בס"ד

יום חמישי, כ' באייר התשפ"ו

משנה יומית

כל השונה הלכות בכל יום, מובטח לו שהוא בן העולם הבא

ניווט ואפשרויות

משנה יומית פרק יומי

ברטנורא עיקר תוי"ט רמב"ם

בבא מציעא פרק ב משנה א

אֵלּוּ מְצִיאוֹת שֶׁלּוֹ, וְאֵלּוּ חַיָּב לְהַכְרִיז. אֵלּוּ מְצִיאוֹת שֶׁלּוֹ, מָצָא פֵרוֹת מְפֻזָּרִין, מָעוֹת מְפֻזָּרוֹת, כְּרִיכוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְעִגּוּלֵי דְבֵלָה, כִּכָּרוֹת שֶׁל נַחְתּוֹם, מַחֲרוֹזוֹת שֶׁל דָּגִים, וַחֲתִיכוֹת שֶׁל בָּשָׂר, וְגִזֵּי צֶמֶר הַבָּאוֹת מִמְּדִינָתָן, וַאֲנִיצֵי פִשְׁתָּן, וּלְשׁוֹנוֹת שֶׁל אַרְגָּמָן, הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כָּל שֶׁיֶּשׁ בּוֹ שִׁנּוּי, חַיָּב לְהַכְרִיז. כֵּיצַד. מָצָא עִגּוּל וּבְתוֹכוֹ חֶרֶס, כִּכָּר וּבְתוֹכוֹ מָעוֹת. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר, כָּל כְּלֵי אֶנְפּוֹרְיָא אֵינוֹ חַיָּב לְהַכְרִיז:

ברטנורא

אֵלּוּ מְצִיאוֹת. מָצָא פֵרוֹת מְפֻזָּרִים. סְתָמָן נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים ^א וְהֶפְקֵר הֵם: מָעוֹת מְפֻזָּרוֹת. הוֹאִיל וְאֵין לָהֶם סִימָן נִכָּר, כְּבָר אִיַּאוּשֵׁי אִיַּאַשׁ וְהֶפְקֵר הֵן. וְהַיְנוּ טַעֲמָא דְּכֻלְּהוּ: כְּרִיכוֹת. עֳמָרִים קְטַנִּים ^ב: בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. שֶׁהַכֹּל דָּשִׁים עֲלֵיהֶם, וַאֲפִלּוּ הָיָה בָּהֶן סִימָן, נִפְסָד ^ג: שֶׁל נַחְתּוֹם. אֵין בָּהֶם סִימָן, שֶׁכֻּלָּם שָׁוִים. אֲבָל שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת יֵשׁ לָהֶם סִימָן: הַבָּאוֹת מִמְּדִינָתָן. לַאֲפוֹקֵי הַבָּאוֹת מִבֵּית הָאֻמָּן, כִּדְקָתָנֵי סֵיפָא: וּלְשׁוֹנוֹת שֶׁל אַרְגָּמָן. צֶמֶר צָבוּעַ אַרְגָּמָן, וּמָשׁוּךְ כְּמִין לָשׁוֹן: מָצָא עִגּוּל. שֶׁל דְּבֵלָה: אֶנְפּוֹרְיָא. כֵּלִים חֲדָשִׁים שֶׁלֹּא שְׂבַעְתָּן הָעַיִן ^ז וְאֵין לַבְּעָלִים בָּהֶם טְבִיעַת עַיִן. שֶׁפְּעָמִים שֶׁמַּחֲזִירִים אֲבֵדָה בִּטְבִיעוּת עֵינָא, כְּגוֹן לְצוּרְבָּא מֵרַבָּנָן דְּלֹא מְשַׁנֵּי בְּדִבּוּרֵיהּ. וְאִלּוּ הַכֵּלִים שֶׁיָּדוּעַ שֶׁאֵין לְבַעֲלֵיהֶן בָּהֶן טְבִיעוּת עַיִן אֵינוֹ חַיָּב לְהַכְרִיז. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר. וְאֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁמְּצָאָן אֶחָד אֶחָד. אֲבָל מְצָאָן שְׁנַיִם שְׁנַיִם חַיָּב לְהַכְרִיז ^ח, דְּמִנְיָנָא הָוֵי סִימָן. וְהַמּוֹצֵא מְצִיאָה בִּסְרַטְיָא ^ט וּפְלַטְיָא ^י גְּדוֹלָה בְּעִיר שֶׁרֻבָּהּ נָכְרִים, אֲפִלּוּ דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סִימָן אֵינוֹ חַיָּב לְהַכְרִיז. וּבְעִיר שֶׁרֻבָּהּ יִשְׂרָאֵל, חַיָּב לְהַכְרִיז:

תוספות יום-טוב

א הָרַמְבַּ"ם. וּפֵרְשׁוּ דְּטַעֲמוֹ דְּאַגַּב יְקָרַיְהוּ וַחֲשִׁיבוּתַיְהוּ מְמַשְׁמֵשׁ בְּהוּ בְּכָל שָׁעָה, וְיָדַע שֶׁנָּפְלוּ מִמֶּנּוּ, וְכֵיוָן שֶׁלֹּא בָּא וּנְטָלָן וַדַּאי נִתְיָאֵשׁ, לְפִי שֶׁאֵין בּוֹ סִימָן וַהֲרֵי הֵן הֶפְקֵר. וּבְמָעוֹת מְפֻזָּרוֹת מְפָרֵשׁ בַּגְּמָרָא דְּאָדָם מְמַשְׁמֵשׁ בְּכִיסוֹ בְּכָל שָׁעָה. וְכֵן בְּכֻלָּן. וְכֵיוָן שֶׁאֵין בָּהֶן סִימָן מִתְיָאֵשׁ מִיָּד, שֶׁגַּם בִּמְקוֹמָן אֵין סִימָן, שֶׁלְּכָל אֵלּוּ אֵין דֶּרֶךְ לְהַנִּיחָן עַל גַּבֵּי קַרְקַע, וְדֶרֶךְ נְפִילָה בָּאוּ שָׁם וְאֵין יָדוּעַ מְקוֹמָן: ב כְּמוֹ מְאַלְּמִים אֲלוּמִים [בְּרֵאשִׁית לז], מְתַרְגֵּם בַּיְרוּשַׁלְמִי מְכַּרְכִין כְּרִיכִין. רַשִׁ"י. וְדַוְקָא קְטַנִּים, דְּאִלּוּ גְּדוֹלִים הָוֵי מָקוֹם סִימָן: ג וּלְפִיכָךְ מָקוֹם נַמִּי לֹא הָוֵי סִימָן, דְּמִתְגַּלְגְּלֵי בְּרַגְלֵי אָדָם וּבְהֵמָה וְאֵינָם נִמְצָאוֹת בַּמָּקוֹם שֶׁנָּפְלוּ תְּחִלָּה. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: ד בָּשָׂר. מוֹקֵי בַּגְּמָרָא כְּשֶׁנָּהֲגוּ הַטַּבָּחִים לַעֲשׂוֹת הַחֲתִיכוֹת שָׁוִים בַּמִּשְׁקָל: ה מִמְּדִינָתָן. כְּמוֹת שֶׁהֵן גְּזוּזוֹת כִּשְׁאָר כָּל גִּזּוֹת הַמְּדִינָה, לַאֲפוֹקֵי הַבָּאוֹת מִבֵּית הָאֻמָּן כוּ'. רַשִׁ"י: ו חֶרֶס. כְּגוֹן שֶׁאֵין דֶּרֶךְ לִתְּנָם בְּתוֹכוֹ אֶלָּא מֵאֵלָיו נָפַל לְתוֹכָן קָסָבַר רַבִּי יְהוּדָה דַּהֲוֵי סִימָן, לְפִי שֶׁלִּפְעָמִים יִתֵּן אֶל לִבּוֹ לִזְכֹּר שֶׁהוּא בְּתוֹכוֹ וְאוֹמֵר אוֹתוֹ לְסִימָן. טוּר: ז וּלְשׁוֹן אֶנְפּוֹרְיָא נוֹטְרִיקוֹן אֵין פֹּה רְאָיָה. רַשִׁ"י. וּלְשׁוֹן טְבִיעַת עַיִן מֻרְגָּל בַּגְּמָרָא. וְנִרְאֶה לִי שֶׁהוּא לְשׁוֹן מִקְרָא (יִרְמְיָה לח) הָטְבְּעוּ בַבֹּץ, וְהַמְכֻוָּן שֶׁעַל יְדֵי שֶׁשְּׂבַעְתָּן הָעַיִן הָוֵי כְּאִלּוּ טָבַע וְנִשְׁקַע בַּכְּלִי עַד שֶׁמַּכִּירוֹ הֵיטֵב הֵיטֵב: ח וְהִקְשָׁה הַכֶּסֶף מִשְׁנֶה מַאי שְׁנָא מִמְּצָאָן מַטְבְּעוֹת דְּבָעִינַן שְׁלֹשָׁה כְּדִתְנַן לְקַמָּן. וְתֵרֵץ הָרְמָ"א דְּדַוְקָא מַטְבְּעוֹת שֶׁדַּרְכָּן שֶׁל בְּנֵי אָדָם לָשֵׂאת אֶצְלָן מָעוֹת וְדַרְכָּן לְאַבְּדָן דֶּרֶךְ נְפִילָה, לְכָךְ בָּעֵי כְּמִגְדָּל, אֲבָל מְחָטִין וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן שֶׁאֵין דַּרְכָּן לָשֵׂאתָן אֶלָּא הַצָּרִיךְ לָהֶן, וְהוּא יוֹדֵעַ וּמְדַקְדֵּק בַּמִּנְיָן, וְעַל כֵּן הָוֵי סִימָן: ט מָקוֹם שֶׁהוֹלְכִין שָׁם רַבִּים תָּדִיר, וְהוּא דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ: י שׁוּק גָּדוֹל שֶׁל מִקָּח וּמִמְכָּר:

רמב"ם

אלו מציאות שלו ואלו חייב להכריז כו': רבי יהודה אומר כל מה שיהיה בו סימן יכריז לפי שאפשר לבעליו שיאמר אותו סימן ויחזיר לו את שלו: וכלי אנפוריא הם כלים חדשים שלא נשתמשו ביד הבעלים בענין שיוכלו להכירם שאם נשתמשו בהם עד שיוכלו להכירם יש להראותם לאותו שטען שאבדן ואם הכירן יחזרו אותם לו אם האיש נאמן כמו שאמרו שתלמיד חכם הגון יחזירו לו אבדתו בטביעת עינא ולפי שזה לא נשתמש עד שיהיה לבעליו בהן טביעת עין אינו חייב להכריז: וכשימצא מהם שנים או יותר כמו שני מחטין או שני שפודין וכיוצא בהן מן המנין הוא סימן וחייב להכריז וכל זה כשימצא ברשות היחיד שמעטים עוברים בהם אבל מי שמצא דבר בסרטיא ופלטיא גדולה אפילו היה דבר שיש בו סימן הרי הוא שלו ובלבד שיהיה המקום רוב כנענים אבל אם רוב ישראל יכריז והלכה כרבי יהידה והלכה כרבי שמעון בן אלעזר:

בבא מציעא פרק ב משנה ב

וְאֵלוּ חַיָּב לְהַכְרִיז, מָצָא פֵרוֹת בִּכְלִי אוֹ כְלִי כְּמוֹת שֶׁהוּא, מָעוֹת בְּכִיס אוֹ כִיס כְּמוֹת שֶׁהוּא, צִבּוּרֵי פֵרוֹת, צִבּוּרֵי מָעוֹת, שְׁלשָׁה מַטְבְּעוֹת זֶה עַל גַּב זֶה, כְּרִיכוֹת בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, וְכִכָּרוֹת שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת, וְגִזֵּי צֶמֶר הַלְּקוּחוֹת מִבֵּית הָאֻמָּן, כַּדֵּי יַיִן וְכַדֵּי שֶׁמֶן, הֲרֵי אֵלּוּ חַיָּב לְהַכְרִיז:

ברטנורא

בִּכְלִי. וּכְלִי יֵשׁ בּוֹ סִימָן: כְּמוֹת שֶׁהוּא. רֵיקָן: צִבּוּרֵי פֵרוֹת. סִימָנָן, מִנְיָן אוֹ מָקוֹם: שְׁלֹשָׁה מַטְבְּעוֹת זֶה עַל גַּב זֶה. אוֹ יוֹתֵר. וְהַמַּכְרִיז מַכְרִיז מַטְבְּעוֹת מָצָאתִי ^יא, וְזֶה בָּא וְאוֹמֵר כָּךְ וְכָךְ הָיוּ וְהָיוּ מֻנָּחִים זֶה עַל זֶה ^יב:

תוספות יום-טוב

יא דְּכָל מַה שֶּׁהַמּוֹצֵא יָכוֹל לְקָרֵב הַדָּבָר מְקָרֵב. וּמִשּׁוּם הָכִי מַכְרִיז טִבְעֵי כְּדֵי שֶׁיָּבִין הָאוֹבֵד שֶׁרַבִּים הָיוּ. נִמּוּקֵי יוֹסֵף: יב וְכֵן כָּתַב הַנִּמּוּקֵי יוֹסֵף כָּךְ כוּ' וּמֻנָּחִים כוּ'. וְקָשְׁיָא דְּהָא מִנְיָן לְחוּד הָוֵי סִימָן כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַ"ב בְּצִבּוּרֵי פֵרוֹת. וְהָרֹא"שׁ כָּתַב גַּם בְּכָאן דְּלֹא בָּעִינַן לְסִימָן אֶלָּא שֶׁיֹּאמַר הַמִּנְיָן, וְהָא דְּבָעִינַן כְּמִגְדָּל מִשּׁוּם דְּאִי לָאו הָכִי אָז תָּלִינַן דִּבְדֶרֶךְ נְפִילָה נָפַל וּמִתְיָאֵשׁ הָאוֹבֵד, כִּי לֹא יָכוֹל לִתֵּן סִימָן בְּמִנְיָנָן כוּ', וְצָרִיךְ לוֹמַר דִּתְרֵי אִתְרְמֵי וְנָפְלֵי, דְּאִם לֹא כֵן תְּרֵי נַמִּי יִתֵּן סִימָן מָקוֹם. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: יג בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד. כְּגוֹן בְּשָׂדֶה זְרוּעָה שֶׁאֵין רֹב בְּנֵי אָדָם דּוֹרְכִין בָּהּ, וְיֵשׁ מִעוּט שֶׁהוֹלְכִין בָּהּ. רַשִׁ"י: יד חַיָּב כוּ'. לִכְאוֹרָה קָשֶׁה, הָא תָּנֵי לֵיהּ רֵישָׁא. אֲבָל בַּגְּמָרָא, דְּכַדֵּי יַיִן וְשֶׁמֶן רְגִילוּת הוּא דְּכֻלָּן שָׁוִין, וְכֵן הֵם מְלֵאִים, דְּאָז אֵין סִימָן לוֹמַר כַּמָּה יַיִן יֵשׁ בּוֹ. וְהָא דְּחַיָּב לְהַכְרִיז מַיְרֵי שֶׁרְשׁוּמִין הֵם וְיֵשׁ לְכָל בַּעַל הַבַּיִת רֹשֶׁם בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְקֹדֶם שֶׁנִּפְתְּחוּ הָאוֹצָרוֹת לִמְכֹּר הוּא דִתְנַן חַיָּב לְהַכְרִיז, דִּלְאַחַר שֶׁנִּפְתְּחוּ כוּ' בַּעַל הַבַּיִת אֶחָד מוֹכֵר לְהַרְבֵּה חֶנְוָנִים וְכֻלָּם רְשׁוּמִים בְּעִנְיָן אֶחָד לֹא הָוֵי רֹשֶׁם סִימָן:

רמב"ם

ואלו חייב להכריז מצא פירות בכלי כו': כלי כמות שהוא וכיס מעות כמות שהוא הוא שימצא אותם לבדם מבלי שום דבר בהם לפי שיוכלו הבעלים לתת בהם סימן: ושלשה מטבעות זה על זה או יותר מהם מורה שהונחו שם ביד ואפשר לבעליו שיתן בהם סימן ויאמר שהם מונחים זה על זה:

בבא מציעא פרק ב משנה ג

מָצָא אַחַר הַגַּפָּה אוֹ אַחַר הַגָּדֵר גּוֹזָלוֹת מְקֻשָּׁרִין, אוֹ בִשְׁבִילִין שֶׁבַּשָּׂדוֹת, הֲרֵי זֶה לֹא יִגַּע בָּהֶן. מָצָא כְלִי בָּאַשְׁפָּה, אִם מְכֻסֶּה, לֹא יִגַּע בּוֹ, אִם מְגֻלֶּה, נוֹטֵל וּמַכְרִיז. מָצָא בְגַל אוֹ בְכֹתֶל יָשָׁן, הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ. מָצָא בְכֹתֶל חָדָשׁ, מֵחֶצְיוֹ וְלַחוּץ, שֶׁלּוֹ, מֵחֶצְיוֹ וְלִפְנִים, שֶׁל בַּעַל הַבָּיִת. אִם הָיָה מַשְׂכִּירוֹ לַאֲחֵרִים, אֲפִלּוּ בְתוֹךְ הַבַּיִת, הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ:

ברטנורא

אַחַר הַגַּפָּה. סְתִימַת כֹּתֶל שֶׁל עֵץ אוֹ שֶׁל קָנִים: גָּדֵר. שֶׁל אֲבָנִים: גּוֹזָלוֹת מְקֻשָּׁרִין. בְּכַנְפֵיהֶן. דְּכֻלֵּי עָלְמָא הָכִי מְקַטְּרֵי לְהוּ, וְקֶשֶׁר כָּזֶה לֹא הָוֵי סִימָן: לֹא יִגַּע בָּהֶן. דְּאָמְרִינַן הָנֵי אֱינַשׁ אַצְנְעִינְהוּ וְאִי שָׁקֵיל לְהוּ לֵית לְהוּ לְמָרַיְהוּ סִימָנָא בְּגַוַּיְהוּ ^טז. הִלְכָּךְ לְשָׁבְקִינְהוּ עַד דְּאָתֵי מָרַיְהוּ וְשָׁקֵיל לְהוּ: מְכֻסֶּה לֹא יִגַּע בּוֹ. דְּאֵין זֶה אֲבֵדָה שֶׁיְּהֵא מֻזְהָר עָלֶיהָ בְּלֹא תוּכַל לְהִתְעַלֵּם, דְּמִשְׁתַּמֵּר הוּא: מָצָא בְגַל וּבְכֹתֶל יָשָׁן הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ. מִפְּנֵי שֶׁיָּכוֹל לוֹמַר לְבַעַל הַגַּל וּלְבַעַל הַכֹּתֶל שֶׁל אֱמוֹרִיִּים שֶׁהוֹרִישׁוּ אֲבוֹתֵינוּ הָיָה ^יז. וּבִלְבַד שֶׁיִּהְיֶה בוֹ חֲלֻדָּה רַבָּה, שֶׁנִּכָּר שֶׁמִּזְּמַן הַרְבֵּה הָיָה טָמוּן שָׁם: מֵחֶצְיוֹ וְלַחוּץ. בְּאֶחָד מֵחֹרֵי כֹּתֶל הַסְּמוּכִים לִרְשׁוּת הָרַבִּים. אִם מְצָאָהּ מֵחֲצִי עָבְיוֹ שֶׁל כֹּתֶל וְלַחוּץ, שֶׁלּוֹ, דְּאָמְרִינַן אֶחָד מִבְּנֵי רְשׁוּת הָרַבִּים נְתָנּוֹ שָׁם וְשָׁכַח, וַחֲלֻדָּה שֶׁעָלָיו מוֹכַחַת שֶׁמִּזְּמַן הַרְבֵּה הָיָה שָׁם וּבְוַדַּאי נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים. וְדִין זֶה דַּוְקָא בִּלְשׁוֹן זָהָב וַחֲתִיכַת כֶּסֶף וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה. אֲבָל אִם הָיָה כְּלִי וּבְתוֹכוֹ מָעוֹת, אִם פִּי הַכְּלִי לַחוּץ הֲרֵי הוּא שֶׁלּוֹ, וְאִם פִּי הַכְּלִי לִפְנִים הֲרֵי הוּא שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת: אֲפִלּוּ בְתוֹךְ הַבַּיִת הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ. דְּלֹא יָדַע דְּמַאן נִינְהוּ, וּבְעָלָיו נוֹאֲשׁוּ:

תוספות יום-טוב

טו הַגַּפָּה. מָקוֹם שֶׁמִּשְׁתַּמֵּר קְצָת. אֲבָל מָקוֹם שֶׁאֵין מִשְׁתַּמֵּר כְּלָל וַדַּאי אֲבֵדָה הִיא וְנִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים, כֵּיוָן שֶׁאֵין בּוֹ סִימָן. וּבְמָקוֹם הַמִּשְׁתַּמֵּר אֲפִלּוּ יֵשׁ בּוֹ סִימָן לֹא יִגַּע בּוֹ, כִּדְמוּכַח מָצָא כְּלִי בָּאַשְׁפָּה כוּ' דְּמַיְרֵי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סִימָן, מִדְּקָאָמַר וְאִם מְגֻלֶּה נוֹטֵל וּמַכְרִיז. תּוֹסָפוֹת: טז וּמָקוֹם לֹא הָוֵי סִימָן, דְּמַיְרֵי בִּמְדַדִּין, וְאִיכָּא נַמִּי לְמֵימַר מֵעָלְמָא אָתוּ, וַהֲוָה לֵיהּ סָפֵק הִנּוּחַ. גְּמָרָא. וְכָתַב הַסְּמַ"ע דְּמַיְרֵי שֶׁאֵין שׁוֹבָךְ סָמוּךְ לָהּ בְּתוֹךְ חֲמִשִּׁים אַמָּה, דְּלֹא תִּקְשֶׁה מִמִּשְׁנָה ו' פֶּרֶק ב' דְּבָבָא בַּתְרָא: יז לִישְׁנָא דִּגְמָרָא. וְתַנָּא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל קָאֵי, מִשּׁוּם הָכִי נָקֵיט אֱמוֹרִיִּים, וְהוּא הַדִּין שֶׁל שְׁאָר נָכְרִים בִּמְדִינָה וּמְדִינָה כוּ'. וְכָתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת וְאִם תֹּאמַר וְלִקְנֵי לוֹ חֲצֵרוֹ כוּ', וְיֵשׁ לוֹמַר דְּאֵין חָצֵר קוֹנָה בְּדָבָר שֶׁיָּכוֹל לִהְיוֹת שֶׁלֹּא יִמְצָאֶנּוּ לְעוֹלָם. וְעַיֵּן לְקַמָּן בְּסָמוּךְ וּבַמִּשְׁנָה דִּלְקַמָּן. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: יח חָדָשׁ. הַיְנוּ בְּכֹתֶל שֶׁיָּדוּעַ שֶׁאֲבוֹתָיו שֶׁל זֶה שֶׁהוּא עַתָּה שֶׁלּוֹ בְּנָאוּהוּ וְלֹא יָצָא מֵרְשׁוּתָם מֵעוֹלָם, אֶלָּא שֶׁהוּא וַאֲבוֹתָיו דָּרוּ בּוֹ מֵעוֹלָם. הָרֹא"שׁ: יט בַּעַל הַבָּיִת. לָאו מִשּׁוּם דְּתִקְנֶה לוֹ חֲצֵרוֹ הוּא, דְּאִם כֵּן אֲפִלּוּ מֵחֶצְיוֹ וְלָחוּץ, אֶלָּא כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַמְבַּ"ם שֶׁאֵין הַדְּבָרִים אֲמוּרִים אֶלָּא כְּשֶׁטּוֹעֵן בַּעַל הַבַּיִת שֶׁהַמָּמוֹן שֶׁלּוֹ, אוֹ שֶׁהָיָה יוֹרֵשׁ, שֶׁאֲנָן טוֹעֲנִין לוֹ שֶׁמָּא שֶׁל אָבִיו הֵן, אֲבָל אִם הוֹדָה שֶׁהֵן מְצִיאָה הֲרֵי הֵן שֶׁל מוֹצֵא. עַד כָּאן. לְפִי שֶׁבָּא בַּחֲצֵרוֹ קֹדֶם יֵאוּשׁ, וְקַיְמָא לָן יֵאוּשׁ שֶׁלֹּא מִדַּעַת לֹא קָנָה. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: כ בְּתוֹךְ וְכוּ'. מַיְרֵי שֶׁמָּצָא בְּזֶה הָעִנְיָן שֶׁנִּרְאֶה שֶׁהוּא אֲבֵדָה. תּוֹסָפוֹת: כא שֶׁלּוֹ. בַּגְּמָרָא, וְאַמַּאי, לֵיזֵל בָּתַר בַּתְרָא, מִי לֹא תְּנַן בִּשְׁקָלִים פֶּרֶק ז' מִשְׁנָה ב' דְּהֶעָשׂוּי לְהִתְכַּבֵּד אָזְלִינַן בָּתַר בַּתְרָא. וּמַסִּיק דְּבַתְרָא נָכְרִי הוּא. אִי נַמִּי כוּ':

רמב"ם

מצא אחר הגפה או אחר הגדר גוזלות כו': מצא בגל או בכותל ישן הרי אלו שלו כו': אי אפשר לו שיקח אלו הדברים הנזכרים לפי שיש לו לומר הבעלים הניחום לשם שיחזרו ויקחום ואם לקחום לא יהו להם בהם סימן שיתנו כדי שיחזרו להם מה שלהם ולפיכך לא יגע בהן: ואמרו מצא בגל או בכותל ישן ובלבד שיהיה אותו דבר בתוך הקרקע בעינן שיוכל לומר שטמנו מזמן מרובה אבל אם מצאו קרוב מן הקרקע או מפני הכותל דינו כדין הנמצא באשפה: ואמרו מחציו ולחוץ שלו הוא כשיהיה זה הדבר הטמון בכותל לשון זהב או חתיכת כסף או כיוצא בזה אבל אם היה כלי מלא זהב הולכים אחר פי הכלי אם הוא לחוץ זה הוא שלו אם הוא לפנים של בעל בית ולא נשגיח בחציו:

בבא מציעא פרק ב משנה ד

מָצָא בַחֲנוּת, הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ. בֵּין הַתֵּבָה וְלַחֶנְוָנִי, שֶׁל חֶנְוָנִי. לִפְנֵי שֻׁלְחָנִי, הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ. בֵּין הַכִּסֵּא וְלַשֻּׁלְחָנִי, הֲרֵי אֵלּוּ לַשֻּׁלְחָנִי. הַלּוֹקֵחַ פֵּרוֹת מֵחֲבֵרוֹ אוֹ שֶׁשָּׁלַח לוֹ חֲבֵרוֹ פֵּרוֹת, וּמָצָא בָהֶן מָעוֹת, הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ. אִם הָיוּ צְרוּרִין, נוֹטֵל וּמַכְרִיז:

ברטנורא

מָצָא בַחֲנוּת הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ. בְּדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ סִימָן מַיְרֵי. דְּהַהוּא דְּנָפַל מִנֵּיהּ מִיָּאֵשׁ, שֶׁהַכֹּל נִכְנָסִים לְשָׁם: בֵּין תֵּבָה. שֶׁהַחֶנְוָנִי יוֹשֵׁב לְפָנֶיהָ, וְתָמִיד נוֹטֵל מִמֶּנָּה, וְנוֹתֵן לְפָנָיו וּמוֹכֵר, וּמָעוֹת שֶׁנּוֹתְנִין לוֹ נוֹתֵן בְּתוֹכָהּ, וְלֹא נָפַל שׁוּם דָּבָר אֶלָּא מִיַּד חֶנְוָנִי: לִפְנֵי שֻׁלְחָנִי הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ. דְּאָמְרִינַן מִן הַבָּאִים לְהַחֲלִיף מָעוֹת נָפְלוּ, שֶׁהֲרֵי הַשֻּׁלְחָן מַפְסִיק בֵּין שֻׁלְחָנִי לַמָּעוֹת שֶׁנִּמְצְאוּ, וְאִם מִן הַשֻּׁלְחָנִי הֵם הָיָה לָהֶם לְהִמָּצֵא בֵּינוֹ וְלַכִּסֵּא שֶׁהַשֻּׁלְחָן מֻנָּח עָלָיו: הַלּוֹקֵחַ פֵּרוֹת מֵחֲבֵרוֹ וְכוּ'. וּכְגוֹן שֶׁחֲבֵרוֹ זֶה תַּגָּר שֶׁלָּקַח תְּבוּאָה זוֹ ^כג אוֹ פֵרוֹת הַלָּלוּ מֵאֲנָשִׁים הַרְבֵּה וְלֹא יְדִיעַ דְּמַאן נִינְהוּ, וְכֵיוָן דְּלֵית בְּהוּ סִימָן נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים. אֲבָל אִם זֶה שֶׁמָּכַר אֶת הַפֵּרוֹת לִקְּטָן הוּא עַצְמוֹ ^כד מִן הַקַּרְקַע שֶׁלּוֹ, שֶׁוַּדַּאי הַמָּעוֹת הַלָּלוּ שֶׁלּוֹ הֵן, חַיָּב לְהַחֲזִיר: וְאִם הָיוּ צְרוּרִים. הַקֶּשֶׁר אוֹ מִנְיָן שֶׁלָּהֶם הָוֵי סִימָן:

תוספות יום-טוב

כב לִפְנֵי כוּ'. וְלֹא קָתָנֵי מָצָא בַּשֻּׁלְחָן כִּדְקָתָנֵי מָצָא בַּחֲנוּת, לוֹמַר אֲפִלּוּ מֻנָּחִים עַל גַּבֵּי שֻׁלְחָן. גְּמָרָא. וְטַעְמָא שֶׁדֶּרֶךְ הַבָּאִים לְהַחֲלִיף לִתֵּן מָעוֹת עַל הַשֻּׁלְחָן, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּחֲנוּת שֶׁאֵין דֶּרֶךְ הַבָּאִים לִקְנוֹת לִתֵּן חֶפְצֵיהֶם עַל הַתֵּבָה. טוּר: כג וְתַגָּר עַצְמוֹ נַמִּי, אֶלָּא דְּלֹא פְּסִיקָא לֵיהּ, דְּאִם מָצָא קֹדֶם שֶׁשָּׁהָה כְּדֵי לְעָרֵב עִם פֵּרוֹת אֲחֵרוֹת, חַיָּב לְהַחֲזִיר, דְּלֹא מְיָאֵשׁ. תּוֹסָפוֹת: כד וְדָשָׁן בְּעַצְמוֹ, וְאִי נַמִּי עַל יְדֵי עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הַכְּנַעֲנִים, דְּמַה שֶּׁקָּנָה עֶבֶד קָנָה רַבּוֹ. אֲבָל דָּשָׁן עַל יְדֵי אֲחֵרִים, דִּלְמָא מִנַּיְהוּ נָפַל. גְּמָרָא:

רמב"ם

מצא בחנות הרי אלו שלו בין התיבה ולחנוני כו': כבר בארנו אנחנו פעמים רבות כי שולחני שם המצרף ומחליף כסף וזהב במעות וכסא שלו היא התיבה שישים עליה מעותיו: ואמרו מצא בתוכו מעות הרי אלו שלו אין זה אלא כשיהיו אותן הפירות מאיש שאסף אותן הפירות הצריך להם בידיו ומקרקע שלו וידוע שהוא שלו ולכך חייב (להכריז) [צ"ל להחזיר]:

בבא מציעא פרק ב משנה ה

אַף הַשִּׂמְלָה הָיְתָה בִכְלָל כָּל אֵלֶּה. לָמָּה יָצָאת. לְהָקִּישׁ אֵלֶיהָ, לוֹמַר לְךָ, מַה שִּׂמְלָה מְיֻחֶדֶת שֶׁיֶּשׁ בָּהּ סִימָנִים וְיֶשׁ לָהּ תּוֹבְעִים, אַף כָּל דָּבָר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ סִימָנִים וְיֶשׁ לוֹ תוֹבְעִים, חַיָּב לְהַכְרִיז:

ברטנורא

בִּכְלָל כָּל אֵלֶּה. בִּכְלַל כָּל אֲבֵדַת אָחִיךָ: וְלָמָּה יָצָאת. וְכֵן תַּעֲשֶׂה לְשִׂמְלָתוֹ: מַה שִּׂמְלָה מְיֻחֶדֶת. סְתָם שִׂמְלָה יֵשׁ בָּהּ סִימָן, וְכָל שִׂמְלָה יֵשׁ לָהּ בְּעָלִים תּוֹבְעִים אוֹתָהּ, שֶׁנַּעֲשֵׂית בִּידֵי אָדָם וְלֹא בָּאת מִן הַהֶפְקֵר: אַף כָּל שֶׁיֶּשׁ לוֹ תוֹבְעִים. לְמִעוּטֵי מִידֵי דִמְיָאֵשׁ. וְיֵאוּשׁ הוּא, דְּשָׁמְעִינֵיהּ דְּאָמַר וַי לֵיהּ לְחֶסְרוֹן כִּיס ^כה:

תוספות יום-טוב

כה דְּכֵיוָן דְּיֵשׁ לוֹ סִימָנִים מִסְתָּמָא לֹא מִיָּאֵשׁ עַד דְּאָמַר כוּ'. הָרַמְבַּ"ם:

רמב"ם

אף השמלה היתה בכלל כל אלה ולמה יצאת כו': בכלל כל אלו הוא מה שנאמר כל אבדת אחיך כולל לשמלה ולזולתה וכשיהיה לאותו הדבר סימנים ואין לו תובעים והוא שיתיאשו הבעלים ממנו אינו חייב להחזיר וענין היאוש שיאמר מי שאבד ממנו אותו הדבר אוי לי שאבד כך וכך או שיאמר דבר שיהיה ענינו זה:

בבא מציעא פרק ב משנה ו

וְעַד מָתַי חַיָּב לְהַכְרִיז. עַד כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ בוֹ שְׁכֵנָיו, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שָׁלשׁ רְגָלִים, וְאַחַר הָרֶגֶל הָאַחֲרוֹן שִׁבְעָה יָמִים, כְּדֵי שֶׁיֵּלֵךְ לְבֵיתוֹ שְׁלשָׁה וְיַחֲזֹר שְׁלשָׁה וְיַכְרִיז יוֹם אֶחָד:

ברטנורא

שְׁכֵנָיו. שְׁכֵנֵי מָקוֹם שֶׁנִּמְצֵאת בּוֹ הָאֲבֵדָה, שֶׁמָּא שֶׁלָּהֶן הִיא: כְּדֵי שֶׁיֵּלֵךְ כָּל אֶחָד לְבֵיתוֹ בִּשְׁלֹשָׁה יָמִים. מִשֶּׁיִּשְׁמַע הַהַכְרָזָה, וְיֵדַע אִם אָבַד לוֹ כְלוּם, וְאִם יִרְאֶה שֶׁאָבַד יַחֲזֹר שְׁלֹשָׁה וְיַכְרִיז יוֹם אֶחָד אֲנִי אִבַּדְתִּי וְאֵלּוּ סִימָנֶיהָ. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה. וּמִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הִתְקִינוּ שֶׁיִּהְיוּ מַכְרִיזִין בְּבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת. וּמִשֶּׁרַבּוּ הָאַנָּסִין דְּאָמְרֵי אֲבֵדְתָא לְמַלְכָּא, הִתְקִינוּ שֶׁיְּהֵא מוֹדִיעַ לִשְׁכֵנָיו וְלִמְיֻדָּעָיו וְדַיּוֹ:

תוספות יום-טוב

כו שְׁלֹשָׁה. בַּגְּמָרָא רָמִינַן אַמִּשְׁנָה ג' פֶּרֶק קַמָּא דְּתַעֲנִית, דִּתְנַן חֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לִנְהַר פְּרָת. וּמְשָׁנִינַן לֹא הִטְרִיחוּ רַבָּנָן בַּאֲבֵדָה יוֹתֵר מִדַּאי שֶׁיְּהֵא שׁוֹהֶה יוֹתֵר מִשִּׁבְעָה יָמִים:

רמב"ם

ועד מתי חייב להכריז עד כדי שידעו בו שכניו כו': עד האחרון שמיני של חג יכריז אחריו שבעת ימים כדי שילך האיש ההוא שאבד האבדה לביתו וידרוש חפציו ויראה איזה חפץ יחסר לו וישוב וימצא שמכריז ויתן סימן מה שאבד לו והלכה כרבי יהודה וכל זה כשהיה המלכות לישראל אבל היום יכריז בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ואם הכותי אנס ומתירא שמא יקחו מה שמצא ויעלילו לשר אינו חייב להודיע אלא לשכניו וחבריו בלבד:

בבא מציעא פרק ב משנה ז

אָמַר אֶת הָאֲבֵדָה וְלֹא אָמַר סִימָנֶיהָ, לֹא יִתֶּן לוֹ. וְהָרַמַּאי, אַף עַל פִּי שֶׁאָמַר סִימָנֶיהָ, לֹא יִתֶּן לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כב) עַד דְּרשׁ אָחִיךָ אֹתוֹ, עַד שֶׁתִּדְרשׁ אֶת אָחִיךָ אִם רַמַּאי הוּא אִם אֵינוֹ רַמָּאי. כָּל דָּבָר שֶׁעוֹשֶׂה וְאוֹכֵל, יַעֲשֶׂה וְיֹאכַל. וְדָבָר שֶׁאֵין עוֹשֶׂה וְאוֹכֵל, יִמָּכֵר, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) וַהֲשֵׁבֹתוֹ לוֹ, רְאֵה הֵיאַךְ תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ. מַה יְּהֵא בַדָּמִים. רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן, לְפִיכָךְ אִם אָבְדוּ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, לֹא יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן, לְפִיכָךְ אִם אָבְדוּ אֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן:

ברטנורא

כָּל דָּבָר שֶׁעוֹשֶׂה וְאוֹכֵל. אִם הָאֲבֵדָה דָּבָר שֶׁיְּכוֹלִים לְהַאֲכִילוֹ אֶת שְׂכַר מַעֲשָׂיו, כְּגוֹן שׁוֹר וַחֲמוֹר: יַעֲשֶׂה וְיֹאכַל. וְלֹא יִמְכֹּר אוֹתוֹ הַמּוֹצֵא, שֶׁכָּל אָדָם נוֹחַ לוֹ בִּבְהֶמְתּוֹ שֶׁהִכִּירָה בּוֹ כְּבָר וְלִמְּדָהּ לִרְצוֹנוֹ. וְאֵינוֹ חַיָּב לְהִטָּפֵל בָּהּ לְעוֹלָם, אֶלָּא תַּרְנְגֹלֶת וּבְהֵמָה גַסָּה מְטַפֵּל בָּהּ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. עֲגָלִים וּסְיָחִים ^כז שֶׁל רְעִיָּה, כְּלוֹמַר שֶׁאֵין מְגַדְּלִים אוֹתָם לְפַטֵּם, וְכֵן גְּדָיִים וּטְלָאִים, מְטַפֵּל בָּהֶם שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים. וַעֲגָלִים שֶׁל פִּטּוּם מְטַפֵּל בָּהֶם שְׁלֹשִׁים יוֹם. אֲוָזִין וְתַרְנְגֹלִים זְכָרִים, הַקְּטַנִּים מְטַפֵּל בָּהֶן שְׁלֹשִׁים יוֹם, וְהַגְּדוֹלִים שֶׁאוֹכְלִים הַרְבֵּה מְטַפֵּל בָּהֶן שְׁלֹשָׁה יָמִים. מִכָּאן וָאֵילָךְ לוֹקֵחַ אוֹתָם הוּא לְעַצְמוֹ בְּשׁוּמָא כְּפִי שָׁוְיָן ^כח, אוֹ מוֹכְרָן לַאֲחֵרִים וּמֵנִיחַ הַדָּמִים אֶצְלוֹ: לְפִיכָךְ אִם אָבְדוּ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן. כֵּיוָן דְּשָׁרוּ לֵיהּ רַבָּנָן לְאִשְׁתַּמּוּשֵׁי בְּהוּ, אַף עַל גַּב דְּלֹא אִשְׁתַּמֵּשׁ בְּהוּ כְּמַאן דְּאִשְׁתַּמֵּשׁ דָּמֵי, וְחַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן ^כט. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי טַרְפוֹן בִּדְמֵי אֲבֵדָה שֶׁמָּכַר ^ל. אֲבָל מָעוֹת עַצְמָן שֶׁל אֲבֵדָה, כְּגוֹן שֶׁמָּצָא מָעוֹת בַּכִּיס אוֹ שְׁלֹשָׁה מַטְבְּעוֹת זוֹ עַל גַּבֵּי זוֹ, לֹא יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם כְּלָל:

תוספות יום-טוב

כז פֵּרוּשׁ, בְּנֵי אֲתוֹנוֹת: כח רְצוֹנוֹ לוֹמַר בְּמַה שֶּׁכָּתַב בַּשּׁוּמָא, שֶׁצָּרִיךְ בֵּית דִּין, כְּדַעַת הָרְמָ"ה: כט וַאֲפִלּוּ בְּאֳנָסִין. דִּכְשׁוֹאֵל הָוֵי כְּשֶׁמִּשְׁתַּמֵּשׁ בְּהוּ. וְהָא דִתְנַן אָבְדוּ, שֶׁטָּבְעָה סְפִינָתוֹ בַּיָּם. גְּמָרָא: ל הוֹאִיל וְטָרַח בְּהוּ. גְּמָרָא:

רמב"ם

אמר את האבדה ולא אמר סימניה לא יתן לו כו': כל דבר שעושה ואוכל יעשה ויאכל כו': עושה ואוכל לא שיעמוד כן לעולם אבל יש לו זמן קבוע כפי דבר המצוי אם היתה בהמה גסה יטריח להטפל בה שנים עשר חדש וכמו כן התרנגולת ואם בהמה דקה כלומר צאן וגדיים ועגלים של מרעה ואינם של מרבק ועיירים יטרח וישתמש בהם ויאכילם שלשה חדשים אם היה הדבר מצוי. אווזים של מים מטפל בהן שלשים יום ואחר הזמנים האלה יקבל דמיהן על עצמו והלכה כר' טרפון בדמי אבדה כמו שזכרנו בכאן אבל מעות אבדה עצמה לא ישתמש בהן כלל:

בבא מציעא פרק ב משנה ח

מָצָא סְפָרִים, קוֹרֵא בָהֶן אַחַת לִשְׁלֹשִׁים יוֹם. וְאִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ לִקְרוֹת, גּוֹלְלָן. אֲבָל לֹא יִלְמֹד בָּהֶן בַּתְּחִלָּה, וְלֹא יִקְרָא אַחֵר עִמּוֹ. מָצָא כְסוּת, מְנַעֲרָהּ אַחַת לִשְׁלֹשִׁים יוֹם. וְשׁוֹטְחָהּ לְצָרְכָּהּ, אֲבָל לֹא לִכְבוֹדוֹ. כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי נְחֹשֶׁת, מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן לְצָרְכָּן, אֲבָל לֹא לְשָׁחֳקָן. כְּלֵי זָהָב וּכְלֵי זְכוּכִית, לֹא יִגַּע בָּהֶן עַד שֶׁיָּבֹא אֵלִיָּהוּ. מָצָא שַׂק אוֹ קֻפָּה, וְכָל דָּבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לִטֹּל, הֲרֵי זֶה לֹא יִטֹּל:

ברטנורא

אַחַת לִשְׁלֹשִׁים יוֹם. שֶׁמִּתְעַפְּשִׁין כְּשֶׁשּׁוֹהִין מִלְּפָתְחָן. וְכָל סִפְרֵיהֶן הָיוּ עֲשׂוּיִין כְּעֵין גִּלָּיוֹן: גּוֹלְלָן. מִתְּחִלָּתָן לְסוֹפָן, שֶׁיִּכָּנֵס בָּהֶם הָאֲוִיר: בַּתְּחִלָּה. מַה שֶּׁלֹּא לָמַד מֵעוֹלָם. לְפִי שֶׁצָּרִיךְ לְהַשְׁהוֹתָן לְפָנָיו ^לא: וְלֹא יִקְרָא אַחֵר עִמּוֹ. לְפִי שֶׁזֶּה מוֹשֵׁךְ אֶצְלוֹ וְזֶה מוֹשֵׁךְ אֶצְלוֹ וְנִקְרָע: שׁוֹטְחָהּ לְצָרְכָּהּ. לִשְׁלֹט בָּהּ אֲוִיר, שֶׁלֹּא תֹאכַלֶּנָּה עָשׁ: לְצָרְכָּן. שֶׁמִּתְעַפְּשִׁים בַּקַּרְקַע. שֶׁצָּרִיךְ לְתִתָּן בַּקַּרְקַע, דְּזוֹ הִיא שְׁמִירָתָן. וּלְפִיכָךְ מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם לִפְרָקִים: אֲבָל לֹא לְשָׁחֳקָן. וְלֹא יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן זְמַן אָרֹךְ עַד שֶׁיִּשְׁחָקֵם: לֹא יִגַּע בָּהֶן. זָהָב אֵינוֹ מִתְעַפֵּשׁ בָּאָרֶץ. וְכֵן זְכוּכִית. וְעוֹד שֶׁהוּא נוֹחַ לְהִשָּׁבֵר: שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לִטֹּל. דָּבָר שֶׁגְּנַאי הוּא לוֹ ^לג. וְהַתּוֹרָה אָמְרָה וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם, פְּעָמִים שֶׁאַתָּה מִתְעַלֵּם, כְּגוֹן זָקֵן וְאֵינוֹ לְפִי כְּבוֹדוֹ:

תוספות יום-טוב

לא וְהָנֵי מִלֵּי בְּסִפְרֵי תּוֹרָה נְבִיאִים וּכְתוּבִים. שֶׁמִּי שֶׁלָּמַד בָּהֶן כְּבָר דַּי לוֹ בִּקְרִיאָה בְּעָלְמָא, וּמִי שֶׁלּוֹמֵד בָּהֶן תְּחִלָּה צָרִיךְ לִטְרֹחַ יוֹתֵר וְעַל יְדֵי טִרְחוֹ הֵם מִתְקַלְקְלִים. אֲבָל עַכְשָׁיו שֶׁנּוֹהֲגִים לִכְתֹּב הַגְּמָרָא וּמִי שֶׁלָּמַד פִּרְקוֹ מֵאָה פְעָמִים צָרִיךְ עִיּוּן גָּדוֹל כְּבַתְּחִלָּה, וְאַדְּרַבָּא כָּל מִי שֶׁהוּא יוֹתֵר בָּקִי צָרִיךְ עִיּוּן יוֹתֵר גָּדוֹל בַּהֲלָכוֹת הַצְּרִיכוֹת לַשְּׁמוּעוֹת שֶׁלּוֹ, וַהֲרֵי הוּא כְּלוֹמֵד בַּתְּחִלָּה. נִמּוּקֵי יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרַמְבַּ"ן: לב לִשְׁלֹשִׁים יוֹם. אֲבָל טְפֵי לֹא, שֶׁמִּתְקַלְקְלִים. טוּר: לג שֶׁאָדָם חָשׁוּב הוּא, וְאֵין דַּרְכּוֹ לִטֹּל קֻפָּה שֶׁלּוֹ לְהַכְנִיסָהּ מִן הַחוּץ לְבַיִת שָׁמוּר. רַשִׁ"י:

רמב"ם

מצא ספרים קורא בהן אחד לשלשים יום כו': בגדי הצמר צריך לנערם כדי שלא ירקיבו ויתקלקלו אבל בגדי הפשתן לא יגע בהן כלל וכלי זהב וזכוכית אינם מעלים חלודה לעולם לפיכך לא יגע בהן לפי שאינם צריכין להשתמש בהם כדי שימנעם מן החלודה. ואמרו אין דרכו ליטול הוא שיהיה זקן ואינה לפי כבודו לפי שאינו ראוי להתבזות החכמה והרמז לזה מה שנאמר והתעלמת מהם כאלו צוה שיתעלם מהם בענין מן הענינים והוא מה שאמרו רבותינו ז"ל פעמים שאתה מתעלם:

בבא מציעא פרק ב משנה ט

אֵיזוֹ הִיא אֲבֵדָה, מָצָא חֲמוֹר אוֹ פָרָה רוֹעִין בַּדֶּרֶךְ, אֵין זוֹ אֲבֵדָה. חֲמוֹר וְכֵלָיו הֲפוּכִין, פָּרָה רָצָה בֵּין הַכְּרָמִים, הֲרֵי זוֹ אֲבֵדָה. הֶחֱזִירָהּ וּבָרְחָה, הֶחֱזִירָהּ וּבָרְחָה, אֲפִילוּ אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה פְעָמִים, חַיָּב לְהַחֲזִירָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כב) הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם. הָיָה בָטֵל מִסֶּלַע, לֹא יֹאמַר לוֹ תֶּן לִי סֶלַע, אֶלָּא נוֹתֵן לוֹ שְׂכָרוֹ כְּפוֹעֵל בָּטֵל. אִם יֵשׁ שָׁם בֵּית דִּין, מַתְנֶה בִּפְנֵי בֵית דִּין. אִם אֵין שָׁם בֵּית דִּין, בִּפְנֵי מִי יַתְנֶה, שֶׁלּוֹ קוֹדֵם:

ברטנורא

אֵיזוֹ הִיא אֲבֵדָה. שֶׁנִּכָּר בָּהּ שֶׁאֵין הַבְּעָלִים יוֹדְעִים שֶׁהִיא שָׁם: אֵין זוֹ אֲבֵדָה. וְאֵינוֹ חַיָּב לְהַחֲזִיר, שֶׁמִּדַּעַת הִנִּיחוּהָ שָׁם: רָצָה בֵּין הַכְּרָמִים. שֶׁמִּתְקַלְקְלִים רַגְלֶיהָ ^לה: הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם. הַתּוֹרָה רִבְּתָה הֲשָׁבוֹת הַרְבֵּה ^לז: לֹא יֹאמַר לוֹ תֶּן לִי סֶלַע. שֶׁזֶּה אוֹמֵר לוֹ, אִם עָשִׂיתָ מְלַאכְתְּךָ, הָיִיתָ מַרְבֶּה טֹרַח, עַכְשָׁיו לְפִי מַה שֶּׁטָּרַחְתָּ טֹל: כְּפוֹעֵל בָּטֵל. כַּמָּה אָדָם רוֹצֶה לִטֹּל וְלִפְחֹת מִשְּׂכָרוֹ לִבָּטֵל מִמְּלָאכָה זוֹ כְּבֵדָה שֶׁהוּא עוֹסֵק בָּהּ וְלַעֲשׂוֹת בִּמְלָאכָה קַלָּה כָּזוֹ ^לח: אִם יֵשׁ שָׁם בֵּית דִּין. אִם אֵינוֹ רוֹצֶה לִבָּטֵל מִמְּלַאכְתּוֹ, שֶׁשְּׂכָרָהּ מְרֻבֶּה, מַה יַּעֲשֶׂה. אִם יֵשׁ שָׁם שְׁלֹשָׁה בְּנֵי אָדָם מַתְנֶה בִּפְנֵיהֶם וְאוֹמֵר, רְאוּ שֶׁאֲנִי מִשְׂתַּכֵּר כָּךְ וְכָךְ, וְאִי אֶפְשִׁי לִבָּטֵל לִטֹּל שָׂכָר מֻעָט, אִם תֹּאמְרוּ שֶׁאֶטֹּל שְׂכָרִי מִשָּׁלֵם, אֲטַפֵּל בַּהֲשָׁבַת אֲבֵדָה זוֹ: שֶׁלּוֹ קוֹדֵם. וּמַנִּיחַ אֶת הָאֲבֵדָה:

תוספות יום-טוב

לד רוֹעִין כוּ'. הָא רָצָה בַּדֶּרֶךְ לֹא פְּסִיקָא לַהּ. דְּאִי פָּנֶיהָ כְּלַפֵּי הָעִיר אֵין זוֹ אֲבֵדָה, וְאִי פָּנֶיהָ כְּלַפֵּי הַשָּׂדֶה הֲרֵי זוֹ אֲבֵדָה. וּלְפִיכָךְ מַפְלִיג בְּסֵיפָא בְּרָצָה בֵין הַכְּרָמִים בְּמִלְּתָא דִּפְסִיקָא. גְּמָרָא: לה אֲבָל רוֹעָה, לֹא. אֶלָּא אִם כֵּן הַכְּרָמִים שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁחַיָּב לְהָשִׁיבָהּ מִפְּנֵי אֲבֵדַת הַכֶּרֶם. גְּמָרָא: לו אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה פְעָמִים. וְלָאו דַּוְקָא. וּבַגְּמָרָא, אֲפִלּוּ מֵאָה פְעָמִים: לז וְהָרַמְבַּ"ם כָּתַב, הָשֵׁב מָקוֹר, וְיָדוּעַ כִּי הַמָּקוֹר נוֹפֵל עַל הַמְּעַט וְעַל הָרֹב כוּ' וּלְפִיכָךְ מוֹרֶה הָשֵׁב שֶׁחַיָּב לְהַחֲזִיר פְּעָמִים רַבּוֹת. כְּמוֹ כֵן הָקֵם כוּ' עָזֹב כוּ': לח כְּגוֹן שֶׁהָיָה עוֹסֵק בִּמְלָאכָה שֶׁהָיָה נוֹטֵל עָלֶיהָ אַרְבָּעָה דִּינָרִים, וּלְהַנִּיחָהּ וּלֵישֵׁב בָּטֵל הָיָה נוֹטֵל דִּינָר, וּלְהַנִּיחָהּ וּלְהִתְעַסֵּק בַּהֲשָׁבָתָהּ הָיָה נוֹטֵל שְׁנֵי דִּינָרִים, נוֹתְנִים לוֹ שְׁנֵי דִּינָרִים, אַף עַל פִּי שֶׁמַּגִּיעַ לוֹ דִּינָר בִּשְׂכַר הֲשָׁבָה, כֵּיוָן דְּלֹא חִיְּבַתּוֹ הַתּוֹרָה לְהָנִיחַ שֶׁלּוֹ וּלְהִתְעַסֵּק בַּהֲשָׁבָה, יָכוֹל לִטֹּל שְׂכַר הַהֲשָׁבָה. טוּר:

רמב"ם

איזו היא אבדה מצא חמור או פרה כו': כפועל בטל רצה לומר כפועל שבטל ממלאכתו שבטל *ומצא חמור ממנה. והשב מקור וידוע אצל כל בעלי לשון כי המקור נופל על המעט ועל הרוב תאמר שמרתי לפלוני שמור ותאמר שמרתי לפלוני ופלוני שמור ולפיכך מורה השב [תשיב] שחייב להחזיר פעמים רבות וכמו כן הקם תקים עמו שלח תשלח ועזוב תעזוב וזולתם מן המקראות:

בבא מציעא פרק ב משנה י

מְצָאָהּ בָּרֶפֶת, אֵינוֹ חַיָּב בָּהּ. בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, חַיָּב בָּהּ. וְאִם הָיְתָה בֵית הַקְּבָרוֹת, לֹא יִטַּמָּא לָהּ. אִם אָמַר לוֹ אָבִיו, הִטַּמֵּא, אוֹ שֶׁאָמַר לוֹ, אַל תַּחֲזִיר, לֹא יִשְׁמַע לוֹ. פָּרַק וְטָעַן, פָּרַק וְטָעַן, אֲפִלּוּ אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה פְעָמִים, חַיָּב, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג) עָזֹב תַּעֲזֹב. הָלַךְ וְיָשַׁב לוֹ וְאָמַר, הוֹאִיל וְעָלֶיךָ מִצְוָה, אִם רְצוֹנְךָ לִפְרֹק פְּרֹק, פָּטוּר, שֶׁנֶּאֱמַר, עִמּוֹ. אִם הָיָה זָקֵן אוֹ חוֹלֶה, חַיָּב. מִצְוָה מִן הַתּוֹרָה לִפְרֹק, אֲבָל לֹא לִטְעֹן. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אַף לִטְעֹן. רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר, אִם הָיָה עָלָיו יָתֵר עַל מַשָּׂאוֹ, אֵין זָקוּק לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר, תַּחַת מַשָּׂאוֹ, מַשְּׂאוֹי שֶׁיָּכוֹל לַעֲמֹד בּוֹ:

ברטנורא

מְצָאָהּ בָּרֶפֶת. אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ מִשְׁתַּמֶּרֶת בָּהּ, כְּגוֹן שֶׁאֵינָהּ נְעוּלָה ^לט: וְאִם הָיְתָה בְּבֵית הַקְּבָרוֹת. וְהוּא כֹּהֵן ^מא, לֹא יִטַּמָּא לָהּ. שֶׁהֲשָׁבַת אֲבֵדָה עֲשֵׂה, הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם לְאָחִיךָ ^מב, וּבְטֻמְאַת כֹּהֵן, עֲשֵׂה דִקְדֹשִׁים יִהְיוּ (וַיִּקְרָא כא) וְלֹא תַעֲשֶׂה דִּלְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו (שָׁם). וְאֵין עֲשֵׂה דוֹחֶה אֶת לֹא תַעֲשֶׂה וַעֲשֵׂה: אוֹ שֶׁאָמַר לוֹ אַל תַּחֲזִיר. וְהָאֲבֵדָה בְּמָקוֹם שֶׁמִּצְוָה לְהַחֲזִיר, הֲרֵי זֶה לֹא יִשְׁמַע לוֹ. דִּכְתִיב (וַיִּקְרָא יט) אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ וְאֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ, שֶׁאִם אָבִיךָ אוֹמֵר לְךָ חַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת אַל תִּשְׁמַע לוֹ ^מד. וְכֵן בִּשְׁאָר כָּל הַמִּצְוֹת: הָלַךְ וְיָשַׁב לוֹ. בַּעַל הַחֲמוֹר: מִצְוָה מִן הַתּוֹרָה לִפְרֹק. בְּחִנָּם ^מו: אֲבָל לֹא לִטְעֹן. בְּחִנָּם. אֶלָּא בְּשָׂכָר: רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אַף לִטְעֹן. בְּחִנָּם. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר וְכוּ'. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי:

תוספות יום-טוב

לט וְגַם אֵינָהּ מַתְעָה הַבְּהֵמָה לְהַרְגִּילָהּ לִבְרֹחַ. בַּגְּמָרָא. וּפֵרֵשׁ הַטּוּר כְּגוֹן שֶׁאֵין לוֹ פְּתָחִים בְּכָל אַרְבַּע רוּחוֹתָיו: מ חַיָּב. כְּגוֹן שֶׁנִּכָּר בָּהּ שֶׁהִיא הוֹלֶכֶת תּוֹעָה. דְּהָא אָמְרִינַן לְעֵיל דְּדַוְקָא רָצָה בַדֶּרֶךְ וְאַפָּהּ לְגַבֵּי דַּבְרָא חַיָּב לְהַחֲזִיר. הָא לָאו הָכִי לֹא. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: מא וְהָרַמְבַּ"ם כָּתַב אוֹ נָזִיר, דְּאִיכָּא גַּם כֵּן עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה. שֶׁנֶּאֱמַר בְּנָזִיר קָדוֹשׁ יִהְיֶה, וְנֶאֱמַר עַל נֶפֶשׁ מֵת לֹא יָבֹא: מב וְאַף עַל גַּב דְּלֹא תַעֲשֶׂה נַמִּי אִיכָּא, לֹא תוּכַל לְהִתְעַלֵּם, אֵין לֹא תַעֲשֶׂה מוֹעִיל לִדְחוֹת לֹא תַעֲשֶׂה, אֶלָּא עֲשֵׂה הוּא דְּקָא דָּחִי לֵיהּ. רַשִׁ"י. וְכֵן כָּתַב הָרִי"ף: מג אַל כוּ'. אֶלָּא עֲסֹק בְּדִבּוּרִי לְהָבִיא לִי גוֹזָלוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה. הַמַּגִּיד מִשְׁנֶה: מד מֵאֲנִי ה' דְּסֵיפָא דִּקְרָא יָלֵיף, אַף עַל פִּי שֶׁאָמַרְתִּי לְךָ יְרָא אֶת אָבִיךָ, אֲנִי ה' אָדוֹן לִשְׁנֵיכֶם כוּ'. נִמּוּקֵי יוֹסֵף. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: מה חַיָּב. לִפְרֹק בְּעַצְמוֹ, וְלֹא יַטְרִיחַ לְבַעַל הַמַּשָּׂא שֶׁיִּפְרֹק עִמּוֹ. הָרַמְבַּ"ם: מו אֶלָּא אִם כֵּן הוּא עָסוּק בִּמְלָאכָה. וְדִינוֹ כְּמוֹ בַּהֲשָׁבַת אֲבֵדָה דִּלְעֵיל. הָרֹא"שׁ: מז רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. פְּלִיגֵי בִּדְרָשָׁא דִּקְרָא בַּגְּמָרָא. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

רמב"ם

מצא ברפת אין חייב בה ברה"ר חייב בה כו': כבר ידעת כי פרישת הכהן או נזיר מן הטומאה היא עשה ולא תעשה נאמר בכהן וקדשתו ונאמר בנזיר קדוש הוא וזו מצות עשה ואמר בכהי לנפש לא יטמא ובנזיר כתיב ועל כל נפשות מת לא יבא ובחזרת האבדה עשה בלבד הוא שנאמר השב תשיבם לאחיך ומעיקרנו אין עשה דוחה לא תעשה ועשה ואמר רחמנא איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו כולן חייבין בכבודי ולכן אינו חייב בכבוד אב ואם אם אמרו לו לעבור על מצוה מן המצות. ומצוה מן התורה לפרוק בחנם ולטעון בשכר ור"ש אומר זה וזה בחנם ואין הלכה כר"ש ולא כרבי יוסי. ומן המבואר שמה שאמר זקן או חולה הוא שב לבעל המשא. ומה שאמר חייב רצה לומר כי הפוגע בו חייב שיפרוק המשא הוא לבדו ולא יטריח לבעל המשא שיפרוק עמו אם הוא חלש הגוף:

בבא מציעא פרק ב משנה יא

אֲבֵדָתוֹ וַאֲבֵדַת אָבִיו, אֲבֵדָתוֹ קוֹדֶמֶת. אֲבֵדָתוֹ וַאֲבֵדַת רַבּוֹ, שֶׁלּוֹ קוֹדֶמֶת. אֲבֵדַת אָבִיו וַאֲבֵדַת רַבּוֹ, שֶׁל רַבּוֹ קוֹדֶמֶת, שֶׁאָבִיו הֱבִיאוֹ לָעוֹלָם הַזֶּה, וְרַבּוֹ שֶׁלִּמְּדוֹ חָכְמָה מְבִיאוֹ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. וְאִם אָבִיו חָכָם, שֶׁל אָבִיו קוֹדֶמֶת. הָיָה אָבִיו וְרַבּוֹ נוֹשְׂאִין מַשְּׂאוֹי, מֵנִיחַ אֶת שֶׁל רַבּוֹ. וְאַחַר כָּךְ מֵנִיחַ אֶת שֶׁל אָבִיו. הָיָה אָבִיו וְרַבּוֹ בְּבֵית הַשֶּׁבִי, פּוֹדֶה אֶת רַבּוֹ, וְאַחַר כָּךְ פּוֹדֶה אֶת אָבִיו. וְאִם הָיָה אָבִיו חָכָם, פּוֹדֶה אֶת אָבִיו, וְאַחַר כָּךְ פּוֹדֶה אֶת רַבּוֹ:

ברטנורא

אֲבֵדָתוֹ קוֹדֶמֶת. דְּאָמַר קְרָא (דְּבָרִים טו) אֶפֶס כִּי לֹא יִהְיֶה בְּךָ אֶבְיוֹן, הִזָּהֵר שֶׁלֹּא תִהְיֶה אַתָּה אֶבְיוֹן: שֶׁל רַבּוֹ קוֹדֶמֶת. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה רַבּוֹ מֻבְהָק, שֶׁלָּמַד רֹב חָכְמָתוֹ מִמֶּנּוּ ^מח. וְכֵן כָּל הָנָךְ רַבּוֹ דְּאָמְרִינַן בְּמַתְנִיתִין שֶׁקוֹדְמִין לְאָבִיו, אֵינָן אֶלָּא בְּרַבּוֹ מֻבְהָק:

תוספות יום-טוב

מח אִם מִקְרָא מִקְרָא וְאִם מִשְׁנָה מִשְׁנָה וְאִם גְּמָרָא גְּמָרָא. רַשִׁ"י. וּמֻבְהָק, לְשׁוֹן תַּרְגּוּם, מִנֹּגַהּ נֶגְדּוֹ [שְׁמוּאֵל ב כב] מִזִּיו יְקָרֵיהּ מַבְהִיקִין שְׁמֵי שְׁמַיָּא כוּ'. וְנִרְאֶה לִי שֶׁמִּלַּת מֻבְהָק מוּסָב עַל הַתַּלְמִיד. וְאָמְרָם בְּעַלְמָא סִימָן מֻבְהָק מוּסָב עַל הַסִּימָן שֶׁהוּא בָּהִיר וְנֹגַהּ לוֹ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: מט מַשְּׂאוֹי. וּלְעִנְיָן אִם אָבִיו חָכָם אוֹ שָׁקוּל כְּרַבּוֹ, מַחֲלֹקֶת הַפּוֹסְקִים [בְּטוּר שֻׁלְחָן עָרוּךְ יוֹרֶה דֵּעָה סִימָן רמ"ב]. וּלְשׁוֹן הָרַ"ב סוֹף מַסֶּכֶת כְּרֵתוֹת מוּכָח דְּהָאָב קוֹדֵם וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ שָׁקוּל כוּ', וּלְשׁוֹן הָרַמְבַּ"ם שָׁם בְּהֶדְיָא כֵן הוּא. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: נ חָכָם כוּ'. הָכִי גָּרְסִינַן. וְכָתַב בֵּית יוֹסֵף דְּטַעְמָא מִשּׁוּם דְּפִדְיוֹן שֶׁהֵם סַכָּנַת נְפָשׁוֹת, כֵּיוָן שֶׁאָבִיו תַּלְמִיד חָכָם אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ שָׁקוּל כְּרַבּוֹ חַיָּב לְהַצִּיל נַפְשׁוֹ מִנִּי שַׁחַת קֹדֶם כָּל אָדָם, אֲבָל אֲבֵדָתוֹ שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא הֶפְסֵד מָמוֹן, אִם אֵינוֹ שָׁקוּל כְּרַבּוֹ, רַבּוֹ קוֹדֵם:

רמב"ם

אבדתו ואבדת אביו אבדתו קודמת כו': דע כי אפילו לא יפרש לו זולתי דבר אחד מן המשנה נקרא רבו אבל אינו מחויב להקדימו ולכבדו יותר מאביו כמו שנזכר באבדה ובשביה ולפרוק אלא אם כן היה רבו מובהק והוא שתהיה רוב חכמתו ממנו והרמז מן התורה שיש לאדם להקדים עצמו על זולתו הוא דאמר רחמנא אפס כי לא יהיה בך אביון כאלו אמר אין אתה חייב להסיר רעה מאחר אלא כשלא יבא לך כעין אותה רעה שהסירות ממנו כי אם תהיה בענין שאם תתן לאביון די מחסורו תשוב אתה עני כמוהו אינך חייב לתת לו וזה שאמרו ז"ל שלך קודם לשל כל אדם:

לראש הדף גלול מסך