קַשּׁוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים לִזְבָלִים, וְהֻזַּק בָּהֶן אַחֵר, חַיָּב בְּנִזְקוֹ, וְכָל הַקּוֹדֵם בָּהֶן זָכָה. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, כָּל הַמְקַלְקְלִין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְהִזִּיקוּ, חַיָּבִין לְשַׁלֵּם, וְכָל הַקּוֹדֵם בָּהֶן זָכָה. הַהוֹפֵךְ אֶת הַגָּלָל בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְהֻזַּק בָּהֶן אַחֵר, חַיָּב בְּנִזְקוֹ:

ברטנורא

לִזְבָלִים. שֶׁיֵּרָקְבוּ הַתֶּבֶן וְהַקַּשׁ, וְנַעֲשִׂים זֶבֶל לְזַבֵּל שָׂדוֹת וּכְרָמִים: כָּל הַקּוֹדֵם בָּהֶן זָכָה. דְּקָנְסִינְהוּ רַבָּנָן: כָּל הַמְקַלְקְלִים בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. וַאֲפִלּוּ עוֹשִׂים בִּרְשׁוּת יג, כְּגוֹן בִּשְׁעַת הוֹצָאַת זְבָלִים. אִם הִזִּיקוּ חַיָּבִים: הַהוֹפֵךְ אֶת הַגָּלָל. צוֹאַת בָּקָר:

תוספות יום-טוב

יב  זָכָה. וְאַף עַל גַּב דִּכְהֶפְקֵר הֵם חַיָּב בְּנִזְקוֹ, דְּמַפְקִיר נְזָקָיו שֶׁלֹּא בְּאֹנֶס חַיָּב: יג וְקָשֶׁה דְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אַדְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל דְּמִשְׁנָה ה' פֶּרֶק י' דְּבָבָא מְצִיעָא. וְשֶׁמָּא אֵין הָעִנְיָנִים שָׁוִים. תּוֹסָפוֹת. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: יד  הַהוֹפֵךְ. מִדְּלֹא קָתָנֵי הַמַּגְבִּיהַּ שְׁמַע מִנַּהּ בִּלְמַטָּה מִשְּׁלֹשָׁה וּבְמִתְכַּוֵּן לִזְכּוֹת בּוֹ, דְּחַיָּב מִשּׁוּם מָמוֹנוֹ. אֲבָל אִם הִגְבִּיהַּ שְׁלֹשָׁה, דְּאִסְתַּלְקָא מַעֲשֶׂה רִאשׁוֹן, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן לִזְכּוֹת בּוֹ חַיָּב, דְּהָא קָיְמָא לָן מַפְקִיר נְזָקָיו שֶׁלֹּא בְּאֹנֶס חַיָּב. בַּגְּמָרָא: טו  חַיָּב. וְאִלּוּ כָּל הַקּוֹדֵם בָּהֶן זָכָה לֹא קָתָנֵי. דְּגָלָל דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ שֶׁבַח בִּרְשׁוּת הָרַבִּים הוּא, לֹא קָנְסוּ. גְּמָרָא. דְּמַאן דְּמַפֵּיק לְהוּ לְנַקּוֹת חֲצֵרוֹ הוּא דְּמַפֵּיק, וְלֹא עֲבֵיד לְשִׁהוּיֵי הָתָם. רַ"ן:

רמב"ם

המוציא את תבנו ואת קשו לרשות הרבים כו': זה שאמרנו כל הקודם בהם זכה בהם קנס. וגלל צואת הבקר ואפילו בשעת הוצאת זבלים אם הזיק חייב:

בבא קמא פרק ג משנה ד

שְׁנֵי קַדָּרִין שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִין זֶה אַחַר זֶה, וְנִתְקַל הָרִאשׁוֹן וְנָפַל, וְנִתְקַל הַשֵּׁנִי בָּרִאשׁוֹן, הָרִאשׁוֹן חַיָּב בְּנִזְקֵי שֵׁנִי:

ברטנורא

הָרִאשׁוֹן חַיָּב בְּנִזְקֵי שֵׁנִי. וּכְגוֹן שֶׁהָיָה יָכוֹל לַעֲמֹד וְלֹא עָמַד, דְּפוֹשֵׁעַ הוּא. אֲבָל לֹא הָיָה יָכוֹל לַעֲמֹד, פָּטוּר טז, דְּהָא קָיְמָא לָן נִתְקַל לָאו פּוֹשֵׁעַ הוּא:

תוספות יום-טוב

טז וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִזְהִיר לָזֶה שֶׁנִּתְקַל בּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא טָרוּד בְּנַפְשׁוֹ. גְּמָרָא:

רמב"ם

שני קדרין שהיו מהלכין זה אחר זה כו': זהו כשיהיה יכול הנופל לקום ולא קם אלא (שעמד) [נשאר] מושכב עד שנכשל בו זולתו ולכן הוא אם לא היה יכול לקום ונכשל בו זולתו לא יתחייב כמו שבארנו נתקל אנוס הוא:

בבא קמא פרק ג משנה ה

זֶה בָּא בְחָבִיתוֹ, וְזֶה בָּא בְקוֹרָתוֹ, נִשְׁבְּרָה כַדּוֹ שֶׁל זֶה בְּקוֹרָתוֹ שֶׁל זֶה, פָּטוּר, שֶׁלָּזֶה רְשׁוּת לְהַלֵּךְ וְלָזֶה רְשׁוּת לְהַלֵּךְ. הָיָה בַעַל קוֹרָה רִאשׁוֹן, וּבַעַל חָבִית אַחֲרוֹן, נִשְׁבְּרָה חָבִית בַּקּוֹרָה, פָּטוּר בַּעַל הַקּוֹרָה. וְאִם עָמַד בַּעַל הַקּוֹרָה, חַיָּב. וְאִם אָמַר לְבַעַל הֶחָבִית עֲמֹד, פָּטוּר. הָיָה בַעַל חָבִית רִאשׁוֹן וּבַעַל קוֹרָה אַחֲרוֹן, נִשְׁבְּרָה חָבִית בַּקּוֹרָה, חַיָּב. וְאִם עָמַד בַּעַל חָבִית, פָּטוּר. וְאִם אָמַר לְבַעַל קוֹרָה עֲמֹד, חַיָּב. וְכֵן זֶה בָא בְנֵרוֹ וְזֶה בְפִשְׁתָּנוֹ:

ברטנורא

הָיָה בַעַל קוֹרָה רִאשׁוֹן וְכוּ' פָּטוּר. שֶׁזֶּה מְהַלֵּךְ כְּדַרְכּוֹ וְזֶה מִהֵר לָלֶכֶת:

תוספות יום-טוב

יז  וְזֶה כוּ'. וּפָגַע זֶה בָּזֶה. רַשִׁ"י: יח  עָמַד. כְּגוֹן שֶׁלֹּא הֲוָה לֵיהּ לַעֲמֹד, וְהַיְנוּ שֶׁלֹּא עָמַד אֶלָּא לָנוּחַ. אֲבָל עָמַד לְתַקֵּן הַקּוֹרָה דְּאוֹרְחֵיהּ הוּא, פָּטוּר. דְּהָא בְּמִשְׁנָה ד' לְעֵיל לֹא מְחַיְּבִינַן לֵיהּ לַנִּתְקָל אֶלָּא כְּשֶׁהָיָה יָכוֹל לַעֲמֹד, שְׁמַע מִנַּהּ דְּכָל כִּי אוֹרְחֵיהּ לֹא הָוֵי פּוֹשֵׁעַ. גְּמָרָא: יט  חַיָּב. וְלֹא אַתּוֹלָדָה דְּבוֹר מְחַיְּבִינַן לֵיהּ, דְּאִם כֵּן לֹא חַיָּב אַחָבִית, דְּבוֹר פָּטוּר בְּכֵלִים. אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ מֻטָּל לָאָרֶץ וְלֹא שַׁלִּיט בְּגוּפֵיהּ, אֶלָּא קָאֵי אַנַּפְשֵׁיהּ, כְּמַאן דְּאַזְּקֵיהּ בַּיָּדַיִם דָּמֵי. נִמּוּקֵי יוֹסֵף: כ  בְּנֵרוֹ כוּ'. יֵשׁ לוֹמַר דְּקָא מַשְׁמַע לָן דְּאַף דְּפִשְׁתָּן בְּהָרִיחוֹ הָאֵשׁ נִשְׂרַף וּבָרִי הֶזֵּקָא הֲוָה לֵיהּ לְבַעַל הַנֵּר לִזָּהֵר בְּיוֹתֵר וּלְעוֹלָם נְחַיְּבֵיהּ, קָא מַשְׁמַע לָן. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

רמב"ם

זה בא בחביתו וזה בא בקורתו נשברה כדו כו': עיקר הוא אצלנו כי מי שהוא רץ משנה הוא ואם הזיק שום אדם בעת מרוצתו חייב אא"כ אותה שעה הוא ערבי שבתות או ערבי ימים טובים לפי שבני אדם נחפזים ללכת בדבר מצוה. ומש"ה זו חסרה וראוי לומר כן אם היה א' רץ וא' מהלך בערבי שבתות וי"ט או שהיו שניהם רצים בשאר ימות השנה והזיקו זה את זה פטורין:

בבא קמא פרק ג משנה ו

שְׁנַיִם שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים אֶחָד רָץ וְאֶחָד מְהַלֵּךְ, אוֹ שֶׁהָיוּ שְׁנֵיהֶם רָצִים, וְהִזִּיקוּ זֶה אֶת זֶה, שְׁנֵיהֶם פְּטוּרִין:

ברטנורא

אֶחָד רָץ וְאֶחָד מְהַלֵּךְ וְכוּ'. מַתְנִיתִין חֲסוּרֵי מִחַסְּרָא וְהָכִי קָתָנֵי, אֶחָד רָץ וְאֶחָד מְהַלֵּךְ בְּעַרְבֵי שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים כא, אוֹ שֶׁהָיוּ שְׁנֵיהֶם רָצִים בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה, שְׁנֵיהֶם פְּטוּרִים. דִּבְעַרְבֵי שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים מִי שֶׁרָץ רָץ בִּרְשׁוּת, שֶׁהוֹלֵךְ לִדְבַר מִצְוָה לְהָכִין לְצָרְכֵי שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב כב, וּמִשּׁוּם הָכִי פָּטוּר. וּבִשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה כְּשֶׁשְּׁנֵיהֶם רָצִים, הוֹאִיל וּשְׁנֵיהֶם מְשַׁנִּים, שְׁנֵיהֶם פְּטוּרִים:

תוספות יום-טוב

כא אֲבָל בַּגְּמָרָא קָאָמַר נַמִּי בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת: כב וּבִסְתָמָא לְצָרְכֵי שַׁבָּת דָּיְנִינַן לֵיהּ, דְּזִיל בָּתַר רֻבָּא, וַאֲפִלּוּ לֹא נָקֵיט מִידֵי בַּיָּדַיִם, דְּהָא בָּעֵי לְמֵימַר עִשַּׂרְתֶּם וְעֵרַבְתֶּם כוּ', אוֹ לְמִימְשָׁא פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו, אוֹ לְשִׁנּוּיֵי כְּסוּתֵיהּ. אֲבָל אִי בָּרִיר דְּלֹא רָהֵיט אֶלָּא לִשְׁאָר צְרָכָיו דְּלֹא שַׁיְּכִי בְּהוּ צָרְכֵי שַׁבָּת, כִּבְחֹל דָּמֵי. נִמּוּקֵי יוֹסֵף. וּבָרַמְבַּ"ם מַשְׁמַע דַּאֲפִלּוּ רָץ לִשְׁאָר צְרָכָיו בִּרְשׁוּת הוּא, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּכָּנֵס שַׁבָּת וְהוּא אֵינוֹ פָּנוּי. וְעַיֵּן שֻׁלְחָן עָרוּךְ סִימָן שע"ח. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: כג  פְּטוּרִין. שֶׁכָּל אֶחָד גָּרַם לְעַצְמוֹ חֲבָלָה זוֹ. וְלֹא הִזִּיקוּ מַמָּשׁ בְּמִתְכַּוֵּן אֶלָּא כְּלוֹמַר הֻזְּקוּ זֶה בָּזֶה. תּוֹסָפוֹת. וְכָתַב הַנִּמּוּקֵי יוֹסֵף, דִּבְעֶרֶב שַׁבָּת, שֶׁמַּה שֶּׁהוּא בְּחֹל מְשֻׁנֶּה בְּעֶרֶב שַׁבָּת הוּא בִּרְשׁוּת, לֹא שְׁנָא מְהַלְּכִים זֶה לִקְרַאת זֶה אוֹ זֶה אַחַר זֶה פְּטוּרִים. אֲבָל שְׁנֵיהֶם רָצִים, דִּפְטוּרִים בְּחֹל מִשּׁוּם דְּכִי הֲדָדֵי נִינְהוּ, אִיכָּא לְאַפְלוֹגֵי כִּדְפָלְגִינַן לְעֵיל בֵּין מְהַלְּכִין זֶה לִקְרַאת זֶה אוֹ זֶה אַחַר זֶה. אוֹ מִהֵר הָאַחֲרוֹן אוֹ עָמַד הָרִאשׁוֹן:

רמב"ם

שנים שהיו מהלכין ברה"ר אחד רץ כו': עיקר הוא אצלנו כי מי שהוא רץ משנה הוא ואם הזיק שום אדם בעת מרוצתו חייב אא"כ אותה שעה הוא ערבי שבתות או ערבי ימים טובים לפי שבני אדם נחפזים ללכת בדבר מצוה. ומש"ה זו חסרה וראוי לומר כן אם היה א' רץ וא' מהלך בערבי שבתות וי"ט או שהיו שניהם רצים בשאר ימות השנה והזיקו זה את זה פטורין:

בבא קמא פרק ג משנה ז

הַמְבַקֵּעַ בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְהִזִּיק בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְהִזִּיק בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְהִזִּיק בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד אַחֵר, חַיָּב:

ברטנורא

הַמְבַקֵּעַ. עֵצִים: וְהִזִּיק בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד. שֶׁל אֲחֵרִים: בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד. שֶׁלּוֹ: וְהִזִּיק בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד אַחֵר. שֶׁל אֲחֵרִים: חַיָּב. וְאַף עַל גַּב דְּבִרְשׁוּתֵיהּ קָעֲבֵיד וְלֹא שְׁכִיחֵי רַבִּים שָׁם דְּנֵימָא הֲוָה לֵיהּ לְעַיּוֹנֵי, אֲפִלּוּ הָכִי חַיָּב:

תוספות יום-טוב

כד  וְהִזִּיק. שֶׁנִּתְּזָה חֲתִיכָה מִן הָעֵץ הַמִּתְבַּקֵּעַ אוֹ נָשַׁל הַבַּרְזֶל מִן הָעֵץ. נִמּוּקֵי יוֹסֵף: כה  אַחֵר. בַּגְּמָרָא מַצְרְכִינַן לְהוּ. דְּאִי אַשְׁמְעִינַן מְבַקֵּעַ בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְהִזִּיק בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, הֲוָה אֲמֵינָא מִשּׁוּם דַּהֲוָה לֵיהּ לְאַסּוֹקֵי אַדַּעְתֵּיהּ דְּאִי מָטְיָא בְּקַעַת הָתָם הָיָה מַזִּיק כֵּיוָן שֶׁרַבִּים מְצוּיִין שָׁם. אֲבָל כְּשֶׁמְּבַקֵּעַ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְהִזִּיק בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד שֶׁאֵין רַבִּים שָׁם אֵימָא לֹא מִחַיַּב. וְאִי אַשְׁמְעִינַן מְבַקֵּעַ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, מִשּׁוּם דְּלֹא בִּרְשׁוּת קָא עֲבֵיד, דְּמַאן יָהֵיב לֵיהּ רְשׁוּתָא, אֲבָל מְבַקֵּעַ בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד דְּבִרְשׁוּת קָא עֲבֵיד אֵימָא לֹא מִחַיַּב. וְאִי אַשְׁמְעִינַן הָנֵי תַּרְתֵּי, הָא מִשּׁוּם דִּשְׁכִיחֵי כוּ' וְהָא כוּ', אֲבָל כְּשֶׁמְּבַקֵּעַ וְהִזִּיק הַכֹּל בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד אֵימָא לֹא, צְרִיכָא. וְכָתַב הַנִּמּוּקֵי יוֹסֵף דְּלֹא זוֹ אַף זוֹ קָתָנֵי: כו  חַיָּב. נֶזֶק שָׁלֵם. דְּכֹחוֹ הוּא וּכְגוּפוֹ דָּמֵי, וְקָיְמָא לָן אָדָם מוּעָד לְעוֹלָם. נִמּוּקֵי יוֹסֵף:

רמב"ם

המבקע ברשות הרבים והזיק ברה"י כו': הודיענו כי המבקע כשהזיק חייב בין שהוא ברשותו בין שהוא שלא ברשותו ובין שהזיק במקום שהרבים מצויין בו והוא רה"ר או במקום שאין הרבים מצויין בו והוא רה"י:

בבא קמא פרק ג משנה ח

שְׁנֵי שְׁוָרִים תַּמִּים שֶׁחָבְלוּ זֶה אֶת זֶה, מְשַׁלְּמִים בַּמּוֹתָר חֲצִי נֶזֶק. שְׁנֵיהֶם מוּעָדִים, מְשַׁלְּמִים בַּמּוֹתָר נֶזֶק שָׁלֵם. אֶחָד תָּם וְאֶחָד מוּעָד, מוּעָד בַּתָּם מְשַׁלֵּם בַּמּוֹתָר נֶזֶק שָׁלֵם, תָּם בַּמּוּעָד מְשַׁלֵּם בַּמּוֹתָר חֲצִי נֶזֶק. וְכֵן שְׁנֵי אֲנָשִׁים שֶׁחָבְלוּ זֶה בָזֶה, מְשַׁלְּמִים בַּמּוֹתָר נֶזֶק שָׁלֵם. אָדָם בְּמוּעָד וּמוּעָד בְּאָדָם, מְשַׁלֵּם בַּמּוֹתָר נֶזֶק שָׁלֵם. אָדָם בְּתָם וְתָם בְּאָדָם, אָדָם בְּתָם מְשַׁלֵּם בַּמּוֹתָר נֶזֶק שָׁלֵם, תָּם בְּאָדָם מְשַׁלֵּם בַּמּוֹתָר חֲצִי נֶזֶק. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אַף תָּם שֶׁחָבַל בְּאָדָם, מְשַׁלֵּם בַּמּוֹתָר נֶזֶק שָׁלֵם:

ברטנורא

בַּמּוֹתָר חֲצִי נֶזֶק. שָׁמִין מַה הֶזֵּקוֹ שֶׁל זֶה יוֹתֵר עַל נִזְקוֹ שֶׁל זֶה, וּבְאוֹתוֹ מוֹתָר מְשַׁלֵּם מִי שֶׁהִזִּיק יוֹתֵר, אֶת הַחֵצִי: מוּעָד בַּתָּם מְשַׁלֵּם בַּמּוֹתָר. כְּלוֹמַר אִם הוּא הִזִּיק אֶת הַתָּם יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁהִזִּיקוֹ תָּם כח: אָדָם בְּתָם מְשַׁלֵּם בַּמּוֹתָר נֶזֶק שָׁלֵם. דְּאָדָם מוּעָד לְעוֹלָם: וְתָם בְּאָדָם מְשַׁלֵּם בַּמּוֹתָר חֲצִי נֶזֶק. דִּכְתִיב (שְׁמוֹת כא) אוֹ בֵּן יִגַּח אוֹ בַּת יִגַּח כַּמִּשְׁפָּט הַזֶּה יֵעָשֶׂה לוֹ, כְּמִשְׁפַּט שׁוֹר בְּשׁוֹר כָּךְ מִשְׁפַּט שׁוֹר בְּאָדָם, מַה שּׁוֹר בְּשׁוֹר תָּם מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק וּמוּעָד מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם, אַף שׁוֹר בְּאָדָם תָּם מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק וּמוּעָד מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם: רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר אַף תָּם שֶׁחָבַל בְּאָדָם מְשַׁלֵּם בַּמּוֹתָר נֶזֶק שָׁלֵם. דְּדָרֵישׁ כַּמִּשְׁפָּט הַזֶּה, לְדִינָא דִּסְלִיק הַאי קְרָא מִנֵּיהּ, דִּבְשׁוֹר מוּעָד מַיְרֵי. וְהָכִי קָאָמַר קְרָא, כַּמִּשְׁפָּט הַזֶּה שֶׁל שׁוֹר מוּעָד שֶׁמְּשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם, יֵעָשֶׂה לוֹ לְכָל שׁוֹר שֶׁנָּגַח אֶת הָאָדָם וַאֲפִלּוּ הוּא שׁוֹר תָּם. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי עֲקִיבָא:

תוספות יום-טוב

כז  חֲצִי נֶזֶק. וּמִגּוּפוֹ. דְּאִם הָאֶחָד אֵינוֹ שָׁוֶה כָּל כָּךְ, אֵינוֹ מְנַכֶּה לוֹ אֶלָּא מַה שֶּׁיּוּכַל לִגְבּוֹת מִגּוּפוֹ. נִמּוּקֵי יוֹסֵף: כח וְכֵן לְשׁוֹן רַשִׁ"י. וְכָתַב עָלָיו הָרֹא"שׁ וְזֶה לְשׁוֹנוֹ, לוֹמַר לְךָ שֶׁהַתָּם מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם בִּנְגִיחָה זוֹ. כְּגוֹן אִם חָבַל מוּעָד בַּתָּם חֲמִשִּׁים וְתָם בַּמּוּעָד אַרְבָּעִים, הַדִּין נוֹתֵן שֶׁיְּשַׁלֵּם הַמּוּעָד בַּתָּם שְׁלֹשִׁים, קָא מַשְׁמַע לָן שֶׁאֵין מְשַׁלֵּם אֶלָּא עֲשָׂרָה, דְּהַיְנוּ יוֹתֵר עַל מַה שֶּׁהִזִּיקוֹ תָּם. וּסְבָרָתוֹ מִשּׁוּם שֶׁהִתְחִילוּ כְּאַחַת אֵין כָּאן חֲבָלָה אֶלָּא בַּמּוֹתָר. הָרֹא"שׁ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

רמב"ם

שני שוורים תמים שחבלו זה את זה כו': משלמין במותר הוא שישום כמה יתחייב זה במה שהזיק וכמה יתחייב השני ג"כ ואם נשתוו הנזקין יצא הא' בא'. ואם הותיר נזק הא' שהיה ראוי לשלם הא' מהם יותר ממה שראוי לשלם האחר ישלם מי שהזיקו יותר שיעור המותר ובזה אין צריך למשול משל לפי שהוא מבואר. ומה שאמר הכתוב או בן יגח או בת יגח כמשפט הזה יעשה לו מחלוקת ר' עקיבא וחכמים בפי' זה הפסוק חכמים אומרים כמשפט שור בשור כך משפט [שור] באדם כלומר שהתם חייב חצי נזק והמועד נזק שלם וכבר קדם לנו שהכל מסכימין אדם מועד לעולם ור"ע אומר כמשפט הזה שהוא שור המועד לפי שבו הכתוב הזה מדבר כך יהיה לעולם דין שור שחבל באדם בין שהוא מועד בין שהוא תם. ואין הלכה כרבי עקיבא:

בבא קמא פרק ג משנה ט

שׁוֹר שָׁוֶה מָנֶה שֶׁנָּגַח שׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם, וְאֵין הַנְּבֵלָה יָפָה כְלוּם, נוֹטֵל אֶת הַשּׁוֹר. שׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם שֶׁנָּגַח שׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם, וְאֵין הַנְּבֵלָה יָפָה כְלוּם, אָמַר רַבִּי מֵאִיר, עַל זֶה נֶאֱמַר (שמות כא) וּמָכְרוּ אֶת הַשּׁוֹר הַחַי וְחָצוּ אֶת כַּסְפּוֹ. אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוּדָה, וְכֵן הֲלָכָה, קִיַּמְתָּ וּמָכְרוּ אֶת הַשּׁוֹר הַחַי וְחָצוּ אֶת כַּסְפּוֹ, וְלֹא קִיַּמְתָּ (שם) וְגַם אֶת הַמֵּת יֶחֱצוּן, וְאֵיזֶה, זֶה שׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם שֶׁנָּגַח שׁוֹר שָׁוֶה מָאתַיִם, וְהַנְּבֵלָה יָפָה חֲמִשִּׁים זוּז, שֶׁזֶּה נוֹטֵל חֲצִי הַחַי וַחֲצִי הַמֵּת, וְזֶה נוֹטֵל חֲצִי הַחַי וַחֲצִי הַמֵּת:

ברטנורא

וְכֵן הֲלָכָה. וַדַּאי כֵּן הֲלָכָה דְּמָנֶה נוֹתֵן לוֹ דְּהַיְנוּ חֲצִי נֶזֶק. אֲבָל אֵין זֶה שׁוֹר הָאָמוּר בַּתּוֹרָה, דְּקִיַּמְתָּ וּמָכְרוּ אֶת הַשּׁוֹר הַחַי וְגוֹ'. וּפְלֻגְתָּא דְּרַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי יְהוּדָה הוּא בִּשְׁבַח נְבֵלָה, כְּגוֹן שֶׁבִּשְׁעַת מִיתָה לֹא הָיְתָה שָׁוָה כְּלוּם, וְנִתְיַקְּרָה אַחַר כָּךְ וְהִיא שָׁוָה לְהַאֲכִילָהּ לַכְּלָבִים אוֹ לְמָכְרָהּ לַנָּכְרִי, רַבִּי מֵאִיר סָבַר שְׁבַח נְבֵלָה דְּנִזָּק הָוֵי, וְלֹא שָׁקֵיל בָּהּ מַזִּיק כְּלוּם אֶלָּא נוֹתֵן לוֹ חֲצִי נִזְקוֹ, וְהַיְנוּ דְּקָאָמַר רַבִּי מֵאִיר עַל זֶה נֶאֱמַר וּמָכְרוּ אֶת הַשּׁוֹר הַחַי וְחָצוּ אֶת כַּסְפּוֹ, כְּלוֹמַר שֶׁצָּרִיךְ לִתֵּן לוֹ דְּמֵי חֲצִי נִזְקוֹ מִדְּמֵי שׁוֹר הַחַי וְאֵינוֹ מְנַכֶּה לוֹ כְּלוּם בַּעֲבוּר הַשֶּׁבַח שֶׁהִשְׁבִּיחָה הַנְּבֵלָה. וְרַבִּי יְהוּדָה סָבַר דַּחֲצִי שְׁבַח נְבֵלָה דְּמַזִּיק הָוֵי, וּכְשֶׁבָּא מַזִּיק לְשַׁלֵּם לַנִּזָּק דְּמֵי חֲצִי נִזְקוֹ, מְנַכֶּה לוֹ חֲצִי שֶׁבַח שֶׁהִשְׁבִּיחָה הַנְּבֵלָה מִשְּׁעַת מִיתָה עַד שְׁעַת הַעֲמָדָה בַּדִּין, וְהַיְנוּ דְּקָאָמַר רַבִּי יְהוּדָה לְרַבִּי מֵאִיר קִיַּמְתָּ וּמָכְרוּ אֶת הַשּׁוֹר הַחַי וְלֹא קִיַּמְתָּ וְגַם אֶת הַמֵּת יֶחֱצוּן, שֶׁצָּרִיךְ לַחֲלֹק הַשֶּׁבַח שֶׁהִשְׁבִּיחַ הַמֵּת, וְשָׁקַל לֵיהּ מַזִּיק פַּלְגָּא. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה:

תוספות יום-טוב

כט  הַשּׁוֹר. קָא מַשְׁמַע לָן דְּהֻחְלַט הַשּׁוֹר כְּרַבִּי עֲקִיבָא. וּדְלֹא כְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל דְּאָמַר יוּשַׁם הַשּׁוֹר, דְּמַזִּיק בַּעַל חוֹב דְּנִזָּק הוּא, וְיִתֵּן לוֹ הַמַּזִּיק דְּמֵי הַשּׁוֹר. גְּמָרָא: ל  וְלֹא קִיַּמְתָּ כוּ'. וְרַבִּי מֵאִיר מְקַיְּמוֹ פְּחָת שֶׁפִּחֲתָה מִיתָה מַחֲצִין בַּחַי, שֶׁאִם פָּחֲתָה מִשְּׁעַת מִיתָה וְעַד שְׁעַת הַעֲמָדָה בַּדִּין, פְּחָת דְּנִזָּק. וְרַבִּי יְהוּדָה אִי לְמַחֲצִין בַּחַי לְחוּד קָאָתֵי, אִם כֵּן נִכְתֹּב וְאֶת, מַאי וְגַם, שְׁמַע מִנַּהּ תַּרְתֵּי, דְּשַׁתְּפֵיהּ רַחְמָנָא בִּשְׁבָחָא. וּמִיהוּ אִם עָלָה הַשֶּׁבַח יוֹתֵר מֵהֶזֵּקוֹ לֹא פָּלֵיג בִּשְׁבָחָא דִּבְעָלִים מְשַׁלְּמִין וְאֵין בְּעָלִים נוֹטְלִין. גְּמָרָא. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

רמב"ם

שור שוה מנה שנגח שור שוה מאתים כו': שור שוה מאתים שנגח שור שוה מאתים כו': מחלוקת ר"י ור"מ בשבח נבלה. וזה לפי שעיקר בידינו נבלה לבעלים כלומר לניזק וישומו אותה לו בשויה והוא מה שאמר הכתוב והמת יהיה לו וישלם לו עליו חצי נזק אם היה תם או נזק שלם אם הוא מועד כי מה שאמר יתברך וחצו את כספו ר"ל שיתחייב הניזק במחצית החציין לבד וזהו מה שאמרו פחת שפחתתו מיתה חולקין והוא הנראה למעיין. ומה שנאמר ומכרו את השור החי רצונו לומר שהתם משלם חצי נזק מגופו כמו שקדם ואין בכל העקרים האלו מחלוקת. אבל מחלוקת ר"מ ור' יהודה כשהנבלה שוה סמוך למיתה על דרך המשל דינר והוסיפו דמיה והיא שוה קודם שיעמדו בדין שני דינרין ר"י אומר וגם את המת יחצון יחשב לו בדינר וחצי וישלם לו לתשלום חצי נזק כי הדינר שהותיר חולקין אותו ור"מ אומר לא יחשב לו אלא הדינר שהוא היה שוה בשעת מיתה כמו שנא' והמת יהיה לו כלומר כל מה שהותיר המת במותו לניזק. וכמו כן כשהנבלה אינה יפה כלום בשום פנים בשעת מיתה ואח"כ היא שוה כסף ר"מ אומר לא יחשב באותן הדמים אלא יתן לו חצי נזק וזהו שאמר על זה נאמר ומכרו את השור החי וחצו את כספו ור' יהודה אומר יחשב לו בחצי מה ששוה הנבילה לפי שדמיה כולן שבח הוא כי לא היתה שוה שום דבר בשעת מיתתה והוא מה שאמר ר"י לחלוק עליו קיימת ומכרו את השור החי ולא קיימת וגם את המת יחצון. והלכה כר"י:

בבא קמא פרק ג משנה י

יֵשׁ חַיָּב עַל מַעֲשֵׂה שׁוֹרוֹ וּפָטוּר עַל מַעֲשֵׂה עַצְמוֹ, פָּטוּר עַל מַעֲשֵׂה שׁוֹרוֹ וְחַיָּב עַל מַעֲשֵׂה עַצְמוֹ. שׁוֹרוֹ שֶׁבִּיֵּשׁ, פָּטוּר, וְהוּא שֶׁבִּיֵּשׁ, חַיָּב. שׁוֹרוֹ שֶׁסִּמֵּא אֶת עֵין עַבְדּוֹ, וְהִפִּיל אֶת שִׁנּוֹ, פָּטוּר, וְהוּא שֶׁסִּמֵּא אֶת עֵין עַבְדּוֹ, וְהִפִּיל אֶת שִׁנּוֹ, חַיָּב. שׁוֹרוֹ שֶׁחָבַל בְּאָבִיו וְאִמּוֹ, חַיָּב, וְהוּא שֶׁחָבַל בְּאָבִיו וְאִמּוֹ, פָּטוּר. שׁוֹרוֹ שֶׁהִדְלִיק אֶת הַגָּדִישׁ בְּשַׁבָּת, חַיָּב, וְהוּא שֶׁהִדְלִיק אֶת הַגָּדִישׁ בְּשַׁבָּת, פָּטוּר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ:

ברטנורא

שׁוֹרוֹ שֶׁבִּיֵּשׁ פָּטוּר. דִּכְתִיב אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ, וְלֹא שׁוֹר בַּעֲמִיתוֹ. אִי נַמִּי, אֵין הַמְבַיֵּשׁ חַיָּב אֶלָּא כְּשֶׁמְּבַיֵּשׁ בְּכַוָּנָה, וְשׁוֹר לָאו מְכַוֵּן לְבַיֵּשׁ הוּא: שׁוֹרוֹ שֶׁסִּמֵּא אֶת עֵין עַבְדּוֹ פָּטוּר. וְאֵין הָעֶבֶד יוֹצֵא בֶּן חוֹרִין עַל יָדוֹ: וְהוּא שֶׁסִּמֵּא אֶת עֵין עַבְדּוֹ חַיָּב. שֶׁנֶּאֱמַר (שְׁמוֹת כא) לַחָפְשִׁי יְשַׁלְּחֶנּוּ: שׁוֹרוֹ שֶׁחָבַל בְּאָבִיו וּבְאִמּוֹ חַיָּב. בְּתַשְׁלוּמֵי נֶזֶק: וְהוּא שֶׁחָבַל בְּאָבִיו וּבְאִמּוֹ פָּטוּר. מִן הַתַּשְׁלוּמִין. שֶׁאֵין אָדָם מֵת וּמְשַׁלֵּם: שׁוֹרוֹ שֶׁהִדְלִיק אֶת הַגָּדִישׁ בְּשַׁבָּת חַיָּב. חֲצִי נֶזֶק. דִּמְשֻׁנֶּה הוּא לד:

תוספות יום-טוב

לא  פָּטוּר. הוּא הַדִּין לִשְׁאָר אַרְבָּעָה דְּבָרִים לְבַד מִנֶּזֶק, דְּאָדָם חַיָּב וְשׁוֹר פָּטוּר. וְכָל שֶׁכֵּן בֹּשֶׁת, דְּבָעֵי כַּוָּנָה טְפֵי. אֶלָּא דְּנָקַט בֹּשֶׁת לְאַשְׁמְעִינַן הוּא דּוּמְיָא דְּשׁוֹרוֹ, מַה שּׁוֹרוֹ מִתְכַּוֵּן לְהַזִּיק וְאֵין מִתְכַּוֵּן לְבַיֵּשׁ, אַף הוּא אַף עַל גַּב שֶׁאֵין מִתְכַּוֵּן חַיָּב. נִמּוּקֵי יוֹסֵף: לב  בְּאָבִיו וְאִמּוֹ. דְּמָרֵיהּ. נִמּוּקֵי יוֹסֵף: לג  שׁוֹרוֹ כוּ' בְּשַׁבָּת. שׁוֹר אֲפִלּוּ בְּחֹל חַיָּב. וּמִיהוּ חֲצִי נֶזֶק, דִּמְשֻׁנֶּה הוּא. אֶלָּא נָקַט שׁוֹר בְּשַׁבָּת לְאַשְׁמוֹעִינַן דְּמַיְרֵי בְּאָדָם דּוּמְיָא דְּשׁוֹר דַּעֲבֵיד בְּשׁוֹגֵג וַאֲפִלּוּ הָכִי פָּטוּר מִתַּשְׁלוּמִין. נִמּוּקֵי יוֹסֵף: לד וְלֹא דָּמִי לַחֲרָרָה דְּפֶרֶק ב' מִשְׁנָה ג' דִּצְרוֹרוֹת קָרֵי לָהּ. וְנָפְקָא מִנַּהּ לְשַׁלֵּם מִן הָעֲלִיָּה, דַּחֲרָרָה אוֹרְחָא שֶׁנִּדְבָּקִין בָּהּ גֶּחָלִים:

רמב"ם

יש חייב על מעשה שורו ופטור על מעשה וכו': עוד יתבאר לך כי המבייש ואפי' הוא אדם לא יחוייב בדין הבשת עד שיהיה מתכוין כ"ש כשביישו שורו שהוא פטור. וכבר ידעת כי מן העקרים שלנו אין אדם מת ומשלם ובארנו זה בשלישי ממסכת כתובות. ומה שאמרו הוא שסימא את עין עבדו והפיל את שינו חייב ר"ל שיצא העבד בן חורין כמו שפי' הכתוב זו היא החובה שנתחייב בה:

בבא קמא פרק ג משנה יא

שׁוֹר שֶׁהָיָה רוֹדֵף אַחַר שׁוֹר אַחֵר, וְהֻזַּק, זֶה אוֹמֵר שׁוֹרְךָ הִזִּיק, וְזֶה אוֹמֵר לֹא כִי, אֶלָּא בְסֶלַע לָקָה, הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה. הָיוּ שְׁנַיִם רוֹדְפִים אַחַר אֶחָד, זֶה אוֹמֵר שׁוֹרְךָ הִזִּיק, וְזֶה אוֹמֵר שׁוֹרְךָ הִזִּיק, שְׁנֵיהֶם פְּטוּרִין. אִם הָיוּ שְׁנֵיהֶן שֶׁל אִישׁ אֶחָד, שְׁנֵיהֶן חַיָּבִין. הָיָה אֶחָד גָּדוֹל וְאֶחָד קָטָן, הַנִּזָּק אוֹמֵר גָּדוֹל הִזִּיק, וְהַמַּזִּיק אוֹמֵר לֹא כִי, אֶלָּא קָטָן הִזִּיק. אֶחָד תָּם וְאֶחָד מוּעָד, הַנִּזָּק אוֹמֵר, מוּעָד הִזִּיק, וְהַמַּזִּיק אוֹמֵר לֹא כִי, אֶלָּא תָם הִזִּיק, הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה. הָיוּ הַנִּזּוֹקִין שְׁנַיִם, אֶחָד גָּדוֹל וְאֶחָד קָטָן, וְהַמַּזִּיקִים שְׁנַיִם, אֶחָד גָּדוֹל וְאֶחָד קָטָן, הַנִּזָּק אוֹמֵר, גָּדוֹל הִזִּיק אֶת הַגָּדוֹל וְקָטָן אֶת הַקָּטָן, וּמַזִּיק אוֹמֵר לֹא כִי, אֶלָּא קָטָן אֶת הַגָּדוֹל וְגָדוֹל אֶת הַקָּטָן. אֶחָד תָּם וְאֶחָד מוּעָד, הַנִּזָּק אוֹמֵר, מוּעָד הִזִּיק אֶת הַגָּדוֹל וְתָם אֶת הַקָּטָן, וְהַמַּזִּיק אוֹמֵר לֹא כִי, אֶלָּא תָם אֶת הַגָּדוֹל וּמוּעָד אֶת הַקָּטָן, הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה:

ברטנורא

בְּסֶלַע לָקָה. מִתְחַכֵּךְ הָיָה בַּסֶּלַע וְלָקָה: הָיוּ שְׁנַיִם רוֹדְפִין אַחַר אֶחָד. שְׁנֵי שְׁוָרִים שֶׁל שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם רוֹדְפִים אַחַר שׁוֹר שֶׁל אָדָם אֶחָד: שְׁנֵיהֶם פְּטוּרִים. דְּתַרְוַיְהוּ מַדְּחוּ לֵיהּ: שְׁנֵיהֶם חַיָּבִים. בַּגְּמָרָא מְפָרֵשׁ לְמַתְנִיתִין כְּגוֹן שֶׁשְּׁנֵיהֶם תַּמִּין, שֶׁאֵין הַתָּם מְשַׁלֵּם אֶלָּא מִגּוּפוֹ. וְכִי אִיתְנְהוּ לְתַרְוַיְהוּ קַמָּן מִשְׁתַּלֵּם הַנִּזָּק חֲצִי נִזְקוֹ מִבֵּין שְׁנֵיהֶם לו, אֲבָל לֵיתְנְהוּ לְתַרְוַיְהוּ מָצֵי אָמַר לֵיהּ זִיל אַיְתֵי רְאָיָה דְּהַאי תּוֹרָא אַזְּקָךְ וַאֲשַׁלֵּם לָךְ לז: גָּדוֹל הִזִּיק. וְיֵשׁ בְּגוּפוֹ שָׁוֶה חֲצִי נֶזֶק: קָטָן הִזִּיק. וּדְמֵי הַקָּטָן תִּקַּח לח, וּמוֹתָר חֲצִי נִזְקְךָ תַּפְסִיד: קָטָן הִזִּיק אֶת הַגָּדוֹל. וְאַף עַל פִּי שֶׁחֲצִי נִזְקוֹ שֶׁל גָּדוֹל מְרֻבֶּה, לֹא תִּקַּח אֶלָּא קָטָן שֶׁלִּי, וַחֲצִי נִזְקוֹ שֶׁל קָטָן שֶׁלְּךָ קַח מִן הַגָּדוֹל. וְכָל הָנָךְ הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה דִּתְנִינַן בְּמַתְנִיתִין, אִם לֹא הֵבִיא רְאָיָה אֵין לוֹ כְּלוּם, וַאֲפִלּוּ דְּמֵי תָּם, וַאֲפִלּוּ קָטָן שֶׁהוֹדָה לוֹ אֵין לוֹ, שֶׁהַטּוֹעֵן אֶת חֲבֵרוֹ חִטִּין וְהוֹדָה לוֹ בִּשְׂעֹרִים פָּטוּר מ אַף מִדְּמֵי שְׂעֹרִים. וְאִי תָּפַס הַנִּזָּק מא שִׁעוּר מַה שֶּׁהוֹדָה לוֹ הַמַּזִּיק, לֹא מַפְּקִינַן מִנֵּיהּ מב:

תוספות יום-טוב

לה  לֹא כִי. פֵּרוּשׁ לֹא כֵן הָיָה. וּמָצִינוּ לִישְׁנָא דְּלֹא כִי בְּטַעֲנַת שֶׁמָּא, הִלְכָּךְ מַצִּית לְמֵימַר דְּנִזָּק טוֹעֵן בָּרִי וּמַזִּיק טוֹעֵן שֶׁמָּא, וַאֲפִלּוּ הָכִי תְּנַן הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה. וְאִם כֵּן שָׁמְעִינַן מֵהָא מַתְנִיתִין תַּרְתֵּי, חֲדָא דַּאֲפִלּוּ הֵיכָא דְּיֵשׁ רַגְלַיִם לַדָּבָר דְּהַאי תּוֹרָא אַזְּקֵיהּ מִדְּחָזִינְהוּ דְּקָא רָדִיף בַּתְרֵיהּ, לֹא אָמְרִינַן אִיהוּ אַזְּקֵיהּ אֲפִלּוּ בְּבָרִי וְשֶׁמָּא. וְאִידָךְ, דִּגְרָמָא בִּנְזָקִין פָּטוּר, דְּהָא הָכָא דְּמוֹדֶה נִתְבָּע דִּבְסֶלַע לָקָה מֵחֲמַת הַאִיךְ דַּהֲוָה קָא רָדִיף בַּתְרֵיהּ, וְאִשְׁתָּכַח דְּאִיהוּ גָּרַם לֵיהּ לְמִלְקָא בַּסֶּלַע, וַאֲפִלּוּ הָכִי פָּטוּר. הָרְמָ"ה וְנִמּוּקֵי יוֹסֵף: לו וְדַוְקָא כִּי אִיכָּא סַהֲדֵי דְּחַד מִנַּיְהוּ אַזִּיק הוּא דְּאָמְרִינַן שְׁנֵיהֶם חַיָּבִים. אֲבָל הֵיכָא דְּלֵיכָּא סַהֲדֵי בְּהָכִי, אַף עַל גַּב דְּמוֹדֶה מָרַיְהוּ דְּחַד מִנַּיְהוּ אַזִּיק, פָּטוּר. דְּהָא אֲפִלּוּ יוֹדֶה דְּהַאי תּוֹרָא הוּא דְּאַזִּיק נַמִּי לֹא מִחַיַּב, דְּקָיְמָא לָן פַּלְגָּא נִזְקָא קְנָסָא, וּמוֹדֶה בִּקְנָס פָּטוּר. נִמּוּקֵי יוֹסֵף: לז וְלֹא אָמְרִינַן כֵּיוָן דְּיֻחְלַט הַשּׁוֹר כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּמִשְׁנָה ט', מִשְּׁעַת נְגִיחָה קָם לֵיהּ בִּרְשׁוּת הַנִּזָּק, וּמִמַּה נַּפְשָׁךְ אִית לֵיהּ חֵלֶק בְּאֶחָד מֵהֶם, לֶהֱוֵי כִּשְׁנֵי שְׁוָרִים שֶׁל שְׁנֵי שֻׁתָּפִים שֶׁאִם נֶאֱבָד הָאֶחָד נֶאֱבָד לִשְׁנֵיהֶם, קָא מַשְׁמַע לָן דְּשָׁאנֵי הָכָא שֶׁלֹּא נִתְבָּרֵר בְּאֵיזֶה מֵהֶן הֲוָה לֵיהּ חֵלֶק, מָצֵי לְמֵימַר אַיְתֵי רְאָיָה דְּהַאי הוּא דְּאַזְּקָךְ. הָרֹא"שׁ: לח רַשִׁ"י. וּתְמֵהַנִי דְּהָא קָיְמָא לָן יֻחְלַט הַשּׁוֹר. וְאִם כֵּן לֹא יוּכַל לְסַלְּקוֹ בְּזוּזֵי. וּלְשׁוֹן נִמּוּקֵי יוֹסֵף, וְהַקָּטָן תִּקַּח. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב. וְלִי נִרְאֶה לְיַשֵּׁב דִּבְרֵי רַשִׁ"י זַ"ל עַל פִּי מַה שֶּׁכָּתַבְתִּי לְעֵיל בְּאוֹת ל"ו בְּשֵׁם הַנִּמּוּקֵי יוֹסֵף דְּדַוְקָא כִּי אִיכָּא סַהֲדֵי דְּחַד מִנַּיְהוּ אַזִּיק כוּ' אִם כֵּן כָּל הַצְּדָדִים הַנֶּאֱמָרִים הַיְנוּ לְחַיְּבוֹ בְּתַשְׁלוּמִין דַּהֲרֵי עַל כָּל פָּנִים אֶחָד מִמָּמוֹנוֹ הִזִּיק, אֲבָל לְעִנְיַן לְהַחְלִיט הַשּׁוֹר כֵּיוָן דְּאֵין הָעֵדִים יוֹדְעִים אֵיזֶה מֵהֶן הִזִּיק אָמְרִינַן לְעִנְיַן הַחְלָטַת הַקָּטָן דִּלְמָא הַגָּדוֹל הִזִּיק, וּלְעוֹלָם אֵינוֹ מְשַׁלֵּם לוֹ רַק דְּמֵי הַקָּטָן. וּלְשׁוֹן הַנִּמּוּקֵי יוֹסֵף, וְהַקָּטָן תִּקַּח, אֵינוֹ לְעִנְיַן הַחְלָטַת הַשּׁוֹר שֶׁיִּטְּלֶנּוּ בְּלֹא חֵפֶץ הַבְּעָלִים אִי רוֹצֶה לְסַלְּקוֹ בְּדָמִים, אֶלָּא שֶׁפֵּרוּשׁ טַעֲנַת הַמַּזִּיק הוּא. וְאַף אִי נֵימָא לְפָרֵשׁ לְשׁוֹן לֹא כִי שֶׁהַמַּזִּיק אוֹמֵר בָּרִי שֶׁהַקָּטָן הִזִּיק, עִם כָּל זֶה לְעִנְיַן הַהוּא חִיּוּבוֹ דְּהַחְלָטַת הַשּׁוֹר הָוֵי מוֹדֶה בִּקְנָס, דְּהָא מִצַּד הַעֲדָאַת הָעֵדִים אִי אֶפְשָׁר לְהַחְלִיט שׁוּם אֶחָד מֵהֶן, עוֹד זֹאת דַּהֲוֵי טְעָנוֹ חִטִּין וְהוֹדָה לוֹ בִּשְׂעֹרִים דַּהֲרֵי הַנִּזָּק אוֹמֵר שֶׁהַגָּדוֹל נֶחְלַט לוֹ וְאֵין לוֹ בְּגוּף הַקָּטָן כְּלוּם, וְדַוְקָא לְחַיֵּב מָמוֹן אָמְרִינַן דְּעַל כָּל פָּנִים דְּמֵי הַקָּטָן יִקַּח. וְאֵין כָּאן מָקוֹם לְהַאֲרִיךְ: לט  מוּעָד. אַשְׁמְעִינַן דַּאֲפִלּוּ לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר דְּאָמַר בְּבָבָא בַּתְרָא דַּף צ"ג גָּמָל הָאוֹחֵר בֵּין הַגְּמַלִּים בְּיָדוּעַ שֶׁזֶּה הֲרָגוֹ, מוֹדֶה הָכָא דְּלֹא תָּלִינַן בַּמּוּעָד, כֵּיוָן דִּשְׁנֵיהֶם רָצִין. תּוֹסָפוֹת: מ וּבְאֶחָד תָּם וְאִי נַמִּי בְּשֶׁשְּׁנֵיהֶם תַּמִּים בְּלָאו הַאי טַעֲמָא פָּטוּר, דְּהָא מוֹדֶה בִּקְנָס פָּטוּר: מא הַיְנוּ אִי תָּפַס בְּסָהֲדֵי. אֲבָל בְּלֹא סָהֲדֵי דְּאִית לֵיהּ מִגּוֹ דְּלֹא הָיוּ דְּבָרִים מֵעוֹלָם אֲפִלּוּ שִׁעוּר תְּבִיעָתוֹ, כְּשֶׁתּוֹבֵעַ בָּרִי, לֹא מַפְּקִינַן מִנֵּיהּ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: מב וְאַף עַל פִּי שֶׁמּוֹדֶה בִּקְנָס פָּטוּר. פַּלְגָּא נִזְקָא שָׁאנֵי מִשְּׁאָר קְנָסוֹת, שֶׁאִם תָּפַס אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ. הָרֹא"שׁ:

רמב"ם

שור שהיה רודף אחר שור אחר והוזק כו': כל זה מבואר וברור ומה שאמר המוציא מחברו עליו הראיה אם לא יביא ראיה אין לו כלום. ואפילו הדבר שהודה בו המזיק אין לו באמרו תם הזיק או קטן הזיק לפי שעיקר הוא בידינו בדינים טענו חטים והודה לו בשעורים פטור אף מדמי שעורים אבל אם תפש הניזק שיעור מה שהודה לו המזיק זכה בו ואין מוציאים אותו מידו. וכמו כן אם בא ברשות הטוען חטים שיעור מה שהודה לו מן השעורים אין מוציאין מידו:
לראש הדף גלול מסך